מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עִתִּים

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

גַּמָּדִים יָרֹנּוּ בַחוּצוֹת

וְגֵאִים בַּסֵּתֶר מִתְעַנִּים;

הַלְּבָבוֹת הַגְּדוֹלִים נִתְרוֹקְנוּ,

נִתְמַלְאוּ הַלְּבָבוֹת הַקְּטַנִּים.

וְרֵיחַ שֶׁל קְדֵשִׁים בַּחוּצוֹת,

וְרֵיחַ שֶׁל עָרְמָה בַּלְּבָבוֹת;

הַשְּׁבִילִים הַצָּרִים נָשַׁמּוּ

וְהוֹמוֹת הַדְּרָכִים הָרְחָבוֹת.

גַּם אֵימַת הַמָּוֶת הִתְנַדְּפָה

מִלֵּב הַחֶנְוָנִים הַיְגֵעִים: –

פָּנִים אֶל פָּנִים יְדַבֵּר

הַמָּוֶת עִם בּוֹדְדִים גֵּאִים.

ב

אַדֶּרֶת נַפְשָׁם הַנֶּהְדָּרָה

מִשְּׁנִי הַחֲנֻפָּה הִיא רְקוּמָה,

וַחֲצַץ לְבָבָם אֲשֶׁר יִלְהַט –

הָעָרְמָה שִׁקְּעָה בוֹ אֶת חֻמָּהּ.

מַה-יִּתֵּן לִבָּם קוֹל אֲבָנִים?

הַזְהַב כָּל תְּבוּנוֹת וְכָל צְדָקוֹת

לַאֲבַק רְמִיָּה דַק יִטָּחֵן

בֵּין אַבְנֵי לִבָּם הַחֲלָקוֹת?

הָהּ, שׁוּר! בֵּין מִשְׁפְּחוֹת הָאָדָם,

בֵּין כָּל הַגּוֹיִם הָעֲיֵפִים,

רַק הֵם בְּזַנְבוֹת קְלוֹנָם חֻבְּרוּ

לְגוּשׁ בֶּן-רִבְבוֹת חֲנֵפִים!

ג

אֵין דָּבָר! יַדּוּ אַתֶּם בִּי אֲבָנִים,

וַאֲנִי אֶת שְׁמִי הַטּוֹב אֲצַו לַבָּנִים;

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ הַשְׁלִיכוּ אֶת זְהָבִי,

הַבָּא אַחֲרֵיכֶם יִמְשָׁחֵנִי לוֹ לְנָבִיא.

מַה יִשְׁאַן קוֹל הַכְּסִיל: "צֵא, טָמֵא, צֵא! " –

וַאֲנִי אִישׁ בּוֹדֵד דַּל וָגֵא,

וְחַיִּים טְמִירִים גְּנוּזִים לִי בַגְּוִילִים –

מַה שְּׁאוֹן הַכְּסִילִים, צְחוֹק הַכְּסִילִים!

אֵין דָּבָר: צַחֲקוּ, צַחֲקוּ, הַגַּמָּדִים!

כֵּן, עַתָּה אַתֶּם הַנִּכְבָּדִים,

אַךְ בָּשְׁתְּכֶם אֲצַו לַדּוֹר הַבָּא –

לְעֻמָּתִי עַפְּרוּ-נָא, אֵין רָע!

ד

לֹא, לֹא אַנְשֵׁי תַהְפּוּכוֹת,

רַק יְלָדִים הֵם, הַמְּשַׂחֲקִים!

גַּם בְּעָפָר, גַּם בְּחָצָץ

יִשְׂמַח יֶלֶד – עַד כִּי יַחְכִּים.

כִּי יַרְאוּךָ זְדוֹן אֱוִילִים,

זְדוֹן יְלָדִים בְּעֵת מִשְׂחָקָם,

שְׂטֵה וַעֲבֹר בְּצַעֲדֵי חֶרֶשׁ

וְאַל תִּנָּבֵא לְיוֹם נָקָם.

גַּם בִּגְדוֹלוֹת כִּי יַהְבִּילוּ,

אַל תִּתְעַבֵּר בְּצַעֲצוּעִים:

רַק הַנַּח לָהֶם יוֹם אֶחָד

וְיֵהָפְכוּ כֻלָּם צְנוּעִים.

וּבְהַגִּיעַ תּוֹר אֵין-חֵפֶץ

לַמִּשְׁתּוֹבְבִים הַלָּלוּ –

אוֹ עוֹד אָז בְּחֶסֶד תִּפְקֹד

יְמֵי מְשׁוּבָתָם אֲשֶׁר כָּלוּ.

ה

לְכוּ לַאֲשֶׁר תִּנְהֶה עֵינְכֶם

וְלֹא יַעֲצָרְכֶם קֹר אוֹ שָׁרָב;

גַּם הַיָּם יְגַל מַצְפּוּנָיו,

גַּם הַיְשִׁימּוֹן יִפְתַּח שְׁעָרָיו.

גַּם בִּמְגִלַּת הַשָּׁמַיִם

פִּתְרוּ אוֹתוֹת-רָז חֲדָשִׁים –

רַק עַל מִפְתַּן לֵב הָאָדָם

תֵּשְׁבוּ נִקְלִים וְחַלָּשִׁים.

הָהּ, עַל-מָה לַשָּׁוְא תִּתְדַּפְּקוּ?

שְׂטוּ לִיגוֹנְכֶם וְלִגְבוּרַתְכֶם.

מַה וּמִי לָכֶם? רֹאשׁ פְּתָנִים

מֵצִיץ מִכָּל לֵב לִקְרַאתְכֶם.

