בָּעֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּמָּה,

אַף עָנָן קַל אֶחָד לֹא נִרְאָה בָּרָמָה;

וְאוּלָם בַּיַּעַר אָז הָיְתָה חֲרָדָה,

עֲדַת כָּל הָעֵצִים נִרְעֲשָׁה, רָעָדָה;

וַיִּסְאַן הַיַּעַר בְּחִיל וּבְבֶהָלָה,

כְּחָשׁ אָסוֹן קָרוֹב וּמְבַקֵּשׁ הַצָּלָה.

כְּדַרְכָּם הִזְהִירוּ בַשְּׁחָקִים הָרָמִים

כּוֹכָבִים מַזְהִירִים וּשְׁלֵוֵי-עוֹלָמִים;

וְאוּלָם בַּיַּעַר הַשָּׁאוֹן אָז גָּדַל,

וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר לֹא שָׁקַט, לֹא חָדַל;

וּכְאֶנְקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁטֶּרֶם נִכְנְעָה

בַּהֲמֻלַּת הָעֵצִים הַנּוּגָה נִשְׁמְעָה.

וְלַבֹּקֶר עָב כֵּהֶה הַשַּׁחַק כְּבָר עָטַף,

מְטַר-סַגְרִיר מִלְמַעְלָה בְּעַצְלוּת כְּבָר נָטַף;

וְחֶרֶשׁ רַק נָעוּ הָעֵצִים עֲגוּמִים,

וְרוּחַ-סְתָו קָרַע עֲלֵיהֶם הַכְּתֻמִּים;

וּכְאִלּוּ כְּבָר נִכְנַע הַיַּעַר וַיְקַבֵּל

כְּבָר עָלָיו גְּזַר דִּינוֹ – בִּדְמָמָה הִתְאַבֵּל.

1903