מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׂיחָה

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ח

עַצֶּבֶת הָעֶרֶב אֶת בּוֹאָהּ הֵחִישָׁה,

וּשְׁנַיִם מִתְהַלְּכִים וּמְדַבְּרִים בְּלִי-קוֹל;

הָאֶחָד אִישׁ אוֹבֵד וּלְצִדּוֹ צֵל אִשָּׁה,

הָאֶחָד רַק יַחְקֹר אַף יַעֲמִיק לִשְׁאֹל:

— אָמַרְתִּי, בִּרְאוֹתִי אֶת רַגְלֵךְ הַחֲרֵדָה

בֵּין אַבְנֵי קְשִׁי-רוּחִי לְאשֶׁר הֲלֹךְ, —

זֹאת עַנְוַת-לְבָבֵךְ לִי תִהְיֶה לְעֵדָה,

עֵת תְּנַפְּצִי אֶל סְלָעַי אֶת גְּבִיעַ-הָרֹךְ.

הֶעָבַר זֶה לַחַשׁ בַּצְּלָלִים הַטְּמִירִים,

אוֹ עִצְּבוֹן הָעֶרֶב בִּגְדוֹתָיו יְפַךְ?

אוֹ מֹאזְנֵי-הַנֹּחַם, קַלִּילִים אִי-נִרְאִים,

יַעֲלוּ אַף יֵרְדוּ בָרוּחַ הָרַךְ?

— אָמַרְתִּי, עֵת אַהֲבָה אֶת שְׁנֵינוּ לָבָשָׁה,

גַּם-יַחַד נְבַלֶּה חֶלְדֵּנוּ עַד-גָּז, —

אַךְ חָצַב הַגּוֹרָל מֵרוּחִי הַקָּשָׁה

צוּר-חֶרֶב לִגְזֹר אֶת קִשְׁרֵנוּ כֹּה עָז.

גַּם מְנוּחַת-הַלַּיְלָה הֵחִישָׁה אֶת בּוֹאָהּ,

וּכְשָׁב אֶל אַחֲרִיתוֹ הִתְנַכֵּר הַכֹּל:

רַק צֵל אֶחָד יַעֲטֹף תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ —

אִישׁ בּוֹדֵד עוֹד הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בְּלִי-קוֹל:

— אָמַרְתִּי, גַּם בְּדִידוּת בְּמַטֵּה-הַבְּגִידָה

כִּי-תַךְ עַל לְבָבִי — לֹא תוֹצִיא יְלֵל, —

וְהִנֵּה הַסֶּלַע מֵרִבְצוֹ הֶחֱרִידָה

דְּמוּת-אִשָּׁה הַמְרַחֲפָה עַל-יָדִי כַצֵּל.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

מן הימים הקשים

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

ואַרשה הנוצרית נעשׂתה לפתע-פתאום אדוקה: מעל לכל פתח ושער, חלון וחלון-ראָוה, בכל מקום – איקוֹנות קדושות. ואַרשה הנוצרית האדוקה מתחילה מפחדת מפני ואַרשה הרעבה, פונה אל הרחמנות הנוצרית, אל היושר הנוצרי ואל האחוָה הנוצרית, ומרמזת באצבע הזעירה ביותר אל השכן היהודי: ההוא רגיל לכך, והעונש יהיה קל יותר…

לפי שעה אין מבנינים עדיין את הרמז.

אחד יאַשקאַ בן שלוש-עשׂרה, שמצחונו תלוש ואזנו משוסעת, ואחד כיוצא-בו יוֹסקעֶ, שעיניו מתרוצצות וחטמו מסוֹרט, אינם משגיחים ב“להבדיל” שבין השתי-וערב ובין הארבע-כנפות, ושניהם כאחד הם חוטפים בקבוק מוֹנוֹפּוֹל ומטילים אותו אל הרחוב המכוסה קרח. ה“מים החיים”, שהיו עשׂוּיים לחמם כל-כך הרבה נשמות אדוקות. נתּזים לחינם בהחלט מתוך הבקבוק המפוצץ, עבירה גמורה על “בל-תשחית”, ושברי הבקבוק מחליקים בצלצול ובבירוּק, כמַשהו אמיתי וטוב, על פני הקרח…


נשמת-אשה אדוקה, שנוּפּחה מפיו של האלוהים-בעל-הרחמים בגוף שפניו מחוטטים ותפוחים למחצה, ממשמשת בבקבוק מסותר מתחת לסוּדר וממהרת לקרן-זוית וכבר היא מבקשת לברך ולטעום, - יאַשקאַ ויוֹסקעֶ הרגישו בכך: עמדי, מכשפה זקנה! אין אנחנו גנבים! והם מוציאים לה בחזקה את הבקבוק מתחת לסוּדר, פְּרָך! הזכוכית משמיעה קול-נפש, היי"ש ניתז - - - - ומגודל השׂמחה על הנצחון יאַשקאַ ויוֹסקעֶ מתחבּקים ומרקדים ברגלים יחפות-למחצה על-פני הקרח והזכוכית…

– – – – - -

חבורה גדולה מהלכת. רצינים, מיושרים, “פּריבעֶסוּבקוֹת” עם כומתות וכובעים במעוֹרב, מהלכים על-פני הרחוב, עיניהם שלוחות לפניהם, הישר!… שמא מהלכים הם לקראת המשיח?

בתוך הקהל נשמע קול: “אַי, אחים טובים! להיכן אתם הולכים? מה אתהם עושׂים? ברחוב הפראַנציסקאַני המיתו היהודים כומר! בואו!” הקהל נרעד לרגע. אך מישהו תופסו לנחש ההוא בדש בגדו: “באיזה בית-חרושת עובד אתה, אחא?” הוא שותק ואגרופים מדרדרים ויורדים על ראשו הפיקח….

– – – – - -

מה קרה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.