מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מְחוֹלוֹת

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

קַר בַּחוּץ וְחַם בַּחֲדָרִים,

וּבָאוּלָם עִרְבּוּב קוֹלוֹת:

יוֹצְאִים, טוֹפְפִים בִּמְחוֹלוֹת

הַזִּוּוּגִים הַנֶּהְדָּרִים.

אוֹר וָחֹם, הִלּוּלֵי מָחוֹל,

גַּם אֲנִי בַמָּחוֹל יוֹצֵא:

בֵּין עַלִּיזִים אֲנִי רוֹצֶה

לִהְיוֹת עַלִּיז – וְאֵינִי יָכוֹל.

בֵּין עַלִּיזִים אֲנִי אָבֵל,

וּלְמַנְגִּינַת הַמַּקְהֵלָה

אֲנִי פּוֹתֵר אֶת הַשְּׁאֵלָה

הָעַתִּיקָה: הַכֹּל הָבֶל.

כָּךְ בַּפִּנָּה אֲנִי עוֹמֵד

וַאֲצַחֵק צְחוֹק סַפְקָנִי…

שֶׁקֶר, שֶׁקֶר! מִסְכֵּן אָנִי

אֶת הַנְּעָרוֹת אֲנִי חוֹמֵד.

גַּם לַמְּחוֹלוֹת אֲנִי מָהִיר,

וּלְמַנְגִּינַת כִּנּוֹר רַכָּה

קֶרַח לִבִּי בִּי מִתְבַּקָּע, –

אוּלָם דַּל אֲנִי וְיָהִיר.

אֲנִי רוֹצֶה סְעֻדָּה שְׁלֵמָה,

אֲנִי מוֹאֵס בַּפֵּרוּרִים;

לֹא לִי נִדְלְקוּ הָאוֹרִים

הַהִלּוּלִים לֹא לִי הֵמָּה.

כָּךְ אִנָּזֵק עַד בּוֹא שַׁעְתִּי

וְשָׂבַעְתִּי שִׁבְעָתַיִם;

אַךְ אֶת טַעְמָם שֶׁל הַחַיִּים

כְּבָר טָעַמְתִּי, כְּבָר יָדַעְתִּי.

ב

סַמְּכוּנִי בִּמְחוֹלוֹת, סַמְּכוּנִי בִּמְחוֹלוֹת,

כִּי עָיֵף אָנֹכִי מַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁקֶר;

רָאִיתִי אֶת נְעוּרַי וְהִנֵּה הֵם כָּלִים,

וָאֹמַר: אֶתְהוֹלֵל וְאַל נָא יֵחָקֶר.

הַנְּשָׁמָה לִגְנִיזָה, הַלֵּב לְהִלּוּלִים,

מַה חֵפֶץ בַּנְּשָׁמָה בִּשְׁעַת הָרְעָבוֹן?

הוֹי, טוֹב לַמִּשְּׁתַּכְּרִים עַל חֶשְׁבּוֹן הַבּוֹרֵא,

וְאוֹי לוֹ, לַנָּזִיר, לַנָּזִיר הַנָּבוֹן.

הוֹי נָזִיר, הוֹי נָזִיר, הַחֲלוֹמוֹת רַמָּאִים:

כְּבָרְאוֹ כָּךְ בָּרָא הַבּוֹרֵא אֶת צְבָאָיו;

וְאַתָּה לֹא תַרְגִּיז אֶת מְנוּחַת נְצָחָיו,

וְאַתָּה רַק תִּנְהֹם מֵרֹגֶז וְרָעָב.

הוֹי נָזִיר, מַה-תֹּאמַר: עוֹד תַּסְפִּיק הַשָּׁעָה,

וְכַנְפֵי הַמָּוֶת עַל גַּבְּךָ מַשִּׁיקוֹת?

אֲחֵרִים מִתְנַחֲלִים בְּאֶרֶץ הַחַיִּים,

אֲחֵרִים מִזְדַּוְּגִים וּפוֹרְשִים לִנְשִׁיקוֹת.

ג

מִי שֶׁחַי וְעוֹד לֹא נֶהֱנָה,

מִי שֶׁהִזְקִין בְּרַעֲבוֹנוֹ,

יָטִיל עַצְמוֹ אֶל הַגַּלִּים,

אוּלַי יַרְעִים קְצָת אֶת קוֹנוֹ.

הוֹי הַיּוֹצֵר, רַב הַשְּגָגוֹת!

מִי בַנִּקְלִים, מִי בַקְּצִינִים?

בְּחִירֵי עוֹלָם רוֹדְפִים הֶבֶל

וּבְשִׁגְעוֹנוֹת הֵם מַזְקִינִים.

