אֵין זֹאת, כִּי נִתַּק אֵיזֶה מֵיתָר רַךְ בַּבְּרִיאָה;

בָּאֲוִיר רָעַד, רִפְרֵף קוֹל – וָגָז;

וּכְמוֹ לְבָב הָעוֹלָם לָחַץ פֶּתַע מַכְאוֹב עָז –

אֲנָחָה חִדְלַת-קוֹל לְאָזְנִי אַט הִגִּיעָה.

וּבְיָם הַחֲשֵׁכָה טָבְעה חֶרֶשׁ הָאֲנָחָה,

וַיְחַנֵּק שְׁחוֹר הָאֹפֶל אֶת הַקּוֹל הַמָּר;

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם נָם הַשַּׁחַק קוֹדֵר, סָר,

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם תִּישַׁן גַּם הָאָרֶץ הַנִּדְלָחָה.

וְצַר לִי עַל תֵּבֵל הָאֻמְלָלָה:

כִּי מִי זֶה שָׁמַע אֶת אַנְחָתָהּ וְיִדְלֶנָּה

מִתְּהוֹם הַחֲשֵׁכָה, אֲשֶׁר בּוֹ צָלָלָה,

וּבְאָזְנֵי בְנֵי-הָאָדָם יַשְׁמִיעֶנָּה?

1903