מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁירִים לְאִישׁ אַלְמוֹנִי

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

מַה-שִּׁמְךָ, אִישׁ מֵרְבָבָה? — אָנֹכִי אִישׁ אַלְמוֹנִי

וְדֶרֶךְ כֶּסֶל לִי וְכִלְיוֹן יָד עֲמֵלָה;

כִּקְלִפַּת עֵץ הַמְשֻׁמָּר תֻּמָּתִי כֵן גָּדֵלָה,

כִּשְׁרָף מֵעֵץ הַנִּבְקָע כֵּן נוֹטֵף מְרִי יְגוֹנִי.

ב

מְצָאַנִי הַיֵּאוּשׁ הַסּוֹבֵב חַטָּאִים,

הִצִּיג לִבִּי כְמוֹ-רֵיק וַיַּכֶּנּוּ לְאֵין-מַרְפֵּא.

אֵיכָה אֶשְׁאַל לִלְבָבִי מִצְּרִי הָעֲנָוִים,

וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע, מֶה ָעוֹון בִּי הָיָה?

הֲלָזֶה חֵטְא יִקָּרֵא: מִבֹּקֶר עַד-עֶרֶב

עַל פְּנֵי חוֹף יָם-הַחַיִּים לְלַקֵּט בֵּין צְדָפִים,

עַד יִמָּצֵא הָאֶחָד, בּוֹ שַׁבְּלוּל חִידָתְךָ

חַי לְפָנִים לְבַדּוֹ בִּמְצוּלַת בְּרֵאשִׁית,

עַד יִקָּרֶה הָאֶחָד, הַשּׁוֹמֵר הֵד פִּתְרוֹן,

הֵד הַפִּתְרוֹן הַנִּבְדָּל לְחַיֵּי אִישׁ אֶחָד?

אוֹ הֶעֱוֵיתִי מְאֹד גַּם לִרְאוֹת בָּאַחֲרוֹנָה

כָּל-בְּנֵי-אָדָם מֻשְׁלָכִים כַּצְדָפִים הַנְּבוּבִים: —

שְׁלָדִים דּוֹמִים לָרִיק, חַדְרֵי-תֹהוּ מִצְעָרִים,

כֹּה הֱקִיאָם הַיָּם וְכֹה בְלָעָם לָנֶצַח?

ג

הָגִיתִי לָרִיק עִם נְבוֹנִים,

פָּעַלְתִּי רְמִיָּה עִם כְּסִילִים;

וְעַתָּה לְבַדִּי שָׁלַוְתִּי

וּשְׁמֵי לֵיל-נְעוּרַי מַאֲפִילִים.

אֵד עֶרֶב וְאָבְדַן-מֶרְחַקִּים,

וְצִבְעֵי הָרְגָשׁוֹת אֲפוּרִים;

לֹא אֵדַע מַה-צָּפוּן בִּלְבָבִי,

וּלְאָן הוֹבִילוּנִי הַנְּעוּרִים.

וּלְפָנִים, בְּאוֹר יוֹם עֲלוּמַי,

אִשְּׁרוּנִי מֶרְחַקִים וּצְבָעִים;

בְּרֹאשׁ הַר-הַנְּצָחִים רָאִיתִי

כַּאֲרָזִים הַיָּמִים הַבָּאִים.

וּלְרַגְלֵי הָהָר — גִּבְעוֹת עִתִּים,

וְגִבְעָה וְגִבְעָה וְסוֹדָהּ;

בֵּינֵיהֶן גֵּאָיוֹת — לְהַבְדִּיל

בֵּין יָשָׁן לְחָדָשׁ לֹא-נוֹדָע.

וּלְמַטָּה, בָּאֲוִיר הַצָּלוּל,

הִסְתַּמְּנָה כָל בִּקְעָה בוֹדֵדָה,

כְּאִלוּ שָׁם חָרְשָׁה לְמַכְבִּיר

מַחֲרֵשַׁת הַגּוֹרָל הַכְּבֵדָה.

וּמְטַר הֲמוֹן אֵדֵי-תַעֲלוּמָה,

כְּגֶשֶׁם הַבָּא מִן הֶעָבִים,

יֵשׁ יֵרֵר בְּצָהֳרֵי הָעִתִּים

עַל-פְּנֵי שְׂדוֹת הָעוֹלָם הָרְחָבִים.

וְעַל-פְּנֵי שְׂדוֹת הָעוֹלָם הָרְחָבִים,

בִּמְקוֹם יֵלְכוּ אַט נַהֲרוֹת-חַיִּים,

בְּנֵי-אָדָם, כְּרוֹעֵי עֲרָבוֹת,

נָפוֹצוּ עִם עֶדְרֵי מַאֲוַיִּים.

