כַּשַּׁחַק הַחִוֵּר בָּעֶרֶב,

עֵת יִכְבּשׁ הַיְקוּם אֶת הַצַּעַר

הַבָּא עִם הַצְּלָלִים הָאִלְּמִים,

עִם אוֹרוֹ הַמֵּת שֶׁל הַסַּהַר, –

עֵינֶיהָ אוֹר חִוֵּר כֹּה מָלְאוּ,

מַבָּטָן לִי מוּבָן וְלֹא מוּבָן;

כְּמוֹ עַל שְׁעוֹת אשֶׁר שֶׁהָיוּ

תִּתְגַּעְגַּע וּתְחַכֶּה לְשׁוּבָן.

1904