מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[באתי אלייך בשעת בין השמשות]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בָּאתִי אֶלַיִךְ בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

רוּחַ הָעֶרֶב בַּחוּץ עִדֵּן אוֹתִי,

לָאַט עַל אָזְנִי דִּמְיוֹנוֹת חֲלוֹמוֹת;

אִתִּי הֲבֵאתִים, חֲלוֹמוֹת הָאשֶׁר

יַחְדָּו נַחֲלֹקָה.

לָהַט הַמַּעֲרָב עַל דַּרְכִּי, וַיֵּלֶךְ

הָלוֹךְ וְהַזְהֵר עַד הָיָה לוֹ מַרְאֵה

שׁוֹשַׁן הָאָבִיב בְּבֹקֶר רַעֲנָן.

מְנִשַׁךְ אָז לִבִּי לַמַּעֲרָב, לַזֹּהַר,

קָם קוֹל בִּלְבָבִי וַיֹּאמֶר לִי: "אָדָם!

יָפִים הַחַיִּים לַחוֹלֵם בַּמַּחֲבוֹא,

יָפִים הֵם עוֹד שִׁבְעָתַיִם לַלּוֹחֵם;

מַזְהִיר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ,

צָפוּן הָאשֶׁר בְּמֶרְחָק לֹא נוֹדָע;

קוּם וְהָלָכְתָּ בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בַּקֵּשׁ שָׁם אשֶׁר וּפִתְרוֹן לַחֲלוֹמוֹת".

עָנָה לְבָבִי לְקּוֹל זֶה הַקּוֹרֵא:

"יֵשׁ נַעֲרָה חִוְרָה עֵנַיִם לָהּ שְׁחֹרוֹת,

תּוֹעוֹת וּמְבַקְשׁוֹת הֵן אָשְׁרָן בָּאָרֶץ:

תֵּדַע הַנַּעֲרָה חֲלוֹמִי וְהָלְכָה

אַחֲרַי בָּאָרֶץ".

בָּאתִי אֵלַיִךְ בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

אֵצֶל הַחַלּוֹן יָשַׁבְנוּ וַנַּחֲרֵשׁ,

רוּחַ רַךְ בָּא בְּעַד הַחַלּוֹן וַיִּשֹּׁב…

הֵבִיא לִי עֶצֶב בִּכְנָפָיו הָרוּחַ,

רוּחַ הָעָרֶב. –

אַיֵּה הִיא אֶרֶץ הַזֹּהַר חָלַמְתִּי?

הִנֵּה הַשַּׁחַק כֹּה חִוֵּר, כֹּה אִלֵּם,

נִרְדְּמוּ כַנְפֵי חֲלוֹמִי כְּכַנְפֵי

צִפּוֹר הַגָּן עַל הֶעָנָף בָּעָרֶב.

אוּלָם נָא שְׁמָעִי: עוֹד יֵשׁ שִׁיר לִלְבָבִי,

עָצֵב הַשִּׁיר, אַךְ כֹּה עָרֵב, כֹּה עָרֵב!

שְׁקִי לִי וְאָשִׁיר לָךְ חֶרֶשׁ הַשִּׁירָה

בְּשָׁעָה זוֹ, שְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

1904

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

בְּיַאלִיק עַל-אֲתַר

מאת אביגדור המאירי (זכרונות ויומנים)

לְמַאנְיָה

אִשְׁתּוֹ, בַּת-זוּגוֹ, רַעֲיָתוֹ

שֶׁל בְּיַאלִיק,

שֶׁבְּחִסְפּוּסוֹ עִדְּנַתּוּ לְמִשְׁעִי

וּבְרַכּוּתוֹ גִבְּרַתּוּ בְאֶדֶר.


לפי-האמת מיותרת רשימה זו כל הקדמה. שכן אם לדייק, צריכה כותרתה להיות “ביאליק בלי הקדמות”. כלומר, שיחות בדרך-אגב, שלא במתכוון, כמעט שלא-מדעת, ובכן, לא על עמוד-הדרשה, על הדוכן, אלא לאלתר.

– כל מלה מעליותה – היה הוא עצמו אומר - באה אכספרומפט. אני למשל, מתכונן לכל אכספרומפט שבוע ימים. (צוחק) לבסוף אני שוכח אותו, ובמקומו בא אחר, שגם לו התכוננתי כמה ימים…

וכעבור צעדים אחדים:

– אתה יודע? אני חושב, שאבן-עזרא, הראב“ע כתב את הכל לאלתר, בדרך-הליכה, כי מתי היתה לו שהות לשבת ולכתוב? הלא כל ימי חייו היה נודד. נודד והוגה, נודד ורושם, נודד ופותר פסוקים ובעיות פילוסופיות וחידות. לי ברור, שהיה משחק עם עצמו שחמט, ותמיד היה מנצח את עצמו לתבוסה! ולמרבה הקינדוס היה בא לידי תיקו! – וכך היה נע ונד מעיר לעיר וממדינה למדינה, ובינתיים היה יושב בדרך לנוח, מוציא מילקוטו את לכי-הכתיבה, הקולמוס והדיו והקנקנתום, ואת התנ”ך, ומחבר את פירושו הגאוני… מתי הספיקה לו השעה לכל זה יחד עם מחקריו המדעיים ושיריו והגותיו ומכתמיו וחידותיו הכל-אשר-לכל? וברגעי השעמום המריא פתאום על כנפי-דמיונו אל מערכת הכוכבים וגילה שם נצורות לתימהונם של האסטרונומים והאסטרולוגים ושאר יודעי-ח"ן…

ביאליק המצחיק והצוחק.

מי שלא ראה את ביאליק הצוחק, אין לו מושג שלם על אישיותו, על אופיו, על מיהותו ומהותו בכלל. ביאליק הצוחק היה ילד-שבילדים. כמבן שבע, עד בן ארבע-עשרה. וביאליק המצחיק היה נער קונדס, ערמומי-תמים, מטיל רגל-פוקה בוויכוח, להפיל את מתווכחו בכוֹ סתר-פתר, ואם הוא עצמו נפל בפח, היה צוחק עם כולם בהנאה.

ויש, שבדיחה טובה היתה נזכרת לו פתאום כעבור זמן, ושוב היה צוחק כבשעת שמיעתו ראשונה. –

לביאליק זה אני מתכוון, שהמאלתר והצוחק היו מיסודות אופיו.

המותר לנו להסיק ולקבוע, שאדם כזה הוא אדם טוב בטבעו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.