מַה-נִּקְשִׁים הָרוֹעִים בַּנְּדוּדִים,

שְׁרַב-מְרִיבָה, קֹר-בְּדִידוּת בִּבְשָׂרָם;

לְמַעֲטֵה-נַפְשָׁם יִדָּבֵק

שְׂרִיד-פְּלָאִים מִכָּל אֲשֶׁר קָרָם.

וְעָרְפָּם מָה רָצוּף בְּחִידוֹת,

וּפְנֵיהֶם מַה-שּׁוֹנִים וּזְעוּמִים,

כְּאִלּוּ גוֹרָלָם הָרוֹעֶה

הֶעֱבִירָם בְּשֵׁבֶט חַרְטֻמִּים.

וְחוֹתַם מִצְחוֹתָם מֶה חָרוּת,

וּבְעֵינָם גַּם יָגוֹן גַּם תְּשׁוּקָה, —

כְּאִלּוּ גְדָל-כָּל-הָרוֹעִים

יְנַהֲלֵם בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה.

וּשְׁמוֹתָם מָה רַבִּים וְשׁוֹנִים,

וַחֲלִיפוֹת לְבָבָם נַעֲלָמוֹת, —

כִּרְבוֹת שְׁמוֹת הָאשֶׁר הַנֶּעְלָם,

כִּתְשׁוּאוֹת הָרַע עַל-אֲדָמוֹת.

הַבִּיטָה עַד-בּוֹשׁ בִּבְנֵי-אָדָם:

אֵי דֶרֶךְ תְּאוֹמִים עָבָרָה?

מִי דָרַךְ אֶת-קֶשֶׁת גַּבּוֹתָיו

וְתַאֲוַת אָח לוֹ מַטָּרָה?

אֱגֹר אִבְחַת רִיסֵי-עֵינֵיהֶם

וּבְרַק אִישׁוֹן-עֵינָם תִּצְרֹרָה:

בִּצְפוּנוֹת צֶאֱלֶיהָ כָּל עַיִן,

וַחֲלוֹם עוֹלָם חָדָשׁ בְּאוֹרָהּ.

כְּלָא הֶמְיַת לִבָּם, אִם תּוּכַל —

אֵי לָשׁוֹן לֹא תֵלֶא כַנּוֹתָהּ?

אֶת צִמְאוֹן הָרוּחוֹת אֵיךְ תָּמֹד —

וְנֶפֶשׁ מִמְּקוֹרָהּ רַק שׁוֹתָה?

אַל תֵּרֶא בֶן-אָדָם כִּי יִתְכַּס —

כִּי מַדֵּי כָל-נֶפֶשׁ חֲדָשִׁים,

וְאִישׁ אִישׁ בִּבְגָדָיו יִתְנַכֵּר

כְּכֹהֵן בִּלְבוּשׁ-הַקֳּדָשִׁים.

הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה הָאשֶׁר,

הַצּוֹבְאִים עַל עֵמֶק הַבָּכָא —

בִּגְלִימוֹת כָּל-צֶבַע וָתֹאַר

עֲדָתָם הַגְּדוֹלָה נִמְשָׁכָה.

וְאֵטוּן כָּל-גַּאֲוָה כִּי יַבְרִיק,

וּכְסוּת כָּל-מְזִמָּה מַשְׁחִירָה —

אַךְ מִסְפְּרֵי-אֱמֶת גְזָרוּם

וְגִזְרַת אֲמִתָּם הִיא נִרְאָה.

וְכָל צְעִיף-תֹּם כִּי יִתְנַפְנֵף,

מַרְבַדֵּי הַכֶּסֶל אִם כְּבֵדִים —

לְתַבְנִית גּוֹרָלָם הַשְּׁלֵמָה

הַקַּוִּים הַגְּלוּיִים הֵם עֵדִים.

וְנִפְעַם לְבָבְךָ יוֹם אֶחָד —

וְהִנֵּה כָל-אִישׁ צִיר שָׁלוּחַ;

וּפַעַם רַק פַּעַם כִּי יָמוּת,

עִם עֶדְרֵי מַאֲוַיָּיו יָנוּחַ.

וּבְעוֹד כְּסוּת עֲמָלוֹ לֹא בָלְתָה —

הוּא רָץ עַל-פְּנֵי שְׁבִילִים נִדָּחִים,

כְּאִלּוּ בְאֵזוֹר תִּקְווֹתָיו

אֲרוּזָה אִגֶּרֶת-מְלָכִים.

