מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַחוֹרֵשׁ

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ד

אֶל סְלָעִים חָרְקָה שֵׁן מַחֲרַשְׁתִּי,

וּבְאַחֲרוֹן שְׁבִילַי נִטְּשָׁה דֹם:

אֱוִיל הַחוֹרֵשׁ אֲשֶׁר יִזְרַע

בַּשְּׁבִיל הַנּוֹפֵל אֶל הַתְּהוֹם.

1922

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

שתי מיתות

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

על פני המגרש הרחב שלפני האכסניה בכפר אחד, העומד על פרשת דרכים בין עיירות וכרכים קרובים ורחוקים, נזדמנו שני בעלי-עגלות משתי עיירות סמוכות, טעונים אורחים מכל המינים. שניהם עמדו לעשות הפסקה לשעה קצרה בכדי לתת רווח לאורחים לטעום טעימה כל-שהיא באכסניה.

הזדקרו הנוסעים והנוסעות מעל גבי העגלות והתחילו מתברכים ודורשים בשלום זה לזה, כשכנים קרובים של שתי עיירות סמוכות.

“שלום עליכם, עליכם שלום, מה חדשות במחנכם?”

“שלום, ברוך השם, ובעירכם?”

“לא כלום, אלא חיים סרבינר… מכיר היית בו?”

“נו?”

“אומרים… שבק לנו חיים.”

“חיים סרבינר? כיצד?”

“חיים? אימתי? היכן?”

“לא בביתו, לעיר המחוז נסע. נספחה בו שם המחלה הידועה. מהו אדם? עפר ואפר. היום חי, מחר די.”

“ברוך דיין האמת!”

נשתתקו האורחים העליזים. עוברת הברכה מפה אל פה בהדרת קודש. מפני שהיא יוצאת מן הלב, היא נראית בכל פעם כחדשה ומשפיעה על השומעים השפעה מרגיזה.

“רגלוהי דבר נש ערבין ליה.”

“עץ צעיר נקטף בעצם ימי פריחתו.”

קריאה זו עוברת אצל הנשים מפה אל פה וכל אחת מצרפת לה אנחה מיוחדת וסיפוק כפיים מיוחד.

ושוב נשתתקו. דומה שכל אחד פרש מן הצבור הזה ומטה אוזן לעצמו. בודק בנפשו, אם אינו חש באבריו. אם אדם כסרבינר יכול היה למות מיתה חטופה כל-כך, פתאומית כל-כך, מי זה יכול להיות בטוח בעצמו?

“אדם נפלא היה חיים,” מפסיק אחד מתוך שתיקתו.

“אדם בלי מרה. זבוב לא הרגיז בחייו.”

“חכם עתיק היה. המבדיל בין חיים למתים, הוא העביר את כל החכמנים על דעתם וטמנם בכיסו.”

“במקום שהוא היה ‘בורר’, כבר ידעו הכל למפרע, שהאמת על צדו.”

“כתבא רבא. הכל היו יראים מפני עטו.”

“זה היה ‘יהודי בפה מלא’.”

“היהודים הישרים הולכים וחסרים. נשארת רק הזבורית.”

“המבדיל ביני ובינו. צורתו עדיין מרחפת לעיני.”

שפחתו של בעל האכסניה עמדה על מפתן השער ושמעה את הבשורה המעציבה, הזדעזעה גם היא. היא הקשיבה לשבחיהם של המספרים אחרי המת. פניה חוורו וסמקו, ובאחרונה זלגו עיניה שתי דמעות.

“ברוך דיין האמת.” רחשו שפתיה.

אין האורחים יכולים להרגיל את עצמם אל הרעיון, שחיים סרבינר מת ונפטר מעולמו. השבחים הולכים ונשנים.

“אדם יקר.”

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.