גַּם בְּלִבִּי אֵשּׁ הִצַּתָּ,

וַאֲנִי עוֹד רַךְ וָנָעַר;

הוֹי קִנֵּאתִי גַם בַּצִּפּוֹר,

גַּם בַּחַיָּה בַּת הַיָּעַר.

גִּיל הַנֹּעַר הוֹלֵךְ פּוֹחֵת,

הוֹלֵךְ כָּבֵד עֹל הַחֲלוֹמוֹת;

לָמָּה חוֹלֵם יְצַרְתַּנִי

וּסְגַרְתַּנִי בֵּין הַחוֹמוֹת?

ד

טוֹב לַגִּבּוֹרִים הַחוֹתְכִים בְּחֹד הָאִזְמֵל

מִנַּפְשָׁם כָּל פֶּצַע, מִקִּירוֹת הַלֵּב כָּל חַבּוּרָה;

וְאוּלָם יָדַעְתִּי אֲבֵלִים, הַמְלַקְקִים פִּצְעָם

וְנִבְלַת רִקְבוֹנָם לֹא יִתְּנוּ לִקְבוּרָה.

בִּנְעוּרַי נִגַּשְׁתִּי אֶל קֹדֶשׁ וְכַנְפֵי הַיְצִירָה

לְנֶגְדִּי לֹא רַעֲדוּ רַעַד שֶׁל בְּרָכָה;

וְלֹא אֵדַע: אִם נִרְאֲתָה לִי שְׁכִינָה מֵתָה,

אוֹ כֹּהֵן לָהּ אַחֵר מָשָׁחָה.

וְעַתָּה לוּ אֶקַּח מְלֹא חָפְנִי אֲבַק-הַקֳּדָשִׁים

וּזְרַקְתִּיו שָׁמַיְמָה, כְּאוֹמֵר: שֶׁלְּךָ הֵא וְקַבֵּל! –

וְרָוַח לִי. אוּלָם עַל גַּרְגְּרֵי קדֶׁשׁ

עוֹד יוֹשֵׁב אֲנִי וּמִתְאַבֵּל.

ה

טוּב הַחַיִּים בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת,

אַךְ לֹא יָהִין אִישׁ לְקַחְתּוֹ;

נַדְבָן-פַּזְרָן שַׂר הַחַיִּים,

אַךְ מִתְגַּנְּבִים אֶל אַמְתַּחְתּוֹ

גַּם נִכְנָעִים, גַּם גִּבּוֹרִים.

מִי שֶׁגָּנַב פֵּרוּר אשֶׁר,

מִי שֶׁנִּדְחַק לָאַמְתַּחַת –

פּוֹרֵשׁ לוֹ מִיָּד לְזָוִית

וּמִתְעַנֵּג שָׁעָה אַחַת,

וּמְלַקֵּק הַפֵּרוּרִים.

גִּבּוֹר, גִּבּוֹר! קֻרְנָס יֵשׁ לָךְ –

קוּם וְהַךְ עַל דֶּלֶת סְגוּרָה;

אוֹצָר נָעוּל מִימֵי בְרֵאשִׁית

פְּתַח וּזְכֵה בוֹ זְכִיָּה גְמוּרָה.

תְּשׁוּרָה, תְּשׁוּרָה לְכָל גִּבּוֹר,

וּבָאוֹצָר הִיא נִכְלָאָה;

הַךְ בַּקֻּרְנָס, וּלְקוֹל רַעֲמוֹ

תָּקִיץ מַלְכָּה אַחַת נָאָה.

אַךְ אִם קָשֶׁה מְרִי הַבַּרְזֶל

וְהָאוֹצָר לֹא יִפָּתַח –

טוֹב שֶׁבֵּין כָּךְ לִבְּךָ הָלַם,

טוֹב שֶׁדָּמְךָ בֵּין כָּךְ רָתַח.

ו

לַיְלָה בּוֹא אֵלַי, הַשָּׂטָן.

לָמָה אַתָּה רָץ וּבָהוּל

אַחֲרֵי פְסָלְתָּן שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת?

קַח בְּנַפְשִׁי אוֹצָר נָעוּל.

אוֹמְרִים: עָרְמָה הִיא כְּלִי-זֵינְךָ,

וּבַשֶּׁקֶר אַתָּה קָרֵב

אֶל כָּל לֵב בִּשְׁעַת רַעֲבוֹנוֹ

וּמַבְטִיחַ תַּעֲנוּג עָרֵב.

בּוֹא אֵלַי וּקְנֵה אֶת נַפְשִׁי.

אַתָּה תִּתֵּן לִי בִּמְחִירָהּ –

הֲיָדַעְתָּ מַה שֶּׁתִּתֵּן?

תֵּן לִי תַאֲוָה אַחַת טְמִירָה.

