מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אבוי לי! אנוכי יראתי]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי יָרֵאתִי

מִשְּׁחוֹר מַחְשְׁבוֹתַי – עֲנָנִי,

וְעֵת הֵן בְּמֹחִי סָעָרוּ

בַּכָּר אָז כָּבַשְׁתִּי אֶת פָּנָי.

אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי אֶת עֵינַי

עָצַמְתִּי לְאוֹר בְּרַק מַחֲשָׁבָה,

וּרְאוֹת לֹא רָאִיתִי תְּהוֹם נַפְשִׁי

כִּי בָעֲרָה קִרְבָּהּ לֶהָבָה.

אֲבוֹי לִי אֶת אָזְנַי אָטַמְתִּי

לְקוֹל תִּתָּהּ רַעַם מַחֲשַׁבְתִּי;

לִהְיוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים עִם סַעֲרִי

אֶת לִבִּי אֲנִי לֹא עָרַבְתִּי.

וְלָכֵן לֹא תוֹפֵף מְטַר נְדָבוֹת

עַל חֶלְקַת נִשְׁמָתִי הַיְבֵשָׁה,

וְלָכֵן גַּם רֹאשׁ לֹא הֵרִימוּ

כָּל צִיצֵי תִקְוָתִי הָעֲבֵשָׁה.

וְאַחֲרֵי הַסַּעַר לֹא נִדְּפוּ

עוֹד כָּלָה מִמֹּחִי הָאֵדִים,

וּבְקִרְבּוֹ עוֹד תָּעֹה יִתָּעוּן

שְׂרִידֵי הֶעָבִים הַכְּבֵדִים.

1903

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אבל אשמים אנו

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

ומה היו כל בני-עירנו עושים מראשית השנה ועד אחריתה, אלמלא מיקולקה שהיה להם?

נוח היה להם לחיות בלי “תלמוד-תורה” בעיר, בלי “ביקור-חולים,” אפילו בלי פרנס הציבור מאשר בלי מיקולקה.

אביו של מיקולקה היה סנדלר עני, אבל השכור שבו היה גדול הרבה יותר מן הסנדלר. וכנוהג שבעולמם היה פוקד את אשתו לפרקים תכופים במקל ובאגרוף. והיא היתה משברת כלים בחמתה והלך לו הוא מרוב צער את “בעל-החבית”. ושוב מקל, ושוב אגרוף, וחוזר חלילה. דבר מנהג זה אינו סגולה בדוקה לפרנסה, ובשביל כך היה עני. אבל אצלם אין העניות ארסית כל-כך כמו אצלנו.

למיקולקה שלו לא דאג הסנדלר כלל, אף-על-פי שהיה בן-יחיד. פה מקום להעיר בדרך אגב, שהמלות בן יחיד, יתום, אלמנה, גרושה וכדומה, אף-על-פי שלכאורה הן מתורגמות לכל לשון, אין להן בתרגומן אותו המושג, שיש להן בעברית. לא לחינם נשארו אצלנו מלות אלו בז’רגון שלנו בצורתן העברית.

למיקולקה לא דאג הסנדלר, אבל אילו גם היה דואג לו, לא היה יכול לעשות בשבילו יותר ממה שעשה מיקולקה לעצמו.

מיקולקה התחבר עם נערים עברים; ולא רק שהיה תמיד שבע, אלא שהביא גם לאביו ולאמו חתיכות לחם-יהודים.

בשבתות הקיץ היה מסיר את המנורות מעל השולחנות ומקבל פרוסת לחם בשכרו. בשבתות החורף היה מבעיר אש בתנורים ומקבל אגורה ופרוסת-לחם. בימות-החול היה הולך לשחוט תרנגולת ומקבל אגורה שכר-הליכה.

וכבר ידע מיקולקה שצריך הוא לחכות בבית השו"ב עד שיתן לו הלז פתקה על השחיטה, משום מעשה שהיה, וגם את המעשה ידע לספר בדיוק.

ומלווה היה את הנערים אל חדרם; ואת הקטנים היה נושא על שכמו, ובחדר היה יושב ומחכה לנו עד… עד שיצאנו לאכול את ארוחתנו שלקחנו עמנו, והצטרף עם כל אחד מאתנו.

אכלן גדול היה מיקולקה.

אבל מבשר וחלב זה אחר זה היה נזהר. יודע היה שדבר זה אסור.

ומדבר היה ז’רגון כמומחה לדבר. ולא עוד אלא שלימדנוהו לברך על הלחם, על נטילת-ידים, על הפירות, אפילו “מודה אני” ו“קדיש” היה יודע. ראוי היה מיקולקה להיות ריש-דוכנא בחדר של מלמד-דרדקי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.