מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חתן וכלה

מאת: יצחק ליבוש פרץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חתן וכלה / יצחק ליבוש פרץ


חתונה באמצע הדרך, בכפר

חדר קטן, מטה אחת, שני כסאות ושולחן, על השולחן מנורה, מבעד החלון נראים שמים מאָדמים, בצאת הצפירה.


שתי שושבינות מובילות את הכלה החדרה, הדלת נסגרת מאחריהן.


השושבינה האחת: עתה, אחותי…

הכלה: היה לא תהיה!

השושבינה השניה: כן, כן… כנהוג בישׂראל…

הכלה: הרפינה!

השושבינה האחת: עלמה שוטה… הלא אחרות מתקנאות בך… כלי יקר כזה… למדן מופלג!

השושבינה השניה: ואביך אמר, כי אם תמרי את פינו, נקרא לו ואז יבוא בעצמו…

הכלה ( רוקעת ברגליה ): הרפינה, או – – –

השושבינה הראשונה ( אל השניה ): הרפי מן המשוגעת… ( מוליכה את רעותה הצדה ) מה לנו ולצרה הזאת… כעץ כן פריו!…

השושבינה השניה: הלא אביה הוא בעל-בית מיושב, עשיר ותקיף בדעתו…

השושבינה הראשונה: אבל אמה… את הגיהנום ראה בחייה… היא לא חדלה אף רגע מבכי…

הכלה ( שמעה פתאום, בעינים דולקות ): לכנה, לכנה מזה, כרגע!… שם אמי הקדושה אַל יפקד פה! לכנה!

שתי השושבינות ( נסוגות אחור ): מטורפת! ( יוצאות ).

(הדלת נפתחת שנית, החדרה נהדף החתן)

החתן (מתבונן כה וכה. בראותו את הכלה בלבושיה, מתפלא ופותח את פיו בתמיה…חפץ לשוב אל הדלת ולקרוא).

הכלה: שוטה, בוא הנה! אל תקרא לאיש… דבר-סתר לי אליך…

החתן ( בחפזון ): אחרי כן, אחרי כן!…

הכלה: לא, יקירי, עתה!

החתן: מה זאת? אַת תמשלי בי?

הכלה: אך היום, יקירי… אך היום… מחר תהיה אתה הבעל ואני…

החתן ( בצחוק ): ואַת אשת איש… אך מהרי נא!

הכלה: אבל שב נא…

החתן: ואַת?

הכלה: גם אני אשב…

החתן: על-יד שולחן אחר?…

הכלה: אך היום, יקירי, אך היום…

החתן: ומחר?

הכלה: ומחר כאשר ייטב בעיניך… הלא אתה תהיה הבעל…

החתן: דעי לך, איפוא, כי אך פעם אחת אשׂא פניך!

הכלה: תודה… ( צוחקת מרה ).

החתן ( ברוגז ): ומה אַת צוחקת, משוגעת?…

הכלה ( מתאפקת ): יען… יען כי שכחתי את שמך, חתן.

החתן: חא, חא, חא! זכרון של חתול! שמי… שמי… עליך לזכור את שמי!

הכלה: שלומיאל?

החתן: לא!

הכלה: יוסי…

החתן: לא, לא!

הכלה: חיים?

החתן ( קופץ פתאום ממקומו ): ואני, השוטה, עודני יושב אתה… למה לה לדעת את שמי?…

הכלה: אבל – הלא דבר לי אליך!

החתן ( שב למקומו ): דבּרי!…

הכלה: חפצתי להגיד לך, מדוע ראשונה לא רציתי בך, ועתה, כאשר עיניך רואות, אני רוצה!

החתן: אני יודע – אביך ציוה עליך! בשוט דפק אותך אל החופה!… ובלי ספק הבטיח לך, שאם לא תמרי את פיו, יתן לך איזה צעצועים. אולי דברים מתוקים, הלא נשים דעתן קלות! אך שטיא! מה לי ולמאוּנך, ולחפצך?!

הכלה: להתנצל לפניך אני חפצה!

החתן: למה לי ההתנצלות שלך? לצור על גבי צלוחית?

הכלה: הלא פעם אחת תוכל לשׂאת פני…

החתן: כבר נשׂאתי שתי פעמים.

הכלה: אבי ציוה עלי לירוא את הזוגות… שמע לי עוד פעם אחת…

החתן: אביך ציוה! זה הוא דבר שונה לגמרי… וגם זוגות, משהו של חשש! דבּרי, אך חושי!

הכלה: אמרו לי, כי קטן אתה ודל ועיניך טרוטות, ולא חפצתי…

החתן: הנשים מקפידות בהבלים שכאלה… שטיא. מרבה בשׂר מרבה רימה! ומה לך ולעיני?

הכלה: אמרו לי שגדול בתורה אתה, ובכל זאת לא חפצתי… ומה לי ולתורתך בתוך מעיך? הלא גם הדיבּר אין בך לבאר לי את תורתך, אף כי פיך פתוח תמיד!

החתן ( בצחוק ): לך?… לאשה?… חאַ, חאַ, חאַ!

הכלה: ואיך אדע להוקירה?

החתן: לכאורה, כן הוא… אבל באמת לא כן הוא! האשה מחויבת להאמין, שבזכות תורתו של בעלה תהיה הדום לרגליו בגן עדן…

הכלה: ואם ארד לגיהנום?

החתן ( בפחד ): לגיהנום? לגיהנום? ( מתנשׂא וצועק ) שוֹק על ירך אכּך, אם תרדי לגיהנום… התאמרי כי לפי שגדולה את ממני ועבה ממני, לא אַכּך? חי נפשי, אַכך! בשבט אכך! כמו שאביך דורש, ושבט גדול אקנה, גדול ועב!

