מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עַל הַכֵּף הַשּׁוֹמֵם

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

עַל כֵּף מְרוֹם-חַיַּי הַשּׁוֹמֵם

עָלִיתִי בְּרֶגֶל יְגֵעָה;

יָדַעְתִּי כִּי יוֹמִי פֹה יַעֲרֹב,

וָאִכּוֹן לְעֶרֶב-מַרְגֵּעָה.

מַה פָּחַד וְרָחַב שָׁם רוּחִי

בְּמַעְגַּל-הָרָז אֲשֶׁר סָבָב!

וְעַתָּה הַפִּתְרוֹן כֹּה תָפֵל:

זֶה גוֹרָל רַק אֶחָד וּכְזָבָיו.

טִפַּחְתִּי לִי גְוִילִים אֵין-חֵקֶר

בִּשְׂפַת-הַמַּאֲוַיִּים הַבְּלוּלָה —

וְעַתָּה עַל סֶלַע-הַבְּדִידוּת

הָאֱמֶת חֲרוּתָה הִיא כֻלָּהּ.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

רשמי דרך

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

ובכן באנו כולנו מן התחנה הקרובה אל העיירה הקטנה ההיא בלילה, בשעה העשירית לערך. הימים, כמו שכבר אמרתי לכם, היו ימי תחילת ניסן, ימים שסוף-החורף וראשית-האביב עדיין משמשים בהם בערבוביה. כל אותה הדרך מן התחנה אל העיירה אינה עולה אפילו לעשר פרסאות שלמות, ואף על פי כן ארכה נסיעתנו יותר מחצי “מעת-לעת”. נוסעים היינו בעגלת אופנים, כמובן, ולפיכך, לא הרפש בלבד, אלא גם שברי הגלידין המעורבים בו, אף הם היו לנו לשטן. בעל-העגלה שלנו, צריך להודות, אמנם, יגע כמה יגיעות וטרח בכל כוחו להביאנו אל המקום בעוד מועד, אבל כל טרחתו היתה לבטלה. סוסותיו היו סבלניות ביותר ומקבלות שוט באהבה, ואם יש שהיו מתעוררות מחמת הכרה לרוץ אורח, היתה ההתעוררות יהודית, כלומר: בת-רגע. וחוץ מזה היתה, אמנם, גם המסילה גופה עקובה ביותר, הרים ובקעות, פלגים ועמקים, ככל המסילות שבגליל ההוא, הסמוך לגבול.

ו“כולנו” שאמרתי לכם, מורי ורבותי, פירושו ארבעה: שלוש “נפשות”, “נוסעים”, ואחד – שליח ל“הוֹלָכה”. הלז מוליך היה אותנו לפי שעה עד עיר-הגבול, על מנת שימסור אותנו שם בידי ה“מעביר” עצמו, זה שהוא צריך להעבירנו את הגבול בחשאי.

ואותו בחור ה“מוליך” לפי שעה, צריך אני לומר לכם, היה “בחור כהלכה”: זקוף וחסון, בוטח בכוחו ובז לסכנה, קר בדבריו, מתון בהליכותיו, מביט מגבוה, דוחה ומבטל בחיצוניותו, ובקרבו אש אוֹכלה. קיצור-הדברים, אחי ורעי, בן-חיל ממש… אלא שלא הוא העיקר כאן; העיקר הן ה“נפשות”: אני עבדכם בן אמתכם, שנתחייב חובת גלות בעת ההיא, ושני בני לויתי; אחד מצומק, בעל עינים כואבות ומלפלפות ובעל משקפים, ואחד מפוטם, בעל לסתות ובעל כרס עגולה. שניהם בני-בעלי-בתים, ניזונים בחסד אב סרסור או חנוני, ושניהם רווקים, משכילים, ויש להם שייכות ל“אותו מעשה” שנתפסין עליו; אלא שהראשון כבר נתפס וגם “ישב” וגם הוצא לחפשי לפי שעה בערבון-כסף עד שיעמוד לדין, והנה הוא מפקיר עתה את הערבון – שהניח אביו, לאחר שמכר זה ביתו ומיטלטליו, בפדיון-בנו – ויוצא לחוץ לארץ, והשני עדיין לא זכה להיתפס, ומי יודע כמה גדולות ונצורות היה עתיד לעשות עוד, אלמלא שקפץ עליו רוגזה של העמידה-לצבא בסתיו הבא והתחילו אבותיו בעצמם להציק לו ולזרזו, שיקדם פני הרעה… ובכן, במה אנו עומדים?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.