יֵשׁ כּוֹס חַיִּים אֶחָד גָּדוֹל –

שִׂפְתֵי מִי לֹא דָבְקוּ אֵלָיו?

מִי לֹא הִכְנִיס רִיר לְתוֹכוֹ,

מִי לֹא טָבַל בּוֹ אֶת כֵּלָיו?

בְּנוֹת הַשּׁוּק כִּבְנוֹת הַמְּלָכִים:

כֻּלָּן יֵשׁ לָהֵן בִּירֻשָׁה

סְגֻלּוֹת נָשִׁים – חֻקֵּי אַהֲבָה:

תֹּם הַצְּנִיעוּת, צְחוֹק הַבּוּשָׁה.

בָּא הַיְקוּם בְּתוֹךְ עֲרָפֶל,

הַכֹּל חַי וּמֵת בַּטְּמִיעָה;

וַאֲנִי חָפַצְתִּי נַעֲרָה,

אֲשֶׁר יִטְהַר הֶבֶל פִּיהָ.

אוּלָם הַכֹּל, הַכֹּל נִטְמַע –

בַּת הַטֻּמְאָה עִם הַנְּזִירָה.

הָהּ, הַשָּׂטָן! קַח אֶת נַפְשִׁי,

תֵּן-לִי תַּאֲוָה אַחַת טְמִירָה.

ז

דּוּמָם כָּלְּתָה שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה,

פְּנֵי הַשַּׁחַק מַאֲפִילִים;

רַק בַּמַּעֲרָב לוֹחֲשִׁים קְצָתָם

תִּלֵּי עָבִים עַל גַּב תִּלִּים.

פָּסְקוּ נוּעַ הָאִילָנוֹת,

כּוֹכָב צָץ וְנִמְלַךְ לָשׁוּב.

הָס! סְגַלְגַּלִּים וְאַדְמוֹנִים

נִרְאוּ פְנֵי יָרֵחַ חָשׁוּב.

הָס! לְאוֹר הַלְּבָנָה עֵינִי,

לִבִּי נָתוּן לְגַעְגּוּעִים.

מִי זֶה הֵעִיר בִּי חֲלוֹמוֹת

וּמַאֲוַיִּים לֹא יְדוּעִים?

לֵב הָאָדָם טָעוּן שְׁמִירָה

בִּשְׁעַת זָהֳרָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה;

הוּא מְחַדֵּשׁ אָז בְּלִי דַעַת

אֶת תּוּגָתוֹ הַנּוֹשָׁנָה.

יֵשׁ בְּאוֹר הַלְּבָנָה קֶסֶם,

הַמְּזַעְזֵעַ אֶת הַלְּבָבוֹת:

פָּלִיט אַחֲרוֹן הַיָּרֵחַ

לְמִשְפַּחַת שְׁמָשׁוֹת כָּבוֹת.

כֻּלָּן נָפְחוּ כְבָר אֶת אִשָּׁן,

רַק הַלְּבָנָה הַחִוֶּרֶת

אָחֲזָה כְנָפוֹ שֶׁל הַנֵּצַח –

הַכֹּל תַּם וְהִיא נִשְׁאֶרֶת.

ח

אָמְנָם קַצְתִּי כְבָר בַּחֲלוֹמוֹת,

אַךְ הַלַּיְלָה אֲנִי חוֹלֶה!

מֵאֲפֵלַת תְּהוֹם הַנֶּצַח

פַּחַד מָוֶת אֵלַי עוֹלֶה.

אֲנִי יָרֵא אֶת הַמָּוֶת,

אַף כִּי רַךְ אֲנִי וְצָעִיר;

יוֹם הַמָּוֶת קַר וְאָרֹךְ,

יוֹם הַחַיִּים קַר וּמָהִיר.

רְאֵה: בַּחוּץ עִרְבּוּבְיָה לְבָנָה –

פִּתֵּי שֶׁלֶג לַהֲמוֹנִים

נוֹפְלוֹת חֶרֶשׁ; כָּךְ בְּנֵי-אָדָם –

כָּעֲבָדִים, כָּאֲדוֹנִים.

הַכֹּל נוֹפֵל; רַק הָאֶחָד

סוֹבֵב יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי.

כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלַּיְלָה

פַּחַד מָוֶת יְלַוֵּנִי.

ט

צֵא וּרְאֵה עֲלִילוֹת אָדָם,

פְּתֹר אִם תּוּכַל אֶת הַחִידָה:

הַכֹּל קוֹצֵר שַׂר-הַמָּוֶת

וְהָאָרֶץ רַק מוֹלִידָה.

