מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּגָלוּי וְּבֵסֶתר נֹאבֵדָה

בְּתֹפֶת הַחַיִּים הַהוֹמָה;

שַׁעֲרֵי הַחַיִּים נִנְעָלִים

וְאָנוּ מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה.

אִם רָפִים וְחַלָּשִׁים נִוָּלֵד,

כַּצֹּאן הַטָּבוּחַ נֹאבֵדָה;

בַּאֲנָחָה כְבוּשָׁה נַשְׁלִימָה

אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים הַכְּבֵדָה.

וְהָיָה אִם יֶחְזַק רוּחֵנוּ

וְלֹא נָכֹף רֹאשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה, –

וְחָזְקוּ הַחַיִּים עָלֵינוּ,

וַאֲנַחְנוּ נִכָּנַע בִּמְאֵרָה.

וּבְקִלְלַת עוֹלָם לַגּוֹרָל,

בְּצִמָּאוֹן לֹא נִשְׁקָט וּבְתַאֲוָה

לא מָלְאָה לַחַיִּים הַגְּדוֹלִים –

לְחִנָּם נִתְחַנֵּן וּנְשַׁוָּע.

וּשְׂנוּאֵי-הַחַיִּים וְחוֹמְדֵי

הַחַיִּים הַיָּפִים וְהַמָּרִים, –

עַל חוֹמָתָם נִשְׂתָּעֵר,

וְנִדְפֹּק עַל פִּתְחֵי הַשְּׁעָרִים.

אַךְ אִישׁ לְקוֹלֵנוּ לֹא יַאֲזִין

בֶּהָמוֹן הַחַי וּמִתְהוֹלֵל,

רַק דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים נִתְבּוֹנֵן

לַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם הַהוֹלֵל.

וּבְלַהַט צִמָּאוֹן לֹא נִשְׁקָט

וּבְאֵשׁ תַּאֲוָתֵנוּ לֹא מָלְאָה,

לְחוֹמַת הָאֶבֶן הַבְּצוּרָה

רֹאשֵׁנוּ נְנַפֵּץ בִּקְלָלָה.

1904

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

הסופר העברי והספרות העברית

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

(בנשף הסופרים בירושלים, סיון תר"ץ).

רבותי! ענין הנשף הערב ברור לכם לשם מה הוא, ובכל זאת לא ברור הוא, כי אילו היה ברור בהחלט, לא היינו מסובים יחד.

אתחיל בספור מעשה שאני הייתי נושאו. כשנסעתי לחופה שלי, הוברר, שהעגלה המלאה מחותנים שכחה את החתן, כלומר: אותי. אין זה דבר בדוי, כך היה באמת. ותארו לכם את מצבי בתור חתן, שהייתי צריך לרוץ ברגל אחרי העגלה עד שנזדמנה לי בדרך עגלה אחרת וישבתי בה ובעזרתה הדבקתי את עגלת המחותנים ונדחקתי בקושי לתוכה.

מקרה זה מזכיר גם את ענין הספרות העברית בכלל והארצישראלית בפרט, שהיא בבחינת “חתן שנשכח”. אני אחד מאלה, שמעולם לא חשב את האמן העברי, הסופר העברי, בבחינת חתן הפטור מכל המצוות. יש חושבים, שהאמן-הסופר-המשורר יוצא ידי חובתו ביצירה שלו, והוא למעלה מכל החובות וה“שלחן ערוך” והמצוות, הוא פטור מכל החובות הלאומיות, ורק “סתם” בן-אדם חייב בהן. אני מעולם לא נתתי זכות כזו ליוצר העברי. זכות אחת יש לו – לשמור על זכותו המגיעה לו כמו לכל בן-אדם. הוא אינו נטול זכויות.

איני יודע, וקשה לי להבין זאת עד היום: מפני מה הסופר העברי והספרות העברית וכל יוצרי התרבות העברית נעשו בבחינת קבצנים ואורחים לא-קרואים בחתונה? מתיירא אני להגיד את הסבה, אולם עובדה היא, שמיום שעלתה הציונות המדינית, נדחפה הספרות הצדה – מתחלה בעדינות, ואחר-כך לאט לאט נדחפה לא רק מן המרכז אלא גם מן ההיקף, עוד מעט ויהיה מקומה מחוץ לתחום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.