יָמִים שְׁלֹשָׁה מֵאָז לֹא כָתַבְתְּ לִי מְאוּמָה,

מֵאָז לֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָתִי וְאֶת יוֹמִי;

וְעָבְרוּ הַלֵּילוֹת עָלַי בְּלִי תְנוּמָה,

וְרִחַף עָלַי חוֹלֶה עָגוּם חֲלוֹמִי.

שְׁלֹשָׁה יָמִים מַזְהִירִים וְּׁשחוֹר שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת

יַפְרִידוּ בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

נָכְרִיָּה לַיָּמִים הָאֵל אַתְּ, מַלְאָכִי:

מְאוּמָה הֵם לִי לֹא הֵבִיאוּ מִמֵּךְ.

וְכָל לֵיל מִן הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים הָאֵלֶּה

בְּקֶרֶב הַדְּמִי אָרַג סוֹדוֹת חֲדָשִׁים,

וְרַבּוּ צֶאֱצָאֵי הַלַּיְלָה – הַלְּחִישׁוֹת,

וְנוֹלְדוּ וּמֵתוּ בְכָל לֵיל אַלְפֵי רְחָשִׁים, –

אַךְ אֶת סוֹדִי בֵּין סוֹדוֹת הַלֵּיל לֹא מָצָאתִי

וַיְדַבֵּר אֶל נַפְשִׁי הַלֵּיל, וְלֹא הֵבִינָה,

וְאָזְנִי אֶת רַחֲשֵׁי לְבָבֵךְ הַקַּלִּים

בֵּין רַחֲשֵׁי הַלֵּיל לֹא הִבְחִינָה.

1905