מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אחר חצות

מאת: יצחק ליבוש פרץ , תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יידיש

מִזְּמַן עָבַר חֲצוֹת הַלֵּיל;

מִישֶהוּ דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת

בְּאֶצְבָּעוֹ קַלּיל בָּהּ יַךְ…

מִי דּוֹפֵק קַלּוֹת כָּל-כָּךְ?

מִי לִי לְעֵת כָּזֹאת שׁוֹאֵל?

מֵעַל עֵינַי שֵׁנָה גוֹלֵל?

אָזְנִי אֵינָהּ שׁוֹמַעַת,

אוּלָם הַלֵּב, תָּמִיד הוּא עֵר..

הוֹ, מִי הוּא זֶה הַמְעוֹרֵר

וְאֶצְבָּעוֹ נוֹגַעַת לֹא-נוֹגַעַת?..

וברכּוּת נלבבת כל כך…

אין זה גבר, נגיעה קלילה זו אינה מאצבעותיו של גבר.

ולא דפיקתה הקדחתנית של אשה היא, הבאה בצל-הלילה, נישׂאה בכוח החשק והחטא…

אֵם דופקת כך, אחות.

אך אחותי שומרת את ערשׂ-חליה, ואמי שלי רחוקה, מה רחוקה…

ואני שואל, בלא מבטא-שׂפתים שואל אני:

– מי דופק?

ויודע אני, כי זו הדופקת ולבי שומע, תשמע גם ותאזין לקול לבבי בלא צליל- שׂפתים.

והיא שמעה, גם ענתה לי:

– אני!

רחל? שולמית? שׂרה בת-טובים? מי מן הדמויות האהובות עלי?

אך שאוֹל אין אני שואל; וכבר תקפוני געגועים.

צמאון לראות אותה, רעב…

אני פותח ונותן לדמות להכּנס.

ורק עכשיו מעלה אני בדעתי, שלא העליתי עדיין אור, ואני מבקש לעשׂות כן.

בתנועת-יד קלה היא מונעת אותי מלעשׂות חפצי:

– אין אני ההוֹוה – אומרת היא – שתהא רואה אותי יפה יותר נוכח האור הזורח…

– אני הנני העבר- אומרת היא – שחזר אל עולם-הצללים שלו…

– ועם זה הנני גם העתיד, שעדיין לא התבקע מתוך עולם- הצללים… די לי בקרן-האור החיורת, המסתננת מבעד לסדק שבין הוילאות.

האם עדיין עיני עצומות, שאין אני רואה ורק קולה אני שומע?

והיא לוחשת:

– עיפה אנוכי… מן הדרך הרחוקה. הרשה לי לשבת, לנוח רגע…

– מן הדרך הרחוקה? – חוזר אני ושואל בחשאי.

– מן העתיד בחזרה… לשם מוליכה דרכי, ודרכו של העם… העם אינו הולך אחרי, ללכת לבדי אין אני יכולה, לבדי אין אני אלא דמיון-חלום; ואנוסה אני ללכת בחזרה…

ולאחר שהיא נאנחת אנחה קלה:

– ובשביל דרכי לשם, אל העתיד, נתן לי שמו יתברך כנפים, והן נושׂאות אותי… מעל לעולמות של חלומות, של הרהורים זוהרים… בדרך חזרה, כשאני מתגעגעת על העם ומוכרחה לשוב אליו, אין הכנפים נשמעות לרצוני… אך מַפנה אני את פני אחורה, מיד הן נמתכּוצות… מיד הן מתכּמשות, כנפי שלי… ואנוסה אני להלך ברגל; ואני מתעיפת…

היא עוצמת את עיניה, ואני נדמה לי: אלוהים כבּה ברקיע-השמים שלו שני כוכבים מאירים…

– הרשה לי לנוח – מתחננת היא – אני אנוסה ללכת לשם… אליו… אל העתיד… אנוסה אני לשוב ולצאת אל הדרך… עדיין אין לי מקום ביניכם… תן לי לנוח, ובמנוחתי תשובנה תצמחנה כנפי שלי, אל הדרך הרחוקה, מה רחוקה… אליו…

היא נאלמת. ואני מאמץ את עיני ורואה את הדמות.

אורירית היא, רשת של צללים ואורות.

נזכר אני:

"צְלָלִים שֶׁל מַה שֶּׁכְּבָר עָבַר,

שֶׁל עִנּוּיִים וָפַחַד…

וְקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ נִרְקָמוֹת בְּיַחַד

עִם מַה שֶּׁעוֹד לֹא הֹעֲלָה בָּרֶשֶׁת,

עִם מַה שֶּׁהוּא רַק מְקֻוֶּה"…

תוקף אותי פחד.