דּוֹר וְדוֹר אֶת דַּרְכּוֹ יַעֲשֶׂה,

זֶה בִתְשׁוּאוֹת, זֶה בִשְׁתִיקָה

תַּם הַדֶּרֶךְ. רַק מִתְפּוֹצֵץ

קוֹל הַחֲצוֹצְרָה הָעַתִּיקָה:

פַּנֵּה דֶרֶךְ! – תַּחַת שֶׁמֶשׁ

דּוֹר הַתְּמוּתָה מַה יִּתְגָּאֶה?

דּוֹר לְדוֹר יְצַו אֶת פְּסוּקוֹ:

הַכֹּל נָאֶה, הַכֹּל נָאֶה.

אָמְנָם גְּדוֹלוֹת יִפְעַל אָדָם,

אוּלָם קְצָרָה, קְצָרָה עִתּוֹ;

דַּע, בְּיָדוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן

מָסַר אֱלֹהִים שַׁרְבִיטוֹ.

שָׁגָה אֱלֹהִים וַיִּתֵּן

אֶת הַיְקוּם בְּיַד הַמְּחַבֵּל;

עַכְשָׁו יִתְהֶה עַל הֶעָבָר,

עַכְשָׁיו יֵשֵׁב וְיִתְאַבֵּל.

י

צוֹעֲדִים דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת,

וְקֵץ אֵין לִנְתִיב הַיִּסּוּרִים;

גְּנוּזָה תִפְאֶרֶת הֶעָתִיד

בְּאוֹצְרוֹת הַנֵּצַח הַסְּגוּרִים.

פְּתַח לִי, הֶעָתִיד, אוֹצָרְךָ!

מְיַבֵּב הָאָדָם עַל שַׁעֲרָם –

בְּטֶרֶם יַשְׁלִימוּ אֶת דַּרְכָּם

הַשְׁלִימוּ הַדּוֹרוֹת אֶת צַעֲרָם!

אֵין מֲעֶנה. וְדוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת

בִּנְתִיב הַיִסּוּרִים נִגְּרָרִים;

מִתְפָּאֲרִים נַעֲרֵי הַנְּבִיאִים

לְפַתּוֹת הַנֵּצַח בִּדְבָרִים.

וּבְנֵי הָאָמָּנִים הָעוֹשִׂים

בַּזָּהָב הַטּוֹב שֶׁל חֲלוֹמוֹת

מַפְתֵּחַ שֶׁל קֶסֶם מְכִינִים

לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַחוֹמוֹת.

אַךְ רוֹבְצִים עַרְפִלֵּי הֶעָתִיד

כְּעָנָן בְּמוֹקְדֵי עַרְבַּיִם;

לְבָבָם כָּאֵפֶר הֶעָמוּם

וְזֹהַר שֶׁל רָז בַּשּׁוּלַיִם.

יא

אָדָם רוֹאֶה רַע וְשׁוֹתֵק,

נוֹטֵל הַכֹּל בְּהַכְנָעָה;

אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן

תִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ רָעָה.

חֵפֶץ חַיִּים עִוֵּר תּוֹקֵף

אֶת הָאָדָם לִפְנֵי מוֹתוֹ, –

כָּךְ לֹא יָשִׁיב לְךָ הַיֶּלֶד

אֶת הַכּוֹס גַּם אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ.

הָבָה חַיִּים! יוֹם הַחַיִּים

כָּכָה קָצַר, כָּכָה שָׁפָר!

לוּ גַם אֶחְיֶה כְתוֹלֵעָה,

לוּ כָמוֹהָ אֶזְחַל עָפָר! –

כָּךְ יִתְחַנֵּן אֱנוֹשׁ רִמָּה.

אַךְ אֲנִי בִמְנוּחָה אָתוּר

אֶת הַגְּבוּל בֵּין כָּאן לְהָתָם –

הַכֹּל מוּבָן לִי וּפָתוּר.

כֹּחַ טָמִיר אוֹתִי בָּרָא,

כֹּחַ טָמִיר אוֹתִי יָמִית;

מִי יְשַׁדֵּד בִּשְׁבִיל חַיַּי

הַמַּעֲרָכָה הָעוֹלָמִית?

יב

הַרְאִיתֶם כַּפֶּלֶא הַזֶּה: גַּם הַצְּלָלִים

הִשְתַּעְבְּדוּ לַשֶּׁמֶשׁ וַיְקַבְּלוּ אֶת חֻמּוֹ;

וּרְאוּ: מֻכֵּה חֹם תּוֹעֶה אָדָם בַּיַּעַר

וַרע לוֹ בְשִׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ.

הוּא שׁוֹכֵב. וְרַעְיוֹן יְחִידִי כְּבַד-כָּנָף

מִתְלַבֵּט בְּמֹחַ הָאִישׁ הַיָּגֵעַ,

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל רֶגֶשׁ תּוֹבַעַת בִּלְבָבוֹ,

תּוֹבַעַת וְאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ.