וְכָתוּב בִּכְתָב-הַשִּׁמּוּרִים:

זֶה בָא וּמִשְׁלַחְתּוֹ נֶאֱמָנָה;

מֵעָפָר רֵאשִׁיתוֹ קֹרָצָה,

וְאַחֲרִיתוֹ עַל-אֶרֶץ לֹא לָנָה.

הוּא חִידָה שֶׁנִּשְׁכַּח פִּתְרוֹנָהּ

וְגֵר אֲשֶׁר שָׁכַח מוֹלֶדֶת:

כְּפֶרַח עַל חַלּוֹן פָּתוּחַ,

כֵּן נַפְשׁוֹ בְּלִי-חָשָׂךְ רוֹעֶדֶת.

יֵשׁ חַלּוֹן פָּתוּחַ הַנִּשְׁקָף

לִמְקוֹם אֲשֶׁר שֵׁם לוֹ לֹא קֹרָא:

מֵעֵבֶר מִזֶּה — נִשְׁמַת-אָדָם,

מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי — מְקוֹרָהּ.

וְנִמְשָׁךְ הָאָדָם בַּמַּחְשָׁךְ

כְּמַעְיָן שֶׁסָּתְמוּ מוֹצָאָיו,

וְנַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה כְאִלֵּם

אֵין שֵׁם לוֹ לְכָל אֲשֶׁר אָהָב.

וְהִנֵּה זֶה בָא עִם חִידָתוֹ,

וּפֵשֶׁר רַק אֶחָד לַחִידָה:

כִּי יֻגַּד לָאִישׁ: אַתָּה אֶחָד

וְתַאֲוַת-לִבְּךָ יְחִידָה,

אַל נְאוֹת כָּל-הָעוֹלָם יִפָּתְחוּ —

אֶת תָּא-נַפְשׁוֹ פְּתַח בָּרִאשׁוֹנָה,

וּקְרָא בִלְשׁוֹן נַפְשׁוֹ וּלְאוֹרָהּ

אֶת חִידַת-הַגְּמוּל וּפִתְרוֹנָהּ.

מַה-תַּקְהִיל חֲצוֹצְרוֹת הַגְּאֻלָּה,

וּבְשׂוֹרָה לָרִיק מַה-כִּלִּיתָ?

לַמְּדֶנּוּ מַה-שִּׂיג עִשְׂבֵי קִבְרוֹ,

בָּם נַפְשׁוֹ תְּגַל אֶת אַחֲרִיתָהּ.

אִם מִצְעָר הַפִּתְרוֹן הָאַחֲרוֹן

לְמִכְסַת גַּעְגּוּעָיו הַדַּלָּה, —

אַךְ מִפְרַשׂ גּוֹרָלוֹ לֹא בָלָה

וְשִׂרְטוֹן שְׁאֵרִית הִתְגַּלָּה.

אִם עִתִּים וְחֹק לֹא נִצְפָּנוּ,

וְנַפְשׁוֹ רַק שָׁמְרָה אֶת-עִתָּהּ, —

אָז כְּסוּת הָרְמִיָּה מִתְאַחָה

וּקְלוֹן הַכִּלָּיוֹן הֵלִיטָה.

הַרְאֵהוּ, כִּי נִשְׁאָר הַגַּרְעִין

בְּתֹם פְּרִי-הַחַיִּים הַתָּפֵל —

וְהָרָה גַם-תֹּהוּ הָעוֹלָם

וְשָׂרַד גְּבִישׁ-אוֹר מֵעֲרָפֶל.

אַף תֶּן לוֹ הַגַּרְעִין אֶל שִׁנָּיו

וְכִרְסֵם חֲצַץ הָאַלְמָוֶת;

וּבְמוֹתוֹ — וּפִיהוּ עוֹד מָלֵא,

וּשְׂפָתוֹ בַקֶּבֶר דּוֹבָבֶת. —

כָּךְ רָשׁוּם בִּכְתָב-הַשִּׁמּוּרִים,

וּתְעוּדַת הָאָדָם רְשׁוּמָה;

לֹא נוֹדַע, מִי כוֹתְבָהּ הַנֶּאֱמָן,

מִי יָקִים אֶת כְּתָב-הַתַּעֲלוּמָה.

וְרִבְבוֹת אַלְפֵי רְבָבָה

אִם עָשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם נֶחְפָּזִים —

כַּמּוֹפֵת הַזֶּה עוֹד לֹא נַעֲשָׂה,

לֹא מָסַר עוֹד אִישׁ גְּוִיל-הָרָזִים.

