מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סָטִירוֹת

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בִּשְׁנַת 1907

א

הַכֹּל אָהֲבוּ. מַגֵּפָה

שֶׁל הִתְאַהֲבוּת, שֶׁל נְשִׁיקוֹת;

אַךְ הַצִּבּוּר כְּבָר נִשְׁתַּתֵּק,

הָאִמָּהוֹת כְּבָר מֵינִיקוֹת.

מֻנָּח כְּבָר בְּקֶרֶן זָוִית

תֹּף הַנֹּעַר, גַּם הַחֲצוֹצְרָה

שֶׁל הָאַהֲבָה כְּבָר נָדַמָּה –

לֹא לְכָךְ הָעֵדָה נוֹצְרָה.

אִישׁ וְאִישׁ לַהֲנָאתוֹ

מַכְנִיס יָד לַעֲרֵמַת זֶבֶל;

יָצָא כְרוּז בְּכָל הָאָרֶץ:

הַכֹּל הֶבֶל, הַכֹּל הֶבֶל.

אַךְ בֵּין כָּךְ וְכָךְ – שִׁמָּמוֹן,

פָּסְקָה רִנָּה מִן הַלְּבָבוֹת;

קֹר וּדְמָמָה. שְׁנָת מְתוּקָה,

הַנֶּאֱהָבִים, הַנֶּאֱהָבוֹת!

ב

שְׂדֵה הַקְּרָב מְכֻסֶּה פְגָּרִים,

עַד לְמַחֲנָק רֵיחַ צַחֲנָה;

רָץ וְנִמְלָט מִי שֶׁנָּשָׂא

אֶת הַתֹּף לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

אַךְ הַמַּחֲצִיר שָׂם בְּכִיסוֹ

אֶת הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל הַזָּהָב:

בֵּית הַמַּלְוֶה נוֹתֵן כֶּסֶף,

וְלַקֵּבָה קָשֶׁה רָעָב.

קוּם אֱכֹל וֶאֱמֹר: אָהַבְתִּי

אֶת הַשּׁוֹט וְאֶת אֲדוֹנִי.

דְּמָמָה גְּדוֹלָה. בָּא וְהוֹלֵךְ

לֵיל שֶׁל קֹר, הַלֵּיל הַצְּפוֹנִי.

בָּאֲפֵלָה עוֹד לַגַּרְדּוֹם

עוֹלִים שְׂרִידִים מִן הַצָּבָא;

לִבְּךָ יוֹעֵץ לְהִתְאַהֵב,

גַּם לְהָקִים זֶרַע. הָבָה.

ג

מִן הַשֶּׁמֶשׁ נִבְרָא מֶלֶךְ,

מִן הַלְּבָנָה – בְּנֵי הַשָּׂרִים;

הָאֲסַפְסוּף – מִן הֶעָפָר,

אַךְ הַיְּהוּדִים הֵם נוֹצָרִים

מֵהִרְהוּרָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא…

עֵת הַיְצִירָה כְּבָר כָּלָתָה,

יָשַׁב אֱלֹהִים לָנוּחַ

מִן הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

אַךְ מַחֲשָׁבָה אַחַת יָסְפָה

וְהִטְרִידָה, כִּבְיָכוֹל,

אֶת הַבּוֹרֵא; רוֹצֶה הָיָה

לְגָרְשֶׁנָּה וְלֹא יָכֹל.

רָצָה אֱלֹהִים לָנוּחַ –

קָם וַיִּיצֶר בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה

מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ: הוּא הַיְּהוּדִי

הַמִּשְׂתָּרֵר וְהַמְעֻנֶּה.

ד

לֵךְ אֱהַב אֶת בְּנוֹת הַגּוֹיִם

עַל מְנָת לְקַבֵּל נְשִׁיקוֹת;

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲנֻגּוֹת

כְּשֵׁם שֶׁאוֹהֲבוֹת – מְצִיקוֹת.

