רקע
יעקב שטיינברג
אֵל בְּנֵה...
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

מִצָּפוֹן, מִיָּם, מִכָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה

בְּרוּחַ פִּלְאֲךָ סֹעַרְנוּ עַד הֵנָּה:

אֲנַחְנוּ הַדְּבֵקִּים בַּחֲלוֹם וּבַמְּלָאכָה,

אֲנַחְנוּ הַבּוֹנִים בָּאֵת וּבַלְּבֵנָה.

אֵל בְּנֵה אֶת נַפְשֵׁנוּ כַאֲשֶׁר בָּנִינוּ

מִנִּיר אֱלֵי נִיר וּמֵחוֹמָה אֶל חוֹמָה;

וּבְרָכָה נָא-צַו בְּנַפְשֵׁנוּ עַד תְּהוֹמָהּ,

עַד יִכּוֹן בְּחֶסֶד וּבְעֹז לֵב אָחִינוּ.

מַה-כֹּחַ וּמְזִמָּה לְנֶפֶשׁ נִבְהָלָה,

מַה-פְּדוּת — אִם הַלֵּב שָׁב אֶל קִיא הַתַּהְפּוּכוֹת?

אִם כָּל מַחְמַדֵּנוּ יָדֵנוּ גָאָלָה —

גַּם עַתָּה גַּם אָז נַפְשׁוֹתֵינוּ נְבוּכוֹת.

אֵל פְּדֵה אֶת נַפְשֵׁנוּ כַאֲשֶׁר פָּדִינוּ

בָּהָר וּבַגַּיְא וּבְכָל בִּצָּה מַמְאֶרֶת;

אִם טֶרֶם חָפַצְתָּ — נְקַו לְעֵת אַחֶרֶת,

אַךְ יִכּוֹן נָא פַעַם עַד-תֹּם לֵב אָחִינוּ.

אַךְ שָׁוְא יִפְעַל עַם וְגוֹרָלוֹ לֹא מִנָּה

לֵב אֶחָד לִנְבוֹנָיו, חֹק אֶחָד לַתְּמִימִים;

אִם נֵיטִיב עֲשׂוֹת וּסְפוֹת עֵצָה עַל בִּינָה —

עוֹד כָּל חֲטָאֵינוּ בְּדָמֵנוּ מַאְדִּימִים.

אֵל מְחֵה חֲטָאֵינוּ כַאֲשֶׁר מָחִינוּ

בִּשְׁאָר כָּל חֶפְצֵנוּ הֲרִיסוֹת וּשְׁמָמָה;

מִזְּעֹף וּמִשְּׁבֹת אִם נַפְשֵׁנוּ נִכְתָּמָה —

לוּ יִטְהַר מִשְּׁאֹף וַעֲמֹל לֵב אָחִינוּ.

הַנִּגְלוֹת הֵן לָנוּ בַכָּפָן, בַּשָּׁרָב,

לִגְמוּל עֲתִידֵנוּ עֵינֵנוּ חֲרֵדָה;

וְאַתָּה הַצּוֹפֶה לָרִיק וּלְמִסְתָּרָיו,

וְנִסְתְּרוֹת כּוֹזְבִים רַק אַתָּה הֵן תֵּדָע.

אֵל זְרֵה אֶת כְּזָבֵינוּ כַאֲשֶׁר זָרִינוּ

אֶת שְׁאָר תִּקְוָתֵנוּ עַל חוֹל וְעַל סְלָעִים;

לְכוּר לָנוּ פְּקֹד אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים —

אַךְ יֶאֱמַץ עַד-עוֹלָם כַּצּוּר לֵב אָחִינוּ.

גַּם סְחִי כְבוֹדֵנוּ נְרַחֵץ בַּזֵּעָה,

כְּרֹב עֲמָלֵנוּ גַּם בּוּז יִשָּׁכֵחַ;

אַךְ סְאַת מַכְאוֹבֵנוּ עֲדַיִן הִיא מְלֵאָה,

וְרֹגֶז וְעָרְמָה אַף הֵם מָלְאוּ לֵחַ.

אֵל שָׂא אֶת חָלְיֵנוּ כַאֲשֶׁר חָלִינוּ

עַל בַּרְזֶל שָׁמֶיךָ וְעַל אַדְמַת נְחוּשָׁה;

רַק אַחַת נְבַקֵּשׁ, רַק זֹאת לָנוּ דְרוּשָׁה: —

כִּי יִכּוֹן בְּחֶסֶד וּבְעֹז לֵב אָחִינוּ.

המלצות קוראים
תגיות