– מי אתּ? – צועק אני בקול רם. היא פוקחת את עיניה, כבר נזדרחו שוב ככוכבים, ועונה בקול-עוגב:

– כנסת ישׂראל!…

קורא אני בשמחה:

– אַת חַיה? את קיימת? יש בך ממשוּת?

אך היא כבר נחה די הצורך, כבר חזרו וצמחו לה כנפיה, פרחה ונעלמה.

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ (מחבר)
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. אמנון ותמר (מחזות)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

לִקּוּי חַמָּה

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

(לנוכח השיר “קול נעורים” הנדפס בשש"ק ב' צד 85)


בִּבְנוֹת אֵל הֵיכָלוֹ מִכְלוֹל כָּל פֶּלֶא,

שָׂם כִּסְאוֹ שָׁמַיִם וַהֲדוֹמוֹ אֶרֶץ

וַיֵשֶׁב לַכִּסֵּא וַיִמְלֹךְ סֶלָה;

אָז – לִשְׁמוֹר אַרְצוֹ מִצְּוָחָה וָפָרֶץ

שָׂם שָׂרִים טִפְסָרִים רוֹזֵן וָפַחַת

מַזָּרוֹת וִיסוֹדוֹת – מֵעַל וָתָחַת.

אָז אֹרַח לַשֶּׁמֶש שָׂם בַּשָּׁמַיִם,

דֶּרֶךְ לַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה מֹלֶכֶת,

נָתִיב אֶל כּוֹכְבֵי מַצָּב רִבּוֹתַיִם

וּמְסִלּוֹת רַבּוֹת אֶל כּוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת,

יֵלְכוּ יָרוּצוּ שָׁנִים אַלְפֵי אֶלֶף

אִיש בִּמְסִלָּתוֹ, אֵין חֶסְרוֹן אֵין סֶלֶף.

אִישׁ אִישׁ עַל עָמְדוֹ לֹא יִיעָף לֹא יֵלָא,

בָּאוֹפַנִּים יִפְנוּ שֶׁכְּמוֹהֶם רָבוּ,

כִּי גַּלְגַּלִּים הֵמָּה הַמְּסִלּוֹת אֵלָּה

וּכְאוֹפָן תּוֹך אוֹפָן יַחַד נִשְׁלָבוּ,

אַךְ יַד הַגַּלְגַּל יַד שַׁדַּי תֹּאחֲזֶנָּה

וּכְפֶלֶג מַיִם אֶל חֶפְצוֹ תַּטֶּנָּה.

וּמְאוֹרִים אֵל כַּדּוּרֵי אֵש כֻּלָּהַם,

רָצִים כְּחִצִּים הַשְּלוּחִים מִקֶּשֶׁת

לוּ מִנִּי אָרְחָם יָלֻזוּ אַךְ פָּעַם,

לוּ אִישׁ אֶל אָחִיו יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת,

אָז הָיָה רַעַשׁ נוֹרָא אֵין כָּמֹהוּ,

אָז נֶהְפְּכוּ וִיהַפְּכוּ הַכֹּל לַתֹּהוּ.

וּבְעֵת עַל תֵּבֵל זֹאת יִפְקוֹד אֱלוֹהַ

כִּי יִמָּלֵא יוֹמָהּ לָשׁוּב לָאָיִן

אָז תִּגַע יָדוֹ בָּאוֹפָן גָּבוֹהַּ,

אָז יִפְרָץ כַּדּוּר אֵשׁ בִּתְעוּפַת עָיִן,

יִפְרֹץ מִמְּקוֹמוֹ בַּחֲרוֹן אַף וָקָרֶץ,

יִפְגּשׁ וִיפוֹצֵץ לִשְׁבָבָים הָאָרֶץ.

**

כָּאֵל בַּמְּרוֹמִים בָּאָרֶץ הַמֶּלֶךְ

וּמוֹשְׁלִים רַבִּים הַמְּאוֹרוֹת הִנָּמוֹ,

כּוֹכָבִים הַנְּצִיבִים, שֶׁמֶשׁ שַׂר-פֶּלֶךְ,

אִישׁ אִישׁ יִשְׁמֹר דַּרְכּוֹ זֶה הֶרְאָה לָמוֹ,

כָּאוֹפָן תּוֹךְ אוֹפָן מָאֳחָזִים יַחַד,

אַךְ כֻּלָּם יַנְהִיג וִיסוֹבֵב הָאַחַד.

שַׂר-פֶּלֶךְ זֶה עָלָיו בַּקֹּדֶשׁ שַׁרְתָּ

אֶל אוֹר יוֹם דִּמִּיתוֹ, שֶׁמֶשׁ מוֹפִיעַ

" שֶׁמֶשׁ הוּא בִּשְׁמֵי קֵיסָרוֹ" אָמַרְתָּ

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.