בָּעֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּמָּה,
אַף עָנָן קַל אֶחָד לֹא נִרְאָה בָּרָמָה;
וְאוּלָם בַּיַּעַר אָז הָיְתָה חֲרָדָה,
עֲדַת כָּל הָעֵצִים נִרְעֲשָׁה, רָעָדָה;
וַיִּסְאַן הַיַּעַר בְּחִיל וּבְבֶהָלָה,
כְּחָשׁ אָסוֹן קָרוֹב וּמְבַקֵּשׁ הַצָּלָה.
כְּדַרְכָּם הִזְהִירוּ בַשְּׁחָקִים הָרָמִים
כּוֹכָבִים מַזְהִירִים וּשְׁלֵוֵי-עוֹלָמִים;
וְאוּלָם בַּיַּעַר הַשָּׁאוֹן אָז גָּדַל,
וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר לֹא שָׁקַט, לֹא חָדַל;
וּכְאֶנְקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁטֶּרֶם נִכְנְעָה
בַּהֲמֻלַּת הָעֵצִים הַנּוּגָה נִשְׁמְעָה.
וְלַבֹּקֶר עָב כֵּהֶה הַשַּׁחַק כְּבָר עָטַף,
מְטַר-סַגְרִיר מִלְמַעְלָה בְּעַצְלוּת כְּבָר נָטַף;
וְחֶרֶשׁ רַק נָעוּ הָעֵצִים עֲגוּמִים,
וְרוּחַ-סְתָו קָרַע עֲלֵיהֶם הַכְּתֻמִּים;
וּכְאִלּוּ כְּבָר נִכְנַע הַיַּעַר וַיְקַבֵּל
כְּבָר עָלָיו גְּזַר דִּינוֹ – בִּדְמָמָה הִתְאַבֵּל.
1903