יֵשׁ יִוָּלֵד אִישׁ בָּאָרֶץ,

אֲשֶׁר מְקוֹר חֲלוֹמוֹת לְבָבוֹ,

עַל שֶׁעָבַר כְּבָר וְאֵינוֹ,

וְעַל זֶה, אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא.

וְהַחֲלוֹמוֹת טְהוֹרִים, זַכִּים,

דּוֹמִים הֵם לְמַעְיְנוֹת-סְתִָרים,

מְפַכִּים, זוֹחֲלִים בָּאֲדָמָה

עָמֹק עָמֹק, זַכִּים, קָרִים.

נַעֲלָמִים הֵם מְפַכִּים,

עַד אֲשֶׁר בְּחֵיק הָאָרֶץ

רַעַשׁ עַז יַעֲבֹר פֶּתַע;

צְבָא מַעְיָנוֹת אָז מִתְפָּרֵץ

מִמַּחֲבוֹאוֹ, כָּאֲסִירִים

לִרְאוֹת חֹפֶשׁ בְּאוֹר חֶרֶס –

כֵּן הַחֲלוֹמוֹת: יָמִים, שָׁנִים

בְּחֵיק הַלֵּב הֵם רוֹחֲשִׁים חֶרֶשׁ;

עַד אֲשֶׁר הַלֵּב יִתְפַּלֵּץ,

וַעֲבָרָהוּ גַּל עִנּוּיִים,

אָז, רַק אָז הַלֵּב יָשִׂיחַ

אֶת הַחֲלוֹמוֹת, הַגַּעְגּוּעִים.

1903