יא    🔗

אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם אַבִּיטָה

בָּעֶרֶב, לִפְנֵי צֵאת כּוֹכָבִים;

מַבָּטַי יֵשׁ יִכְלוּ בַמֶּרְחָק,

וְיֵשׁ שֶׁנֶּעְצָרִים וְשָׁבִים.

עַל רֹאשִׁי מְרַחֵף דֹּק יָרֹק,

מַכְבִּידָה גַם כִּפָּה אֲטוּמָה;

אֶסְתַּכֵּל לְנַחֵשׁ רְחוֹקוֹת,

אַבִּיטָה עַד-בּוֹשׁ וְאֵין מְאוּמָה.

צָפַנְתִּי בְלִבִּי אַהֲבָה,

וּבָעוֹלָם הַזֶּה אֵין פִּתְרוֹנָהּ;

הֲיַבְדִּיל רַק אֵד בֵּין עוֹלָמוֹת,

וְנִקְרַע אַף-הוּא לָאַחֲרוֹנָה?

אָמַרְתִּי: דְּמוּת-אִשָּׁה תַנְחֵנִי

לְעוֹלָם בּוֹ יִנְוֶה גַם צִלָּהּ;

הֲזֶה הוּא הָעוֹלָם — וְאַחֲרָיו

רַק תְּהוֹם הַשָּׁמַיִם מַאֲפִילָה?

אִם כֹּה וְאִם כֹּה: אֲנִי צוֹפֶה

וְרוֹאֶה כִגְמוּל אֶת אַחֲרִיתִי:

אִם נִשְׁכַּח הַכֹּל — וְשָׁכַחְתִּי,

אִם יֵשׁ עוֹד לִרְאוֹת — וְרָאִיתִי.