עַל-כֵּן עָיְפוּ רַבִּים וְכָשְׁלוּ,

וְרֶגֶל עֲצוּמִים בָּצֵקָה;

וּסְאַת הַגַּעְגּוּעִים הַמְּלֵאָה,

וְאֵיפַת הַתִּקְוָה הָרֵיקָה.

עַל-כֵּן קְצִירֵי אָדָם יִבֹּלוּ

וּסְפִיחַ הַיָּגוֹן מְלֵא-לֵחַ;

בְּהָמִיר רְגָשׁוֹת לֹא יִירָא,

וְתָמִיד הוּא לְבָבוֹת לוֹקֵחַ.

עַל-כֵּן נִכְרֹת בְּרִית עִם אֱמוּנָה

וְשֶׁבַע בַּיּוֹם נְפִירֶנָּה;

מִצָּפוֹן נְקַוֶּה לְאַחֲרִית,

נַבִּיטָה אֶל יָם וְאֵינֶנָּה.

בַּבֹּקֶר פָּעֳלֵנוּ יֵרָצֶה,

בָּעֶרֶב הוּא מִקְרֶה וָטֹרַח;

הָעוֹלָם חֲלוֹף — וּנְבַכֶּנּוּ

מָעוּף לוֹ — וּבְפִינוּ יְבֹרָךְ.

עַל-כֵּן סָר לִבֵּנוּ הַנֶּעֱצָב

מִפִּלְאֵי הַזְּמַן הַנִּשְׁכָּחִים,

אַף כָּלוֹת עֵינֵינוּ מֵהַבִּיט

מִבַּעַד לַעֲשַׁן כּוּר-הַנְּצָחִים. —

אַךְ יֵשׁ וְכָל-צִבְעֵי הָעוֹלָם

אֶל גִּנְזֵי עֵינֵינוּ נֶאֱסָפִים,

וַהֲמוֹן תְּשׁוּאוֹת תֵּבֵל יִסַּבּוּ

עַל צִירֵי-אָזְנֵינוּ הָרָפִים, —

אָז יֵשׁ וּבְמֵי דִמְעַת-עֵינֵנוּ

הַחִידָה הַקָשָׁה נִפְרָדָה,

וּבְמַחֲבוֹא אָזְנֵנוּ יִדָּגֵר

הַיִּתּוּשׁ הַנִּקְרָא אַגָּדָה.

וּמְזַמְזֵם הַיִּתּוּשׁ הַטּוֹרֵד

בְּשָׂפָה נִלְעָגָה וּסְתוּמָה;

וְאָזְנֵי שׁוֹמֵעַ תִּצַּלְנָה

וְהָבֵן לֹא יָבִין מְאוּמָה.

אַךְ יִזְכֹּר חַנּוֹת אֶת הַיִּתּוּשׁ:

"כֵּן דִּבְרֵי הַיֶּלֶד נִסְתָּרִים;

וּבְגָדְלוֹ — וְדִבֵּר נְכוֹנָה,

וּשְׂפָתָיו תִּטֹּפְנָה אֲמָרִים!"

ד

נִפְעַמְתִּי לִרְאוֹת עַל אֶצְבָּעֵךְ

טַבַּעַת-הָאשֶׁר הַסְּגוּרָה,

אֲשֶׁר בְּיוֹם בְּרִית וַאֲהָבִים

נָתַתִּי לְאוֹת לָךְ וּתְשׁוּרָה.

חֲתוּמָה כְסוֹד לְלֹא-פִתְרוֹן

טַבַּעַת-הַפָּז הָעֲגֻלָּה:

כִּי סוֹפָהּ רַק רָץ אֶל רֵאשִׁיתָהּ

וְהֶקֵּף חֲלָקוֹת הִיא כֻלָּהּ.

לֹא יוּעַם הַזָּהָב הַכָּתֹם,

אַךְ עֵינוֹ עֲמֻקָּה וּסְתוּמָה:

בּוֹלֵעַ הוּא אוֹר לִבְלִי הָשִׁיב

כִּתְהוֹם הָרוֹבֶצֶת לְתֻמָּהּ.

אִם תָּעִיף בּוֹ עַיִן מִסָּבִיב —

וְהִנֵּה הוּא רֵיק מִמִּשְׁבֶּצֶת:

עַל חֶלְקַת הַחִידָה הַכֵּהָה

אֵין אֶבֶן הַפִּתְרוֹן נוֹצֶצֶת.

מַה חוֹפֵץ כָּאֵד עַל הַזָּהָב —

חִין-אֱמֶת אוֹ מִקְסָם שֶׁל כָּזָב?

