בִּפְאַת מִזְרָח הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר מְקִיצָה,
בִּפְאַת מַעֲרָב בָּעֶרֶב הִיא בָאָה;
אוֹר וָחֹם בְּיוֹם אֶתְמוֹל הַשֶּׁמֶשׁ הֵפִיצָה,
הַיּוֹם בָּאָה בָעָב וְנֶחְבָּאָה.
אַךְ לֹא יָשׁוּב יוֹם עָבַר, אִם עָכוּר אוֹ בָהִיר,
וּכְבָר שִׁמְשׁוֹ לָנוּ לֹא יָאִיר.
אִם טוֹבִים וְאִם דַּלִּים חַיֵּי אָדָם הָיוּ –
כְּבָר לָעַד בְּחֵיק הַנֵּצַח יִשְׁלָיוּ.
מִנִּי נִימֵי הַכִּנּוֹר יִנָּתֵק קוֹל נְגִינָה,
הֲקוֹל חֶדְוָה זֶה הָיָה, אִם קִינָה?
אַךְ אִם כֹּה וְאִם כֹּה – וְהַשִּׁירָה כְּבָר תַּמָּה,
רָעוֹד רָעֲדָה וּלְעוֹלָם נָדַמָּה.
כִּנּוֹר פְּלָאִים תֵּבֵל, נְעִים צְלִילָיו הַנְּשָׁמוֹת,
כָּל הַחַיִּים שִׁיר יָהּ עַל אֲדָמוֹת;
וּבְהִנָּתֵק קוֹל צִלְצוּל מִשִּׁיר הַהַרְמוֹנִיָּה,
לָעַד יִישַׁן בְּחֵיק הַדּוּמִיָּה.
יֵשׁ שַׁאֲנַנִּים הַגַּלִּים עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס,
שְׁטוּפֵי אוֹר, שְׁלֵוֵי עוֹלָם הֵם נָעִים;
יֵשׁ בִּסְעָרָה הַגַּלִּים הַקּוֹדְרִים נִשָּׂאִים,
עוֹטֵי הוֹד רַעֲמוֹתָם הַלְּבָנוֹת.
גַלִּים הֵמָּה הַנְּשָׁמוֹת בְּאוֹקְיָנוֹס הַנְּצָחִים,
עַד לְאֵין סוֹף, עַד לְאֵין גְּבוּל הֵם נִמְשָׁכִים.
אַךְ אִם סַעַר יְחַיֵּם וְאִם שַׁלְוַת עוֹלָמִים –
הֵמָּה עוֹבְרִים וְכָלִים לְעוֹלָמִים.
1904