הָהּ, יֶלֶד וְלֹא יַלְדִּי! בְּקִבְרְךָ תָּנוּמָה
הֲרוּג תּוֹעֵבָה גְּדוֹלָה וּבְרוּךְ עַצֶּבֶת אֻמָּה;
שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר לָחֲשׁוּ מְרִי-חִבָּה אַחֲרוֹן: “אַבָּא” —
לַדּוֹר יְצַוּוּ עָמָל, עֲמַל נְקָמָה רַבָּה.
וַאֲנִי לְדִמְעַת עֵינְךָ בַּדִּמְיוֹן יֵשׁ אַבִּיטָה
כִּלְמַרְאַת-נִצַח קְטַנָּה הַצְּלוּלָה בַּאֲמִתָּהּ;
וְאֶרְאֶה בָהּ חֲלִיפוֹת אֶת כָּל הַחִידָה כֻלָּהּ:
חֲרוֹן מַזָּלוֹת עָבָר וּשְׁכוֹל יְמֵי גְאֻלָּה.
הָהּ, דִּמְעַת יֶלֶד תַּמָּה — בָּהּ נִרְאֶה בְּבַת-אַחַת
תַּהְפּוּכוֹת זֶה הָעוֹלָם הַשָּׂשׂ אֶל עֶבְרֵי פַחַת;
בָּהּ נֶחֱזֶה קְלוֹן קַדְמוֹנִים וַעֲוִית הַזְּמַן הַמְּבִישָׁה,
וּדְמוּת אַלְמָוֶת פֶּלִאית, רְחוֹקָה וּמַחֲרִישָׁה.