נוֹתְנוֹת מְעַט וְתוֹבְעוֹת הַרְבֵּה

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַיְפֵה-פִיּוֹת,

אַךְ הָשַׁתָּא פָּסְקָה גְבוּרָה

וְהִתְלַהֲבוּת מִן הַבְּרִיּוֹת.

בְּדוֹר יָתוֹם זֶה הִתְרַחֵק

מִן הָאַהֲבָה הַמְשֻׁבַּחַת;

נִתְעַיַּפְתָּ. בְּנוֹת הַגּוֹיִם

נוֹתְנוֹת הַכֹּל בְּבַת אַחַת.

אֶת פֵּרוּרֵי הָאַהֲבָה

אַל תְּלַקֵּט קִמְעָא קִמְעָא:

מַרְבֶּה אַהֲבָה – מַרְבֶּה זֵעָה,

מַרְבֶּה זֵעָה – מַרְבֶּה רִמָּה.

ה

נֵרוֹת כֶּסֶף בַּשָּׁמַיִם,

רוּחַ עֶרֶב קַל מְנַשֵּׁב;

גַּם הַחַיִּים גַּם הַמָּוֶת –

הַכֹּל, הַכֹּל יֵשׁ לְיַשֵּׁב.

כְּלָבִים נוֹבְחִים. גַּם לַכְּלָבִים

יֵשׁ בַּלֵּילוֹת שְׂפַת גַּעְגּוּעִים:

שְׁתֹק, לְבָבִי! כָּל הַסְּפֵקוֹת,

כָּל הַסּוֹדוֹת כְּבָר יְדוּעִים.

סוֹד רַק אֶחָד נִשְׁאַר כָּמוּס –

סוֹד הָאשֶׁר. הָאֲדָמָה

“לֹא יְדַעְתִּיו” לִי מַגִּידָה,

בַּשָּׁמַיִם – דְּמָמָה, דְּמָמָה.

בַּשָּׁמַיִם רַק כּוֹכָבִים,

הַכּוֹכָבִים הֵם עוֹלָמוֹת

בִּפְנֵי עַצְמָם. כֻּלָם בָּרָא

לְשַׁעֲשוּעִים אֵל נְקָמוֹת.

ו

טוֹבָה שִׂמְחָה מִן הַחָכְמָה,

וּמִשְּׁתֵיהֶן טוֹבָה מְנוּחָה;

אַךְ הָאשֶׁר אִם יְאַחֵר,

אֵינוֹ שֹׁוֶה דִמְעָה דְלוּחָה.

מִי זֶה דוֹבֵב בָּרִאשׁוֹנָה

אֶת הַמִּלָּה הַמְקָרֶבֶת

לֵב לְלֵּב, וּמִי זֶה חִבֵּר

בָּהּ גַּם גִּיל וְגַם עַצֶּבֶת?

מִּלָּה קְצָּרָה זוֹ שְׁמָהּ – אשֶׁר,

אִישׁ לֹא יֵדַע אֶת מוֹצָאָהּ;

בַּשָּׁמַיִם הִיא חֲרוּתָה

וּבְמֶבָּטֵי אִשָּׁה נָאָה.

אָנוּ חוֹקְרִים כָּל יָמֵינוּ

אֶת פֵּרוּשָׁהּ. הִתְחִיל נוֹשֵׁר

שְׂעַר רֹאשֶׁךָ; הוֹלֵךְ פּוֹחֵת

אוֹר עֵינֶיךָ. מָה הָאשֶׁר?

ז

אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַזָּהָב,

אֶת הַנָּשִׁים אַחֵר חוֹמֵד;

אֶת הַהֶבֶל שֶׁבַּחַיִּים

גַּם מִשְּׁנֵיהֶם אַתָּה לוֹמֵד.