כִּי עָיֵף הָאִישׁ וּמְתְאַפֵּק לַמַּרְאֶה:

מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִתְרוֹמְמָה חֲסִידָה,

מַיְשִׁירָה לְחֶפְצָהּ וְטָסָה עִגּוּלִים

וּמְגַמְּאָה הַתְּכֵלֶת יְחִידָה.

וְרוֹאֶה הָאִישׁ אֶת הַמַּרְאֶה וּמְהַרְהֵר:

הַרְאִיתֶם כַּפֶּלֶא הַזֶּה: תִּשְׁעָה קַבִּים

שֶׁל חֵרוּת לָהּ חָלַק הַיּוֹצֵר לַצִּפּוֹר –

וְלָנוּ מַאֲוַיִּים רַק רַבִּים.

יג

עָיַפְתִּי מִמַּרְאֶה הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן,

שֶׁאִבֵּד כָּל צֶבַע וְטִשְׁטֵשׁ כָּל צוּרָה;

סַכָּנָה, סַכָּנָה! עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

וְכָל הָעִיר תָּבוֹא לִקְבוּרָה.

אֲנִי מִדַּיָּרֵי הַכְּרַכִּים אָנֹכִי –

כַּשֶּׁלֶג הַזֶּה לֹא רָאִיתִי בַכְּרַכִּים;

סַכָּנָה הוֹלֶכֶת וְיוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם

מִסְתַּתְּרִים בַּבָּתִּים וּמְפַהֲקִים.

בַּשֶּׁלֶג הָרַךְ הָעֲיָרָה תִקָּבֵר

וְהִקְשָׁה הַקֹּר אֶת הַקֶּבֶר מִלְמַעְלָה;

וּפָסַק הַסַּעַר וְהָלַךְ הַהוֹלֵךְ –

וְסִימָן שֶׁל עִיר לֹא יְגַלֶּה.

יד

סוֹבֵב סוֹבֵב גַּלְגַּל עוֹלָם,

אִישִׁים מֵתִים וְנוֹלָדִים;

אַתָּה רוֹאֶה רַע וְשוֹׁתֵק

עִם הַצִּבּוּר שֶׁל גַּמָּדִים.

יֵשׁ לְךָ אָב וְאֵם מַזְקִינִים,

מַה שֶּׁסָּבְלוּ – סָבְלוּ דוּמָם;

אַתָּה, בְּנָם, יָדַעְתָּ קַלֵּל,

וַתִּתְמַרְמֵר: אָרוּר תֻּמָּם;

אַךְ גַּם לְךָ לֹא נִתַּן לִפְתֹּר

חִידַת חַיִּים אַחַת קְטַנָּה;

מַה שֶּׁאַיִן לֹא יִתְרַחֵשׁ,

מַה שֶּׁנִּבְרָא לֹא הִשְׁתַּנָּה.

אָמְנָם נִתַּן לָאֳמָנִים

זִיק יְצִירָה – אַךְ לְמָה הוּא?

פֹּה, בִּמְדוֹר הַתַּחְתּוֹנִים

רַק חֲלוֹמוֹת שָׁוְא נִבְרָאוּ.

רַק חֲלוֹמוֹת. לָכֵן יִדֹּם

מִי שֶׁטּוֹב לוֹ, מִי שֶׁרַע לוֹ;

רָץ וּמְנַסֵּר עוֹלָם עַתִּיק –

וּמִי יָסֵב אֶת גַּלְגַּלּוֹ?

טו

אֲנִי מִמִּשְׁפַּחַת הַנְּזִירִים,

וְנֵזֶר שֶׁל מַלְכוּת עַל מִצְחִי,

זְהַב חֲלוֹמוֹתַי לוֹ יוּעַם,

לֹא יָמוּת מְרִי רוּחִי הַנִּצְחִי.

לְחִשְׁקִי אֵין מַעְצוֹר וּלְעָצְבִּי,

לִי סְגֻלּוֹת עֲבָדִים וּמְלָכִים;

לִי נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הַיְצִירָה,

לִי אוֹצְרוֹת הַיָּגוֹן נִפְתָּחִים.

מַמְלֶכֶת הַחֲלוֹמוֹת בִּרְשׁוּתִי,

לְעֶבֶד לִי שַׂר-הַהֲזָיָה;

הוּא לַחַשׁ נִכְנָעִים לִמְּדַנִי,

הוּא מָסַר לִי סוֹד הַהֲוָיָה.

לִי מְנוּחַת גִּבּוֹרִים נִתָּנָה,

גַּם מַחְסוֹר וְרָעָב לֹא אִירָא:

בַּחֲלוֹת בִּי לְבָבִי, בַּסֵּתֶר

אֲצַחֵק בַּחֲרוּזִים שֶׁל שִׁירָה.

בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ מְנוּחָה

אֶתְעַטֵּף בַּחֲלוֹת לֵב גַמָּדִים;

הַיָּגוֹן הַגָּדוֹל עִם שִׂמְחָה

לְאֶחָד בִּלְבָבִי נִצְמָדִים.

וְחֻצְפַּת דּוֹר עָתִיד בִּלְבָבִי,

וּשְׁיָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה עַתִּיקָה;

גַּם אֹהַב גַּם אֶתְעַב הַמְּנוּחָה,

הַבְּדִידוּת לִי טוֹבָה וּמְצִיקָה.

וְאוּלָם בְּכָל אוֹצְרוֹת נַפְשִׁי

רַק אֶבְיוֹן אֲנִי בֵּין אֶבְיוֹנִים:

הָעֹנֶג אֵין נִתָּן בִּיצִירָה,

וְאֹשֶׁר בְּדִמְיוֹן אֵין קוֹנִים.

בְּישֶׁר וּבְאַהֲבַת חַיִּים

קָטֹנְתִּי מִקְּטֹן הָעֲבָדִים:

הַחֵשֶׁק עִם אֵימַת הַמָּוֶת

לְאֶחָד בִּלְבָבִי נִצְמָדִים.

טז

נִסְגְּרוּ שַׁעֲרֵי הַדִּמְיוֹן,

שַׁעֲרֵי הֶעָמָל נִפְתָּחִים;

מָכַר הַגֶּבֶר אֶת נַפְשׁוֹ

לַקְּדֵשׁוֹת הָאוֹרְבוֹת בַּדְּרָכִים.

הַיֵּצֶר רַק מַפְרֶה בַּשְּׁוָקִים,

הַחֵשֶׁק רַק נִמְכָּר נַרְתִּיקִים;

מִדּוֹר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁחָטְאוּ

נָחַלְנוּ רַק שֵׁמוֹת עַתִּיקִים.

הָבָה וְאֶרְשֹׁם בַּסֵּפֶר

כִּלְיוֹן הָאָדָם בֶּן-דּוֹרִי;

גַּם לִבִּי מִתְחַלֵּל וּמַזְקִין,

הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת גַּם אוֹרִי.

יז

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם. הַחַיִּים רַק חֲלוֹם,

וְטוֹבָה הִיא הַבְּדִידוּת עִם הַמְּנוּחָה;

חֲדַל גַּעְגּוּעֵי-שָׁוְא וַחֲסַר מְבוּכָה

אֲנִי מְצַחֵק עִם הַדְּמָמָה בְּפִנָּתִי.

אֲנִי בְּלֵב זָב דָּם לַמְּנוּחָה בָאתִי,

אַךְ טוֹב לִי, טוֹב לִי כִּי בָאתִי עַד הֲלֹם –

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם.

מַה גִּבּוֹר כִּי יִתְהַלֵּל בַּנִּצָּחוֹן,

מַה גֻּבֶר כִּי יִתְהוֹלֵל עִם הַנָּשִׁים?

יֵשׁ נִימָה רַכָּה גַם בִּלְבָבוֹת קָשִׁים,

וְרָעֲדָה לְזִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה.

אִם לֹא כְאֵימַת מָוֶת נַפְשְׁךָ הִבְעִיתָה

בְּאָרְבְךָ לַקְּדֵשָׁה בָּאֲפֵלָה,

וְדָמְךָ קַר וְנַפְשְׁךָ אֲבֵלָה?

וּמָה הַחֲלוֹמוֹת, הָעֲלִילוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת,

וּמָרָה שְׁחוֹרָה נִקְבְּעָה בַלְּבָבוֹת;

בְּלֶכְתְּךָ לְבָתֵּי צְחוֹק וְגִילָה

יְלַוֶּה אוֹתְךָ צִלָּהּ,

גַּם אשֶׁר זָר, גַּם שִׁירַת עֶצֶב רַכָּה,

גַּם בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק לַיְלָה, דְמוּת מְצֹרָע –

הַכֹּל עָלֶיךָ יַשְׁרֶה מָרָה שְׁחֹרָה.

וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת הַחַיִּים הַמִּשְׁתַּנִּים

מִדּוֹר לְדוֹר וְעוֹמְדִים בְּעִצְּבוֹנָם, –

וָאֹמַר: טוֹב, רַק טוֹב לִלְבָבוֹת קְטַנִּים,

מִשְׁתַּכְּרִים הֵם מִנֵּטֶף שְׂשׂוֹנָם.

אַךְ אוֹי לָהֶם לַבּוֹדְדִים, לַגֵּאִים –

מַה יֵּשׁ לָהֶם בָּאָרֶץ וּבָרוֹם?

