מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יש עם בצפון

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

אש אוכלת, חמת אלהים הנאורה, עולה בלילה בכל גלגולי מראותיה: לשונה הכבדה שורפת מקרוב, מכלימה עד-תום את פני הדברים הנרחבים ומחזירה אותם על-נקלה לאפר תמציתם הקדמון; להבותיה מרצדות כצירים באוויר העליון ומטילות לעברים את אור הבלהות הנאדר, אור הבינים הגדול המתגלה ברעדה בין חיים ומות, תעלומת כליה, נתונה במראה עינים, אשר בהיותה כאחת נמלצת וחמודה מכל דמויות הכליה האחרות – תעורר בלב הרואים הרחוקים חדות אימה מתוקה ואוילית, היא השמחה-לאיד אשר ידע כל רואה דליקה ואשר נפשנו תגלום בה בלי-יודעים את מיטב מחשבתה בדבר כל החיים וכל כליהם הנובלים הטעונים תמיד כליה צורפת ולידה חדשה; וגצים גצים עפים מאש גדולה בלילה, מגיעים עד קצה מרחקים רבים ומסובבים שם אופק רקיע רוגע, כבים ומזהירים חליפות בתוך כיפת עולם בדלה לסנוורי לילה, ורק ערים-בלילה מעטים רואים עוד את הזיקים החרישים, הבאים מדליקה הומיה במרחקים, ואלה מחשבתם תאיר פתאום ברעדה לנוכח המראה, כאילו נגע בה האור הגדול אשר בין חיים ומות.

ובאכול חמת הגבורה בצפון העולם את הצר הנלחם ואת כל כליו הנובלים, ובהיראות תעצומות הגבורה הזאת להמון רחוקים כנפלאות אנושות אשר יעשה עם בודד ועז בין חרות ואבדן – ראה גם האלמוני ביהודה המון גצים מן הלהב הצפוני, הרחוק מיהודה כמלוא כל תארי הריחוק המצויים בעולם הזה, והמראה לעיני האלמוני כמראה אשר יחזה לפעמים איש מקיץ יקיצת-רזים בלילה: עיניו נפקחות בן-רגע אל מול חלקת החלון ומבטו, הער מצפיה, יראה לראשונה בעד הזגוגית העמומה לא את כוכבי הלילה, כתב הרשפים הנושן, כי אם זיקים עפים וכבים, אותיות אש מרעידות על פני כתב הכוכבים הקבוע, וכל הדבר נפלא ושלם לעיני הצופה, כאילו אל-עולם, השולח חזון בלילות, קם פתאום בטוהר הלילה וידו השוקקה כותבת ומוחקת כתובת-רזים חדשה, כתוב וכסות בה על סתרי הכוכבים הנושנים. פקוח עינים גם האלמוני על יצועו, ועין דמיונו בוררת ועורכת ופותרת את האותות העפים ובאים מצפון, השלוחים לתעודה, כביכול, לאמור – תעודת השכל קטנה, אולי מעטה כטיפה מעטה בים הגדול, תעודת בינה נמוגה אשר סופה להיות כלא-היתה בהתבוללה גם היא על-נקלה בים המושכלות אשר מעולם, אשר הולכים אליו תמיד רזי כל הדברים והוא איננו מלא. וככה יערוך לו האלמוני את בדל הכתובת הנפתרת: יש עם בצפון – ומעברו האחד חומת אוקינוס לבנה, לא משטח ים חי ומתפרק ורומז כימי התקוה החמים אשר בדרום; מעבריו האחרים עמים לא-אחים, אשר ידמה אליהם בנימוסים עזים ומעטים, אך לא ישווה להם בשויון-הגזע, זו שכנות המשפחה התומכת לפעמים בסתר את תקות החלשים והדלים; ומערפו – גוי כביר ונזעף ומתמם, דומה מאד לדוב היער אשר פתע יאחז ופתע יפליט טרף, ואשר גם בהיותו נצב בלי משים לקראתך בסבך היער תחשבנו רגע כעובר לתומו במעטה פניו השעיר. והנה היתה מלחמה נמהרה וכבדה גם-יחד בין העם הקטן, צבי הצפון וענף הקרנים, ובין הגוי הרב, דוב הגויים הפותה מבטחון, ההולך גם לקרב בעורו זה הכבד, הטוב לו כבית מחבואים, והוא מזדקף לאטו אל אויבו ולא יחוש את רוב מכותיו. ובהיות המלחמה הזאת היה גם המחזה אשר לא ישוב להיות בלתי אם אחת לתקופות, – הוא הקרב אשר יערכו זה למול זה הרצון, הקם בכל עת, והיצר החם רק מתאות עונתו, היא מסת אלהים המפורשת אשר ייבחנו בה ערכי האון לסוגיהם, והבחינה אין יודע מה כבודה לנבחנים ומה גמולה לשאר באי עולם. כל באי עולם יחזו במחזה, כי בתת הגורל לרואים תפארת חנם כזאת אולי עוד יציג לעיניהם בלא-יודעים, עם פתיות הזועה אשר למחזה, גם מעט חכמת גבורים, חכמת המור הריחנית אשר לא יסוף ריחה גם עם רקב החללים; כולם כל אוות עיניהם אל נגלות המחזה, אך אחד האלמוני ביהודה המתאוה לראות גם את הנעלם אשר בכוחו נתכנו כל עלילות הגבורה כגשר צולח מעשה אמן. וככה יאמר האלמוני אל לבו, בשכבו על יצועו בלילה וחליפות לנגד דמיונו גם מעט או הרבה ממשטח התכונות אשר לעמו, – כי לא יכון כל חקר בלתי אם יעמדו יחד לבחינה דבר מול דבר: – אין זאת כי היתה לעם הקטן הזה תכונה אחת חזקה, לא-פגומה לכל ערכה ולכל מידתה, ובכוחה נמתח הגשר התלוי-בנס אשר קורא לו גבורה, זה אשר יזכה לשמו לעולמים רק בהיותו נטוי על פני תהום רבה. מה שם לה לתכונה הזאת, למען נבטאהו לברכה? עוד מותר בה בתכונה ההיא גם מאהבת מולדת; כי רבים יאהבו מולדת, ואהבתם לא תצלח לנטות עם הגורל בכל אימותיו. וכטוב ערכה מאהבת המולדת, השומרת עוד כמעט את ענות ראשיתה, כן אולי ייטב ערכה שבעתים גם מאהבת החירות הנובלת, המנומרת כבר בהמון גווניה החדשים כפרח באחרית עונתו. אין זאת איפוא כי תכונת אמונים אחרת היתה בלי-חשך עם העם הקטן, אֵם תכונות ישרה-בסתר מכל יושר המידות הגלויות, דומה לאם בנים אשר כל מעשי צדקה עטורים לא ישוו אף במעט לצדקתה השפונה, אם הרחמים הגדולים אשר רק את בנה בחירה תביא לעתים בלא-יודעים אל צומת המזלות, מרוב רצות יחד את אורך ימיו ואת גודל חייו. הנה ככה הגיע העם הקטן עד-הלום: לעמוד בתקופה הזאת, פוערת התהומות, על פי תהום רחבה מכל האחרות ולהיות כולו כמנסה את קפיצת הגבורה אל העבר האחר, אשר שם אולי גודל החיים לאורך ימים. ועוילי עמים רבים, בנים מרחם לאמהות נרחבות או נבהלות, משתאים אל המחזה כאל מסת הנצורות אשר יעשה לפעמים לעיני רואים, לחגא ולשעשועים גם יחד, אחד זר ואמן העקוד אל מלאכתו; והעם הקטן ביהודה, הנכלם עתה מאד על דבר כל תכונותיו הנרהבות והנבהלות, מביט במחזה כמסתיר דמעה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