הכלה: אבל למה תכּני? הלא אמרתי לך, כי עתה אני רוצה, וחפצה אני להגיד לך מדוע!

החתן: הלא אמרתי: דבּרי…

הכלה: אמרו עליך, כי מזמר משׂכיל אתה!

החתן ( בקורת רוח ): אמת! בעירנו אני המשורר הראשון! בחגים ומועדים מוליך אותי אבי לבתי הגבירים שבעיר ואני אומר שם מעט תורה, ואחרי כן אני מזמר… ונותנים לי ממתקים! לפעמים נותנים לי גם דגים מלוחים! דגים קטנים מאד, אבל טובים!

הכלה: למען מצוא חן בעיניך, אתן לך גם אני דגים מלוחים… אבל במה אדע, כי כנים דבריך…

החתן: שאני אוהב דגים מלוחים? הבי כרגע ואוכל!

הכלה: לא זאת, אך במה תוכיח לי, שאתה מזמר!

החתן: ומה אעשׂה לך?

הכלה: היודע אתה לזמר “כל נדרי”?

החתן: על צד היותר טוב!

הכלה: ויהי האות, אם תזמר!

החתן: עתה? היש לי עתה פנאי לזמר?

הכלה: אני מבקשת – – –

החתן: ותהי הפעם הרביעית, עוד הפעם זוּגות!…

הכלה: אין דבר, עוד יש לי מה לבקש… עד חמש ועד שבע פעמים…

החתן: אבל – – –

הכלה: הבל הבלים! היודע לזמר אוהב לזמר…

החתן: זה אמת! אבל מה אזמר לך?

הכלה: הלא ביקשתיך: כל נדרי!

החתן ( מזמר בקול ).

הכלה: טוב מאד! חי נפשי, טוב מאד! גם בהכּרך שלנו תהיה המשורר הראשון! ראש וראשון תהיה! ולזמר “שושנת יעקב” אתה יודע?

החתן: בוַדאי! בשלוש נוסחאות! בנגינת החזן מווילנא, החזן מאודיסה והחזן מז’יטומיר!

הכלה: כלתה נפשי למנגינות, זמר נא, זמר, ידידי!

החתן: ידידי?! איזה ידיד אני לך?… האם רעינו יחד חזירים, מה?

הכלה: אבל זמר נא לראשונה, ואחר תכעס!

החתן: יהי כן, ובאיזו נוסחא אזמר?

הכלה: בכל השלוש…

החתן: היכא דמי, משוגעת!

הכלה: בזה אחר זה!

החתן: בזה אחר זה – שפיר דמי! הנני מתחיל בנגון של החזן מווילנא ( מזמר ). עתה תבוא נוסחת החזן מז’יטוֹמיר ( מזמר ).

(קול דופק מבחוץ וקורא:)

ברוך, זמן קריאת שמע של שחרית!…

החתן ( עונה ): כרגע, אבי, כרגע, עוד “שושנת יעקב” אחת!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. הַמִּתְיָאֵשׁ (פרוזה)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מחזות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

אלוהי, עד שלא נוצרתי

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


לא אני בלבד אדם ירא-שמים אני ומתפלל, אלא גם מעשׂי-ידי, הפיליטון שלי “בערים ובעיירות”, אף הוא פותח בתפילה! אך נחתך לו חבל-טבּורו, מיד הוא משלב את שתי ידיו זו על-גבי זו ופותח את פיו הקטנטן ואומר בלשון-הקודש:

– אלוהי,

עד שלא נוצרתי אינני כדאי!

ועכשיו שנוצרתי –

כאִלו לא נוצרתי!

יש בזה מעט מן החרוז, אך כנגד זה הרבה מן האמת!

על מי משפיע הפיליטון? מי שומע לשׂכל מליו ומתקן את דרכו? הנפגע קופץ וצועק ככרוכה: עלילה היא! ומי שלא לו נתכוונו הדברים – מהו אומר? הנה, מימרה נאה! ואדם שהשׂכלתו נאה וחינוכו נאה מצמצם את שׁפתותיו הבלות ואומר: פוֹי.

אדם שהשׂכלתו נאה וחינוכו נאה אינו זקוק למגיד-מישרים! ההוא יש לו מצפונו שלו, מצפון נוח וטוב, כחתלתול-בית צחור ומחונך יפה ומקוצץ-צפרנים תמיד, שלעולם אינו שׁורט, אלא מלטף את הנשמה!

***


האדם יש בו גוף ויש בו נשמה. לכאורה, הרי הנשמה עיקר, אף-על-פי-כן יוצא ההפך מזה. כשהגוף סובל סבל כלשהו, מיד מרגישה בזה הנשמה והאדם רץ למקום שיש לרוץ, לעקור שן, לחתוך גדוּל מיוּתר, לשׂרוף בברזל מלוּבּן בשׂר-חי שעלה במקום מן המקומות… לשאול בעצמו של רופא, לאיזה מקום-מַרפּא לנסוע. אך ברחובה של עיר לא תראו לעולם, או לפחות רק לעיתים רחוקות ביותר, אדם מהלך בשלוָה ואֵבר מאברי גופו מרקיב והולך!

אך נשמות מרקיבות, נשמות שיש בהן גדוּל זר, אותן תמצאו על כל צעד ושעל. ומפני מה? מפני שהגוף יש לו מי שידאג לו, ואילו הנשמה אין לה מי שירגיש בחליה וידאג לה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.