מָרָה שְׁחֹרָה יֵשׁ בַּחַיִּים:

גַּם לָעֶבֶד הִיא מְצִיקָה,

גַּם לָאָדוֹן; מַשֶּׁהוּ אֶחָד

יֵשׁ מִטַּעְמָהּ גַּם בִּנְשִׁיקָה.

גַּם בַּסְּתָו וְגַם בַּקַּיִץ

לִבְּךָ נָתוּן בְּסַכָּנָה:

נִתְעַצָּבְתָּ. רוּחַ יָגוֹן

בָּא וָנָס. מֵאָן וָאָנָה?

שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת שֶׁל עִצָּבוֹן

יֵשׁ בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַיְצִירָה,

אוּלָם שֶׁמֶשׁ אַחַת קְטַנָּה

בַּשָּׁמַיִם לָנוּ מְאִירָה.

ח

גַּם לְצִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם

כְּבָר הָרְגַּלְנוּ; כָּךְ בִּמְהֵרָה

מוֹאֵס אָדָם בְּאַהֲבָה,

קָץ בִּנְשִׁיקוֹת אִשָּׁה כְשֵׁרָה.

עַל הַדֶּשֶׁא לִפְנֵי בֵיתִי

אֲנִי שׁוֹכֵב. הַכּוֹכָבִים

זוֹרְחִים כֻּלָּם כְּמִנְהָגָם;

אֶל הַכְּפָר קַיָּצִים שָׁבִים.

צְחוֹק וּדְבָרִים. הַבַּחוּרוֹת

פּוֹרְשׂוֹת רֶשֶׁת צְחוֹר מִסְּבִיבָן;

אֵינִי רוֹאָן בָּאֲפֵלָה

וַאֲנִי נֶהֱנֶה מִזִּיוָן.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל. בַּפֶּתַח

עוֹמְדָה אִשָּׁה וּמוֹכִיחָה:

לָמָּה תִּשְׁכָּב? בּוֹא הַבַּיְתָה,

הוֹצֵא הֶגֶה קַל מִפִּיךָ.

ט

רוּחַ עֶרֶב חַם מְנַשֵׁב

וְהַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָהּ:

אֲנִי הוֹזֶה עַל הָאַהֲבָה

וְעַל נַעֲרָה אַחַת צְנוּעָה.

זֶה כִשְׁלֹשִׁים יְמֵי קַיִץ

אֲנִי דָר בִּמְלוּנַת רוֹעִים;

בֹּקֶר קָם אֲנִי וְתוֹעֶה,

לַיְלָה מְזַמְּרוֹת בְּנוֹת הַגּוֹיִם.

בְּנוֹת הַגּוֹיִם יוֹדְעוֹת זֶמֶר,

יוֹדְעוֹת הֵן הַשְּׁבִיל לַמְּלוּנָה;

צוֹחֲקוֹת שׁוֹקְעוֹת הֵן בֶּחָצִיר,

חֶרֶשׁ פּוֹרְשׁוֹת הֵן בְּלִי תְּלוּנָה.

הִנֵּה נֶעְלַם צֵל בַּחוּרָה,

וַאֲנִי הוֹזֶה עַל הַגִּבְעָה

לִפְנֵי בֵיתִי: מָה הָאַהֲבָה

הַמְשֻׁבַּחַת וּמַה טִּיבָהּ?

י

בְּדוּמִּיַּת לֵיל הַקַּיִץ

אָנוּ נוֹסְעִים. הָאוֹפַנִּים

דּוֹפְקִים חֶרֶשׁ; בַּשָּׁמַיִם

דּוֹלְקִים נֵרוֹת כֶּסֶף קְטַנִּים,

שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים, מְלוּנוֹת תֶּבֶן –

אֶת אוּקְרַיְנָה אֲנִי עוֹזֵב;

רַעְיָה הָיְתָה לִי. נִשְׁבַּעְתִּי:

כָּל הָאָדָם דַּל וְכוֹזֵב.