הַחַיִּים רַק חֲלוֹם.

יח

אָנֹכִי מֵת – וּרְכוּשִׁי עוֹד יִשְׁתַּמָּר,

וְדוֹר וָדוֹר בִּשְׁמִי הַטּוֹב יִתְיַמָּר;

וְיָבוֹא יוֹם – וְנִשְׁכְּחָה הַשָּׂפָה,

שְׂפַת שִׁירִי הָעַתִּיקָה וְהַיָּפָה,

אַךְ זְהַב חֲלוֹמִי יַעֲמֹד לְמִשְׁמֶרֶת –

כָּךְ קַיָּם בְּרַק הַסַּפִּיר בְּלִי מִסְגֶּרֶת.

וְאַחַי הַמְפֻזָּרִים וְהַתּוֹעִים

יָבִיאוּ אֶת הָרְכוּשׁ לְבֵין הַגּוֹיִים.

וְנוֹסְפָה סְגֻלַּת לִבִּי עַל סְגֻלּוֹתָם;

וְנָחֲלוּ אוֹתָהּ בְּנֵיהֶם אַחֲרֵי מוֹתָם,

וְהָלַךְ עִמָּם שְׁמִי בְּקֶרֶב עַמִּים

מֵעֵבֶר לְמִדְבָּרוֹת וּלְיַמִּים.

וְלֹא לָעַד מַזְכֶּרֶת לִי הִצַּבְתִּי,

כִּי יָבוֹא יוֹם וְנִשְׁכְּחָה מַחְשַׁבְתִּי

וְנִקְבַּר שְׁמִי בְּקִבְרוֹת בְּנֵי-הַמְּלָכִים, –

מִשְׂתָּרְרִים גַּם אֵלִים וְנִשְׁכָּחִים;

אַךְ יְהִי שֵׁם עַמִּי אָז כְּבָר זִכְרוֹן קְדוּמִים,

כְּזִכְרוֹן כָּל הַגּוֹיִים הָעֲצוּמִים.

יט

הַכֹּל, הַכֹּל יִשָּׂא רוּחַ,

גַּם הָאֵבֶל, גַּם הַשִּׂמְחָה;

אוּלָם טֶרֶם תִּקְפֹּץ זִקְנָה,

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְּךָ.

אוֹמְרִים: כִּתְרָם שֶׁל הַחַיִּים

הֵן אַחְיוֹתַי הַבַּחוּרוֹת,

אַךְ הַפְּנִינִים שֶׁבְּכִתְרִי

בְּנִשְׁמָתְךָ כֻּלָּן צְרוּרוֹת.

שָׁוֶה גִיל מֵאוֹצַר לִבְּךָ –

כְּלוּם נָתַתָּ לִי בַּחֲלִיפָה?

נִתְקְלָה בִי כְּנַף נִשְׁמָתְךָ,

נָגְעָה בִּי וְלֹא הוֹסִיפָה.

שִבְעָה יֵשׁ לְךָ רְקִיעִים,

וַאֲנִי רַק כְּרוּב מִתְעוֹפֵף

מֵרָקִיעַ לָרָקִיעַ –

וּבְצֵל כִּסְאֲךָ אֶסְתּוֹפֵף.

אַךְ לְחָבֵר לִי וּלְעֶבֶד

בְּיוֹם צָרְבְּךָ אֶת שְׂפָתַי

הָיֹה תִהְיֶה לְעוֹלָמִים. –

מָתַי יִהְיֶה יוֹם זֶה, מָתַי?

אוֹמְרִים: הַכֹּל יִשָּׂא רוּחַ,

גַּם הָאֵבֶל, גַּם הַשִּׂמְחָה;

אוּלָם טֶרֶם תִּקְפֹּץ זִקְנָה,

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְךָ.

כ

טוֹב וְנָאֶה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

אַךְ הָאָדָם בְּחִיר-הַיְצִירָה;

בַּנִּצָּחוֹן, בַּכִּשָּׁלוֹן

לִבּוֹ אוֹמֵר שִׁירָה.

אַךְ אֶת מַעֲשֵׂה בֶּן-הַתְּמוּתָה

שַׂר-הַמָּוֶת דָּן לְהֶרֶס;

מִי שֶׁמֵּרִים כּוֹס שֶׁל חַיִּים,

טוֹעֵם טִפַּת אֶרֶס.

אַךְ לָאוֹהֵב בִּימֵי בַחֲרוּת

גַּם הַמָּוֶת יַסְבִּיר פָּנָיו;

פּוֹגֵשׁ הוּא זִוּוּגֵי-אַהֲבָה

בִּדְמוּת זָקֵן עָנָו:

– שָׁלוֹם, בָּנַי! – וְהַזִּוּוּג

שָׂח וּמְסַיֵּם אֶת הַנְּשִׁיקָה;

שַׂר-הַמָּוֶת עוֹמֵד, סוֹקֵר,

נִפְטָר לוֹ בִּשְׁתִיקָה.

