… וּכְשֶׁיָּצְאָה הַנַּעֲרָה מֵחַדְרִי לְאִטָּהּ

שׁוּב אֵלַי רֹאשָׁהּ הֵסַבָּה,

וְשׁוּב מִתּוֹךְ צַעֲרָהּ בִּי חֶרֶשׁ הִבִּיטָה,

וְנָשְׁקָה לִי אָז מִתּוֹךְ חִשְׁקָהּ וְצַעֲרָהּ,

נָשְׁקָה חֶרֶשׁ עֵת רַבָּה.

דָּבוֹק דָּבְקוּ אֶל שְׂפָתַי אָז שִׂפְתֵי הַנַּעֲרָה,

קָרַב חָזָהּ אֶל חָזִי, וְלָהַט

כָּל גֵּוָהּ עַל גֵּוִי וְרָעַד,

כְּמוֹ נִשְׁמַת נְעוּרֶיהָ יְצָאַתָּהּ,

וּבְפִרְפּוּרֵי הַגְּסִיסָה חֲלוֹמָהּ עֲזָבָהּ.

וְהִיא רָעֲדָה רְעִידָה אַחֲרוֹנָה וְקַלָּה,

וּנְשִׁיקָתָהּ אַחֲרוֹנָה אֶת שְׂפָתַי צָרָבָה,

וְהִיא קָמָה,

וְשָׁלְחָה אֵלַי מֶבָּט אַחֲרוֹן בִּדְמָמָה,

וּבַמֶּבָּט הַזֶּה מִשְׁנֶה צַעַר הִתְגַּלָּה, –

אַךְ לֹא דָרַשׁ מְאוּם וְלֹא תָבָע.

וּכְשֶׁיָּצְאָה הַנַּעֲרָה מֵחַדְרִי נִשְׁאַרְתִּי

עִם גַּעְגּוּעִים מִּיָּמַי לֹא יְדַעְתִּים,

עִם עִצָּבוֹן לא יְדַעְתִּיו עֲדַיִן.

שָׁלַט אוֹתוֹ הָעֶצֶב עָלַי וּמָסַרְתִּי

אֶת עַצְמִי בְּיָדוֹ הָרַכָּה.

הָמָה לִבִּי: חֲלוֹמִי כְּבָר אַיִן,

כָּל מַאֲוַיֵּי אַהֲבָתִי לָהּ נְתַתִּים,

אֶת כָּל שְׂפוּנֵי גַעְגּוּעַי שָׁפַכְתִּי בְחֵיקָהּ,

וְנִשְׁאֲרָה עַתָּה בַּלֵּב פִּנָּה רֵיקָה.

וְעוֹד הָמָה לְבָבִי: כּוֹס אשֶׁר שָׁתִיתִי,

וּבָא לִי הַכֹּל, אֲשֶׁר נַפְשִׁי שָׁאָלָה,

וַעֲבָרַנִי הָאשֶׁר הָרַב וְרָוִיתִי.

עַתָּה נַפְשִׁי לְאֹשֶׁר עוֹד כָּלָה, כֹּה כָלָה,

חֲלוֹם אָשְׁרִי הֶחָדָשׁ כְּבָר לִבִּי יֶאֶרְגֶנּוּ,

אַךְ אֵי אָשְׁרִי אֲבַקֵּשׁ וְאֵי אֶמְצָאֵנוּ?

וְהָיָה לִי צַר אָז כָּל כָּךְ עַל שֶׁעָבָר,

וְצַר עַל לֹא דָבָר.

1905