אָנָה תוֹלִיךְ אוֹתִי, רַכָּב?

הוֹי, עֲמֹד! פֹּה מְלוּנָה רֵיקָה,

פֹּה בַת כְּפָר שַׁתְקָנִית אֶמְצָא,

מְנוּחָה אֶמְצָא פֹה בְּחֵיקָהּ.

אַךְ הַמְּלוּנָה נֶעֱלֶמֶת;

דְּמָמָה גְדוֹלָה. הָאוֹפַנִּים

דּוֹפְקִים חֶרֶשׁ; בַּשָּמַיִם

דּוֹלְקִים נֵרוֹת כֶּסֶף קְטַנִּים.

יא

הַרְבֵּה חִידוֹת יֵשׁ בַּחַיִּים,

יֵשׁ גַּם תְּשׁוּבוֹת תִּלֵּי-תִלִּים;

לַחֲכָמִים יֵשׁ פִּתְרוֹנִים,

חֵפֶץ חַיִּים יֵשׁ לַכְּסִילִים.

פַּעַם אַחַת שָׂח לִי חָכָם:

תֹּכֶן אֶחָד לַהֲוָיָה,

רַק הַצּוּרוֹת – – וְלֹא גָמָר:

לְפָנֵינוּ עָבְרָה לְוָיָה.

הָעֲגָלָה אַט הִתְנַהֲלָה

וַתֵּעָלֵם. אוֹרְחִי אָמָר:

תֹּכֶן אֶחָד גַּם לַחַיִּים,

גַּם לַמָּוֶת – – וְלֹא גָמָר.

לְפָנֵינוּ עָבְרָה נַעֲרָה

כְּלִילַת-חֵן, וַנָּקָם לִרְאוֹת;

אַךְ הַנַּעֲרָה בֵּרְכָה אוֹתִי

בְּעֵינֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

תזכיר לוועדת החקירה

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

(הוגש ע"י הוועד הפועל של הסתדרות העובדים לוועדת החקירה של שו)

א.

הסתדרות העובדים היא הגוף המאורגן הכי גדול בישוב העברי בארץ; היא מונה כ־27.000 חברים וחברות ומנהלת את פעולת כל העובדים העברים בעיר ובכפר. בתוכה מאורגנות כל האגודות המקצועיות בכל ענפי העבודה, היא כוללת את כל הקואופרטיבים של העובדים: התישבותיים, יצרנים, צרכנים, קבלניים וקרדיטיים. הקואופרטיבים ההתיישבותיים מקיפים כמעט את כל ההתיישבות החקלאית החדשה שנעשתה באמצעי ההסתדרות הציונית במשך עשרים וחמש השנים האחרונות. מ־123 נקודות חקלאיות יהודיות 46 הן משקי פועלים מסוג זה. ההסתדרות מנהלת פעולה חינוכית ותרבותית בקרב פועלים בוגרים, נוער עובד וילדי העובדים, ויש לה רשת בתי ספר, ספריות, בתי קריאה בכל נקודות העובדים. היא מוציאה עתון יומי, ירחון חקלאי, ספרות חינוכית ומדעית. היא ממלאה גם תפקיד גדול בפעולה הסניטרית והרפואית ע"י קופת חולים המחזיקה בתי מרפאה, בתי חולים, בתי מרקחת, בתי הבראה ושירות רופאים וחובשות. עם מספר בני המשפחה של חברי ההסתדרות היא מקיפה למעלה מהחלק הרביעי של כל הישוב העברי.

באספת הנבחרים של יהודי ארץ ישראל יש לארגוני הפועלים הקשורים להסתדרות 45 אחוז מכל צירי אספת הנבחרים. בעירית תל־אביב יש להסתדרות שליש הנבחרים, גם בעיריות המעורבות – ירושלם, חיפה, טבריא – יש להסתדרות באי כוח, שהם באי כוח היחידים של הפועלים בכל הארץ.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.