ו

לֹא בִי, לֹא בְעָשְׁרִי הֵם תּוֹלִים

עֵינַיִם חֲצוּפוּת וּמְקַנְאוֹת:

בְּיָדִי רַק נַרְתִּיק שֶׁל קְטַנּוֹת,

עֲמוּמוֹת בְּיָפְיָן וּבְזָהֳרָן.

הֵם יוֹנְקִים מִתּוֹךְ כָּל הַתְּחוּמִים,

הֵם רוֹקְמִים מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים;

כְּמוֹנֶה מַחֲרֹזֶת שֶׁל פְּנִינִים,

כָּךְ כָּפוּת אָנֹכִי לִרְכוּשִׁי.

עֲמוּסִים בְּגָלְמֵי רְמִיָּה

הֵם עוֹלִים עַל דּוּכַן הַתְּהִלָּה;

עַל מַה גַּם אֲנִי אַעְפִּילָה,

וּבְיָדִי רַק נַרְתִּיק שֶׁל קְטַנּוֹת.

ז

כְּאֵשׁ לְבָנָה רְאִיתֶם בְּרָקַי,

וַתִּבְזוּ רְעָמַי אֶת הָעֲמוּמִים: –

יֵשׁ עָב הַנִּמְתָּח בִּקְצֵה הַשַּׁחַק.

וְהֵאִיץ בְּרָקָיו מִחוּץ לַתְּחוּמִים.

ח

אֶת אַחֲרוֹנֵי גַעְגּוּעֶיךָ

הַפְקֵר, בְּנִי, וּכְתֹב וּכְתֹב;

כְּתֹב וּכְתֹב כִּי מָחָר תָּמוּת,

וְהַמָּוֶת רַךְ וָטוֹב.

שְׁתוּם עֵינַיִם שַׂר-הַחַיִּים:

רַק בְּמִקְרֶה הוּא מְזַכֶּה,

רַק בִּשְׁגָגָה הוּא מַרְשִׁיעַ –

מַה תִּזָּכֵר, מַה תְּחַכֶּה?

כַּבֵּה מְאוֹרוֹת עֲלוּמֶיךָ,

צַו לִלְבָבְךָ אֶת הַמְּנוּחָה:

בְּהִיר עֵינַיִם הוּא הַמָּוֶת

וּמַאֲכֶלֶת יָדוֹ בְּרוּכָה…

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אתחלתא: פרק ראשון: לקראת העתיד

מאת מרדכי בן הלל הכהן (מאמרים ומסות)

אבן-הראשה בעבודתנו הקרובה צריכה להיות הסתדרותנו, לאסוף אל תחת דגל תחיתנו את כל כחותינו בארץ הפזורים. את אשר לא עלה בידינו לעשות במשך כל זמן הישוב החדש, הנסיון שלא הצליח, שלא יכול היה להצליח בידי מר אוסישקין לפני ט“ו שנה, – צריכים ויכולים אנו להגשים עתה. “הסתדרו, התקבצו, אחד אל אחד, כל בני הישוב!” –, זאת היא הפקודה, היוצאת עתה אלינו בכל עוז מאת המאורעות. ואל הפקודה הזאת עלינו לשמוע. מפוזרים ומפורדים היו כחותינו בארץ תושבי הערים: ירושלם, חברון, צפת וטבריה, בני הישוב הישן, היו תמיד נגררם אחרי “כולליהם”, איש אל תחת דגל כוללו. אחדות ועבודת-צבור מתאימה לא היו מעולם בין הכוללים האלה, והקנאה וההתחרות היו אוכלות אותם בכל פה. והישוב החדש, בני המושבות ואזרחי יפו וחיפה, אלה אמנם היו מראים, בשנים האחרונות קודם שפרצה המלחמה העולמית, שאיפה להתאחדות של כחותהם וגם יצרו ערכי ישוב חשובים בכחות הסתדרותם, – אבל הן גם אלה הרבה רשויות שולטות בהן: יק”א, חו"צ, ציוניות. ורוח רעה היתה תמיד בין הישוב הישן ובין הישוב החדש, וריח רע של התחרות היה נודף עד קצות הגולה… אמנם, רב וגדול הערך של שני הישובים יחד. העצמות האלה כלן, גם של הישוב הישן וגם של החדש, אינן יבשות עוד, מלאות לה החיים, וכבר קרם עליהם עור וגידים ובשר. חסר היה להם אך הרוח, הרוח אשר יקרב עצם אל עצמו, למען יהיו יחד “חיל גדול מאד מאד”, כדברי הנביא, ואל הרוח הטהור הזה התפללנו תמיד, קוינו מעולם.

“והנה רעש…” שרפת העולם, המלחמה שאין דומה לה בדברי הימים, הראתה נפלאות ותחולל מהפכה בחיי עמנו. אלהי ישראל חמל על שם קדשו אשר חללוהו הגוים, ויקרא דרור לכל המון בית ישראל אשר ברוסיה, מחצית עמנו בכל הארץ, החצי אשר עוד עריצים לא חדלו למשול בו. ששה מיליון יהודים, נרדפים ונענים כל היום, קבלו בפעם אחת חפש אזרחי ומדיני, ועוד לא יהיה מצבם למקור דאגה וכאב לב לכל אחיהם הקרובים והרחוקים, והיהדות כלה שאפה רוח. באה העת לחדש רוח נכון בלב כל העם היהודי, והגיעה השעה להקדיש את כל מרץ העם ולקדשו לעבודת התחיה, להשיב את שבותו ולהשיב לעמנו את נחלתו מעולם ומעל, כל גבעות הגולה תוקעים בשופר גדול לחרותנו, חרות ארץ ישראל, חרות העם העברי. והעם אשר זעם ד' היה יהיה לגוי גדול.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.