הֵם רִחֲקוּ מִמֶּנִּי כָּל אֵמוּן,
וְאָזְנָם לֹא לִי הִיא;
וְרַק גַּלְגַּל חֲנֵפִים מְנַסֵּר
בִּרְקִיעָם הַשְּׁבִיעִי.
מָה אֶזְעֹם הַדּוֹר אֲשֶׁר הֵקִיא
אֶת כָּל אֲשֶׁר קִוָּה,
הַצָּמֵא כְשִׁכּוֹר מִתְעוֹרֵר
וּמֵימָיו מֵי-מְרִיבָה.
אִם יִנְהֹם אוֹ יֵבְךְּ עַל אַחֲרִיתוֹ
בְּאֶפֶס כָּל מַעֲשֶׂה —
עוֹד מְעַט יִפֹּל עָיֵף וּפְתַלְתֹּל
וּבִקְלוֹנוֹ יִתְכַּסֶּה.