מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אל קטון-שולחנות עגול לבדד ישבה אישה]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ה

אֶל קְטֹן-שֻׁלְחָנוֹת עָגֹל לְבָדָד יָשְׁבָה אִשָּׁה,

וַיְהִי כְּמוֹ סָר הַלּוֹט מִלֵּב הַשֵּׁשׁ הַזַּךְ;

וַתַּט הָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ וְנֵזֶר-שְׂעָרָה שַׂח,

וַתְּהִי כִּמְלֶכֶת-נָשִׁים עַל כִּסֵּא-שְׁבִי מַחֲרִישָׁה.

כָּל אֶחָד יָדַע פְּתֹר בִּדְמוּתָהּ מִקְסַם זוֹנָה,

אַךְ עַיִן רָאֲתָה אֶת יָפְיָהּ מִבְּלִי שְׁפֹט:

וּכְאִלּוּ מִלֶּב-כֹּל לְפֶתַע סָר הַלּוֹט —

לֹא פָנָה אִישׁ לַקְּדֵשָׁה וַיַּחַז רַק בִּיגוֹנָהּ.

בָּאוּלָם אִישׁ לֹא אָבָה בְחֹן אֶת דְּבַר הַתְּמוּרָה;

אַךְ קוֹל-כִּנּוֹרוֹת שַׁח וַיֵּרוֹם מִבְּלִי צְהֹל,

וַהֲבֵל-הָעֶרֶב נִכְתַּם בְּתוּגַת-רֹךְ לֹא-בְרוּרָה.

הַבַּיִת מָלֵא תְשׁוּאוֹת וּפְתַיּוּת נָתְנָה קוֹלָהּ,

וּבְכִי-גַּעְגּוּעִים הָמָה בַלְּבָבוֹת מִבְּלִי קוֹל,

כִּי אִישׁ לֹא יָדַע בְּכוֹת בָּעֵדָה זֹה הַגְּדוֹלָה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

הָאֹהֱלָה

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

מכתב מארץ-ישראל

“קול רעם הקרב על תוגרמה יריע”. ולר' שמואל מסאלוניקי שני בנים: האחד במחנה-תוגרמה והשני במחנה-האויב. ויהי הלילה… הגדודים נלחמים… אחד בגדוד זה, והשני – בשני… שניהם נופלים… “ולאור ברק היריה איש אחיו הכירו”…

הזוכרים אתם את הפואימה הזאת של שאול טשרניחובסקי?

“בין המצָרים”. אין כוח לפני רודף. שׁברים, שׁברים. קרעים, קרעים. צעירים אחדים בעלי לב חם מתלהבים ברוסיה: הם יעלו לעזור לממשלת תורכיה נגד רשעותה של איטליה בגלילות טריפולי הרחוקה… ובסאלוניקי, בסאלוניקי הקרובה, הנה יושבים אלפי משפחות יהודיות נתינים איטלקים, הנכונים לְפיד…

ברם, באמת, ניגודים וסתירות כגון אלה בחיי לאומנו אינם רק בשעת מלחמה. הנה חוק עבודת הצבא ליהודים בשעת שלום. ביחוד ברוסיה. אחינו מתפללים שם, שלא ידחו אותם, שיקבלו אותם לעבודת-הצבא. כולנו מרגישים את כל גודל האסון, אם יקום דבר-צוררינו ב“דוּמה” הרוסית ל“פטרונו” מעבודת-הצבא. ובאותה שעה – מי כמונו יודע, כמה קשה וכמה מר לצעירי ישראל להיות כלואים בקסרקטין של נכרים, של שונאים, של טורפים… כמה כבד הדבר מנשוא להיות בידי הגויים!…

אין עצה. כן, אין עצה. אבל, בכל אופן, שנלמד מכל המצב הזה איזה “מוסר-השכל” – כבר באה העת, כמדומה.

והמוסר-השכל, שאני אומר, הרי הוא פשוט בתכלית הפשטות: לכל הפחות, אל-נא נבזבז את מעט כוחותינו, את מעט האנרגיה שלנו, הדרושה לנו כל-כך…

ובנדון דידן, לאותם הצעירים המתנדבים, שרגש ה“יושר” בוער בהם עד כדי מסירות-נפש בפועל ממש, או שהאגיטאציה הציונית מסוג ידוע השפיעה עליהם לקשר את כל עתידנו הלאומי עם עותומניה, הייתי אומר: בני ישראל! בגליל וביהודה קודחים השומרים היהודים, מוטלים על ערש דוָי, ואין מי שיחליפם; בגליל וביהודה דרושים פועלים יהודים לעבוד על מעט הקרקע שבידינו – היכן אתם? מדוע אינכם באים הלום, הגיבורים?

ואני לא בשם העתיד הייתי מדבר אליהם. מי מאתנו יודע לחזות עתידות? אבל יהיה מה שיהיה, הנה עשרות אלפים יהודים חיים פה וצריכים לחיות פה, והמלאכה מרובה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.