מֵעִגּוּל-הַפָּז רַק יֵחָקֵר

דְּבַר-מָה אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ לִרְמָזָיו.

אַךְ אַחַת הָאֶבֶן הַיְקָרָה

וְתַמָּה בַחֲלִיפוֹת הַגְּוָנִים;

בְּלֹא שְׂפַת-חֲלָקוֹת תְּדַבֵּר

וְכָל אוֹרוֹתֶיהָ נֶאֱמָנִים.

אֲבוֹי, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

טַבַּעַת הַחַיִּים שִׁקֵּרָה:

הָעִגּוּל מְסֻגָּר כְּחִידָה

וְאֶבֶן הַפִּתְרוֹן חֲסֵרָה.

ה

יוֹם הַקָּצִיר הִגִּיעַ, וּתְנוּבַת הַמְּשׁוּגָה

לְמַגַּל הַנֹּחַם עֲרוּכָה;

וַאֲנִי עוֹד זֶה חֶפְצִי: כִּי אֵשְׁטְ מִשְּׂדֵה-חַיַּי

וְאֵשֵׁב בְּצֵל עֵץ-הַמְּנוּחָה.

עֵץ-הַבְּדִידוּת הַזֶּה יִשָּׂא דֹם כָּל פְּרִי-תְבוּנָה,

וְאִם יֵשׁ גַּם בְּרוּחַ יִנּוֹעַ —

זֶה רַק נִתְעָה לָבוֹא רוּחַ קַל שֶׁל זִכָּרוֹן,

וּבְעָבְרוֹ — שׁוּב דְּמִי וּמַרְגּוֹעַ.

1922

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

גלגל חוזר

מאת יחיאל יוסף לבונטין (פרוזה)

א.

עוד ישנם בעיר הבירה רחובות קטנים, אשר כל הבא אליהם מן הרחובות הגדולים וההומים ידמה, כי לפתע פתאום נישא והובא אל אחת הערים הקטנות, הרחוקות משאון תבל והמולתה והיושבות שוקטות בפנותיהן הנשכחות. שמה סואנים החיים הרועשים; שמה כל איש אץ ורץ לדרכו שקוע בדאגותיו, ממהר בלי הרף ללכת פן יעבור המועד ויאחר את גורלי הצפון במסתרי-המסיבות המתהפכות לשבט או לחסד; ופה – אך שקט ושלווה; פה מעטים ההולכים ברחוב, אין איש נחפז במרוצתו. שמה – הבתים הגדולים והגבוהים, הסמוכים אחד לשני עד אפס מקום והמתרוממים עד לגבהי העננים, המכסים את אופק השמים הצר והמוגבל; ופה – בתי-עץ, בני קומה אחת או שתי קומות, ומגרשים רחבים מפרידים בין בית לבית, ויש שיימצאו גם אילנות וגינות על המגרשים סביב הבית. שמה עוברות מרכבות ועגלות-משא בלי הפסק, באין מנוחה, והשאון יגדל בכל פנה ובכל עבר; ופה – דממת שקט, ויש שאיזו עגלה בודדה תעבור ותפריע את הדממה, תעבור ותעלם, וגם כל הרחוב נאלם…

באחד הבתים הקטנים, העומד בחצר גדולה המכוסה שיחים ואילנות, שרידי גן גדול, אוויתי גם אני לשבת מפני נימוקים שונים, ראשית, כי מחיר הדירות פה בזול לעומת הדירות בטבורה של העיר, ובשבילי היה אז הדבר הזה חשוב מאד; ושנית – אבל הפרוש הראשון כבר מספיק, ואין צורך בפרושים אחרים.

העבודה היתה רבה עלי בימים ההם: בשנה ההיא צריך הייתי לעמוד לפני המורים לבחינות האחרונות בבית-המדרש למהנדסים, ולכן הוצרכתי לבלות רובי-השעות, ביום וגם בלילה, בשקידה על גליונות שעורי-הפרופסורים; כל העולם ומלואו כאילו נשכח מזכרוני, חוץ מן הכתבים של הלמודים אשר לפני.

היתה שעת ערב מאוחרה. בחוץ הומה הרוח ומכה בתריסי-החלון שבחדרי. על שולחני עומד המיחם עם קומקום-התה שכבר נצטנן; גליונות הכתבים, צבורים ומופרדים, מכסים את כל השולחן באי-סדרים. דפיקה קלה על דלת חדרי הרגיזתני והפריעתני פתאום מעבודתי, שהייתי שקוע בה, עד שכמעט עברה רעדה בכל גופי. עוד לא הספקתי לענות, והנה נפתחה הדלת ואל החדר נכנס איש זר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.