מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[נדלקים כוכבים במרום. ובאים הרוחות]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

נִדְלָקִים כּוֹכָבִים בַּמָרוֹם. וּבָאִים הָרוּחוֹת

וְלוֹאֲטִים עֶצֶב וּמְשַׁכְּרִים כַּחֲלוֹמוֹת.

כַּחֲלוֹם יָרַד אַט עֶרֶב נִיסָן

לְעִיר לְבֵין הַחוֹמוֹת.

מִתְרַקְּמִים וְהוֹלְכִים בָּאֲוִיר הַצְּלָלִים הַכְּחֻלִּים,

וְאָנֹכִי אֶת תְּמוּנַת הַנַּעֲרָה אֶרְקֹמָה.

וְאָנֹכִי בְּשֶׁטֶף הֶהָמוֹן

בִּרְחוֹב חַי וְהוֹמֶה.

וְהִנֵּה הַתְּמוּנָה, וְהִנֵּה לְנֶגְדִּי עֵינֶיהָ

כְּמַרְאֵה הַסַּמֵּט אֲשֶׁר לָרָקִיעַ,

אוֹר רַךְ וּמִתְאַפֵּק כְּאוֹר כּוֹכָב

מִקִּרְבָּן יַגִּיהַּ.

עוֹדֶנִּי בַחֲלוֹמִי וּשְׁתֵּי עֵינַי סַמֵּט לִי רוֹמְזוֹת,

וּתְמוּנַת הַנַּעֲרָה נִצֶּבֶת עַל יָדִי;

וְקוֹל רַךְ עַל אָזְנִי: "הָעֶלֶם

לֵךְ בּוֹא נָא עִמָּדִי"…

1905

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

בשעת-נעילה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

השמש שוקעת; ה“עולם” מתכנס ל“נעילה”.

סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו:

– מה לך פה?

והוא עונה, ועינו העורגת נטויה אל בית-הכנסת:

– מושכת… ממעמקים היא מושכת. טבועה, כסויה חציר, לחָה – ומושכת…

ואני מצחק:

– המסורת; החיה, שמתחת לאַדני ההכרה… ה“חוזר ונעור”!

מצחו מתקמט ומתכסה צל, עיניו נעשׂות אפורות ביותר, והאישון, כמדומה לי שנסתר, כמדומה לי שהפכוֹ אל תוכו, לבחון, לדעת… ואחרי רגעים:

– לא, אין הדבר כן… אבל… מרגיש אני את עצמי כנעזב… כאילו נתיתמתי פתאום. אני בעיני כדבר האָבד, מאין דורש ומבקש אותו… דבר שנפל בשוק מן הכיס, ולא הרגישו; שבו הביתה, ואין שואל…

נשימתי נעשׂית כבדה.

– הלא שם עמי! אלה שהתכנסו שם – אבותי הם: אחי, אחיותי, קרובי ומכירי… בכל ימות השנה אין מפריד בין הדבקים, מפרפרים אנו כולנו ברשת אחת, בקור-עכביש אחד… והנה בא יום ונתפרדה החבילה… הם הלכו להם, התכנסו למקום אחד, שם הם מתפללים, מנחמים זה את זה, בוכים ומקוים, ושׂמחים יחד! ואני האחד נשארתי…

ואני רוצה לנחמו:

– לא האחד…

והוא מפסיק בקוצר-רוח. הוא יודע. יש אחרים שפרשו… הלא מהם הוא, מהמונם… אוכלים הם ושותים, ואחרי אכוֹל ושתוֹ, שלחו לקרוא לעלמות…

– הלא מפני המפלצת הזאת ברחתי!

ובקול רועד:

– הפנים ירוקות… בלי ספק המאור גרם: המרזח הוא במרתף. הם מצחקים, והצחוק – צחוק של שוטה בטוח… והם מחוללים, ואני רואה, עלי-שלכת אני רואה… מפל עץ וענף… הסתיו שעקרם, מנשב ומנשב בהם, והם מנַתרים סביב העץ, סביב הגזע, ושׂמחים: מחוללים הם… עלי-שלכת מחוללים מנשימת הסתיו…

והוא אוחז בידי וצועק:

– הלא זה כרת!

ה“קדיש” של נעילה בוקע ועולה מן החלונות.

ואני אוחז בו:

– בוא!

הוא קופץ ממקומו: אינו יכול בשום אופן.

– יש… – הוא מגמגם – יש דבר, והוא נעלה על העם, נשׂגב מן הלאום, וקדוש ממנו… יש… יש… דבר…

ואני מנסה:

– האמת?

ומפיו נזרק כחץ:

– האלהים!

אני משתומם:

– אתה והאלהים? אתה מאמין?

והוא עונה בחפזה:

– איני יודע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.