בְּשָׁעָה זוֹ, בִּימֵי הַסְּתָו הַכֵּהִים,
בַּהֲלֹךְ וְהִתְכַּוֵּץ מֶרְחַב הָעֲרָבָה;
בַּחֲלַל הָעוֹלָם יִתְעוּ רוּחוֹת-עֶרֶב נְכֵאִים
כְּלַחַשׁ נֶפֶשׁ נֶעֱצָבָה;
וּכְאִלּוּ אֵיזוֹ יָד נַעֲלָמָה
בַּלָּט עַל תֵּבֵל מִכְסֵה לֵיל פּוֹרָשֶׂת;
וּכְיֶלֶד עָיֵף בַּאֲפֵל הַלֵּיל וּדְמָמָה
פָּנֶיהָ תֵּבֵל-יָהּ כּוֹבָשֶׁת; –
אָז יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה: נִבְלֵי יָהּ נִסְתָּרִים
בַּלָּט לְתֵבֵל שִׁירַת עֶרֶב שָׁרִים.
כֵּן תָּשִׁיר אֵם לְיַלְדָּהּ הַיָּגֵעַ
בַּחֲצִי קוֹל שִׁירַת עֶרֶשׂ נְכֵאָה.
1904