שתיקה

מאת יחיאל מַר (שירה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

וְאֶהְיֶה צָנוּעַ עַד כְּדֵי שְׁתִיקָה,

וְאֶהְיֶה שָׁלֵם עִם שְׁתִיקָתִי הַזֹּאת.

לִמְתֹּחַ תֶּלֶם יוֹם, וְלַילָה – חֲלוֹמוֹת,

וַאֲדָמָה כַּשַּׁד, וִינִיקָה…

כֹּה יַעֲלֶה רִגְעִי, וּשְׁעָתִי תָּרֹן

נַפְשִׁי תִּשָּׂא שִׁקְטָהּ כְּפֶלֶא וּכְחֶסֶד…

בְּלֵב שָׂדוֹת הַדּוּמִיָּה כּוֹרֶסֶת,

וּמֵעֵינֵי-אִילָן נִבָּט הַתִּמָּהוֹן…

וּמַעֲשַׂי אֶשְׁזֹר מַחְרֹזֶת יוֹם וָיוֹם

גִּילִים קְטַנִּים, חֶרְדוֹת-בְּרֵאשִׁית,

מִלַּחַן מַעֲמַקִּים וְאוֹר מֵעַל פְּסָגוֹת – –

– – עַד לְמַלְכוּת הַיֶּגַע, וָאֶפְתַּח בְּתֹם,

מוּל מֶרְחֲבֵי שְׁתִיקָה בְּזֶמֶר הָעַרְבִית –

וְכֹה אָשִׁיר שִׁירִי, הִרְבֵּיתִי לַהֲגוֹת…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.