מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[ביום אשר תהיי לי את]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּיּוֹם אֲשֶׁר תִּהְיִי לִי אַתְּ

אֲבַקֶּשׁ לִי שָׁעָה רַק אַחַת,

עֵת יִיף וְיִתְעַדֵּן הַיּוֹם,

וְאַתְּ עִם הַיּוֹם אָז שׂוֹמַחַת, –

בַּשָׁעָה הַזֹּאת אֶמְסָר לָךְ,

בִּשְׂחוֹק וּבִמְשׁוּבַת עֲלוּמִים,

סוֹד לִבִּי הַנּוֹשָׁן וְהָרַע,

הִרְהוּרִים וַחֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים;

וְנִדָּף כָּל זֶה אָז בָּאוֹר,

וּצְחוֹקֵךְ הָעַלִּיז לִי יַעֲנֶה.

וְאַחַר לָךְ אֶשַּׁק בְּגִיל,

וְנַפְשִׁי כְּבָר אָז שַׁאֲנַנָּה.

1905

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

על הדם

מאת אהרן דוד מרקסון (זכרונות ויומנים)

קטעי מחשבות ורפרופי הרהורים על המלחמות ועל הפּרעות


רך וקטן הייתי אָז. זה היה הרבה שנים לפני מלחמת “גוג ומגוג”. אנכי הייתי אָז ברחוב היהודים, אותו הרחוב אשר כמעט כולנו בלינו בו את אביב חיינו, ולמדתי אז “בחדר”, אותו החדר הידוע אשר רובנו ככולנו חונכנו בו. כולנו, נערי החדר, ישבנו צפופים ונדחקים איש אל רעהו, החומשים פּתוחים לפנינו, והרבי עומד על גבנו ומלמד את פּרשת השבוע. ובכתבי את הדברים האלה עומד החדר וכל אשר בו כמו חי לפני.

“רק חזק לבלתי אכל את הדם, כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר!”

מוחי הקטן והרופף לא יכול אז בשום אופן לתפוס את מהות הדברים האלה. אזהרה קשה ונמרצה זו למה היא באה? למה מצוה עלינו החומש במפגיע כי נחזק לבלתי אכול הדם? הן הדם הנו הדבר היותר מגועל והיותר מתועב לכולנו, ולמראה כל דם שהוא יתיצב לפנינו “מלך הבלהות” עם כל נוראותיו וזועותיו! להפך, עלינו לחזוק ולהתגבר על גועל נפשנו לא רק לאכול את הדם כי אם גם להביט אליו. אימת הרבי תבעתני, והנני מתירא לחקור במופלא ממני ולדרוש במכוסה ממני, ורק את עיני אשא אל פּני הרבי והנני משתדל למצא בהם את הפּתרון. אולם פּני הרבי קשים ורצינים כבתחלה, וקולו מלא אזהרה, כשהוא הולך ומטעים כל מלה ומלה בהדגשה יתרה: “כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר!” מה פירושן של הדברים האלה? כיצד הדם הוא הנפש, וכיצד אפשר לאכול את הנפש ביחד עם הבשר? ונאחז בסבך הקושיות והתמיהות בלעתי את הדברים האלה ביחד עם פּירושיו והרחבותיו של הרבי, שהבלתי מובן ונתפס בהם היה מרובה הרבה על המובן ונתפס, ולבי הקטן הגיד לי אז כי דברים גדולים הולכים ונאמרים באותה שעה.

“לא תאכלנו! על הארץ תשפכנו כמים!” מרעים ומאיים עלינו הרבי כשה“חומש” מדבר מתוך גרונו.

החומש מזהיר וחוזר ומזהיר, כי לא נאכל את הדם, וכי נשפּוך אותו על הארץ כמים. בודאי שיש כאן דברים בגו! תמיהות ופליאות, אימות ובלהות ממלאות את נפשי הרכה והפעוטה, והנני נדהם ומוכה-שממון. אותה השאלה מתלבטת ומנקרת במוחי הקטן: אזהרה יתרה זו למה ולמי היא באָה? אולם אָסור להרהר אחרי מצות ה' ביד משה עבדו המדבר עתה אלינו מתוך גרונו של הרבי!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.