מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מִן הֶעָבָר

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

בָּאָבִיב חָלַמְתִּי חֲלוֹם הָאַהֲבָה.

בַּקַּיִץ, בִּהְיוֹת כָּל הָעוֹלָם שָׂבֵעַ,

לַשָּׁוְא הָיָה לִבִּי אֶת לִבֵּךְ תּוֹבֵעַ

בְּעַרְבֵי תַעֲלוּמָה וּבְלֵילוֹת הַתַּאֲוָה.

הַכֹּל גָּדַל, פָּרַח בָּעוֹלָם וּפָרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא גָדַל בִּלְבָבֵךְ לְמַעֲנִי.

וַיָּבֹא הַסְּתָו – וְהַחֲלוֹם עֲזָבַנִי,

רַק חוּטָיו הַצְּחֹרִים עוֹד צָפִים בִּנְהָרָה.

ב

לֹא, לֹא צַר לִי עַל מַתְּנַת לְבָבִי הַגְּדוֹלָה,

אַהֲבַת נְעוּרַי, שֶׁכֹּה בְעֵינַיִךְ נְקַלָּה,

שֶׁבִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתַיִךְ דָּחִית וּבָזִית לָהּ,

לְמַתְּנַת לְבָבִי הַנַּעֲלֶה, –

לִי רַק צַר עַל הַחֲלוֹם, אֲשֶׁר חָלַם לְבָבִי:

אוֹתוֹ יַחֲלֹם הָאָדָם רַק פַּעַם בְּחַיָּיו,

בְּעוֹדוֹ תָמִים עִם נַפְשׁוֹ, וּמַזְהִיר וְשׂוֹחֵק

עוֹד טַל בֹּקֶר עַל כָּל מַאֲוַיָּיו.

1904

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

רשימות אמן עברי

מאת ראובן ברינין (זכרונות ויומנים)

אָבי היה חיט עני. הוא היה יהודי פשוט, ירא אלהים וזהיר במצותיו, גם בן-תורה במדה ידועה. זוכר אָנכי שאָבי היה אוהב לספר לילדיו, כי בקרב משפּחתו היו לפנים לא רק חיטים וסנדלרים, כי-אם גם מלמדים ומופלגים בתורה.

עוד היום זוכר אָנכי את נגוניו המלאים תוגה, שעל-ידם היה מטעים בשעות עבודתו לקוטים ידועים מפּיוט ומסדר תפלות השנה. ביחוד היה אָבי אוהב לשורר “כל נדרי”, “ובכן תן פּחדך”, “וכל מאמינים”, ומתאמץ לחקות קול חזן ידוע בשם “חיים כנור”. הד הנגינה העצובה הזאת ישמע באָזני עוד עתה, גם בשעה שהנני יושב בבית הזמרה ומאָזין לשירי עם נכר.

אָבי היה חוזר על הכפרים ועל אחוזות “הפּריצים” לבקש שם מלאכה. ואם אך מצאה, היה עובד יומם ולילה, עובד עד כלות כחו ועד כבות אור עיניו. אַף רגע אחד לא היה מסיח את דעתו מאשתו ומילדיו. הוא היה בעיניו הטפל, ובני-ביתו – העיקר. בכל אותם הימים שהיה עובד בבתי נכרים לא היה מביא אל פּיו כל אוכל מבושל, מלבד פת קיבר ומים חמים.

אולי חפצתי לצייר כיום את צורת אָבי על הבד, את חוטמו הגבנוני, את סנטרו החד, את זקנו הדל, את עיניו הטרוטות, את גופו הכחוש ואת קומתו הכפופה, אָז הייתי מוסר להרואים רק ציור של בריה מוגת-לב, ציור של צל אדם. אולם את האור המיוחד שהיה נוצץ לרגעים ידועים בעיני אָבי, את בת-השחוק הנעימה, שהיתה מרחפת לפעמים על שפתיו החורות, ואת ארשת-פּרצופו המיוחדת, – זאת לא אוכל, לא אני ולא צייר אחד, לתאר כמו. האמנות הציורית מוסרת לעין הרואה רק את צורת הדברים, אבל לא את פּנימיותם; רק את הקליפּה, לכל היותר את חזיונות הנשמה, אכל לא את נשמת הנשמה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.