לָכֵן צֳרִי לַמָּוֶת נֵדָע,

לָכֵן יֶאֱהַב מִי שֶׁלֶּב-לוֹ

מִי שֶׁיָּרִים כּוֹס שֶׁל אַהֲבָה,

יִשְׁכַּח חִישׁ אֶת אֶבְלוֹ.

כא

בָּחוּר אוֹמֵר לְבַחוּרָה:

שְׁעַת תַּעֲנוּגִים לָךְ מְחַכָּה;

אֲנִי יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנָה –

מִתְנַמְנֶמֶת הִיא וּמְפַהֲקָה.

בָּחוּר אוֹמֵר לְבַחוּרָה:

יְהִי לָעַד קִשְׁרֵנוּ קַיָּם;

הוֹי, זוּגָתִי, הֲתִזְכֹּרִי –

יָמִים טוֹבִים הָיוּ – אַיָּם?

יוֹצְאִים בָּחוּר עִם בַּחוּרָה

אֶל הַשָּׂדֶה וְנֶהֱנִים;

עַל אִצְטַבָּא בְּאוֹר חַמָּה

אָנוּ יוֹשְׁבִים וְנִרְגָּנִים:

– הוֹי, זוּגָתִי, מֵאַחֲרֵינוּ

שַּׂר-הַמָּוֶת עוֹמֵד, לוֹעֵג. –

"סָבָא, סָבָא, תֶּן-לִי לֶאֱרֹג,

לַהֲבָלִים אַתָּה דוֹאֵג".

– הוֹי, זוּגָתִי, תַּחַת שֶׁמֶשׁ

כָּל הַמַּעֲשֶׂה – מַעֲשֵׂה שָׂטָן –

"הֶרֶף, הֶרֶף: לִי רַק נִשְׁאַר

עַד לְסִיּוּם עִגּוּל קָטָן".

אֲנִי יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנָה.

מִתְנַמְנֶמֶת הִיא וּמְפַהֲקָה;

בָּחוּר עוֹבֵר עִם בַּחוּרָה –

שְׁעַת תַּעֲנוּגִים לוֹ מְחַכָּה.

כב

הָאֹסֶם נִתְמַלֵּא בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה,

בַּעֲרֵמַת הַזָּהָב תְּפַשְׂתִּיהָ;

וַנִּטְבַּע גַּם שְׁנֵינוּ בַּזָּהָב הַנִּתָּךְ,

וָאֶשַּׁק אֶת פִּיהָ.

מִגִּבְעָה שֶׁל זָהָב לִתְפִיסָה שֶׁל זָהָב

הָשִׁלַכְנוּ בְּאֶמְצַע הַנְּשִׁיקָה;

שָׁם הָיְתָה חֲשֵׁכָה; אַךְ בְּשָׂרָהּ לִי הִלְבִּין,

הַחִטָּה הִבְהִיקָה.

בַּזָּהָב הִיא פִרְכְּסָה אַחַת וּשְׁתַּיִם,

נִתְאַדְּמוּ פָנֶיהָ כַּזָּהָב;

שְׁעַת זָהָב אָז הָיְתָה וּלְבָבָהּ כֹּה פִרְכֵּס

וּלְבָבָהּ כֹּה אָהָב.

הָאֹסֶם נִתְמַלֵּא בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה.

בַּעֲרֵמַת הַזָּהָב תְּפַשְׂתִּיהָ;

וַנִּטְבַּע גַּם שְׁנֵינוּ בַּזָּהָב הַנִּתָּךְ,

וָאֶשַּׁק אֶת פִּיהָ.

כג

עוֹשֶׂה נִסִּים שַׂר-הָרוּחוֹת:

אֵי הַסַּגְרִיר, עָבִים אַיָּם?

אֲנִי מַאֲמִין וּבָטוּחַ –

זִיו זֶה עָתִיד לִהְיוֹת קַיָּם!

אוֹת הַצְּחוֹק עַל פְּנֵי הַמְטַיְּלִים,

אוֹת הַנַּחַת בָּעֵינָיִם;

וַאֲנִי חוֹגֵג עִם הַצִּבּוּר:

יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִיּוֹמָיִם!

אֲנִי מַאֲמִין. כִּי בִן-לַיְלָה

מִקְלָט אֶחָד גָּדוֹל נִבְרָא:

כָּל הַנְּשָׁמָה הָאֲבֵלָה

מָצְאָה בוֹ בִּן-לַיְלָה קִבְרָהּ.

אוֹ בַלַּיְלָה עָבַר שָׂרָף

לִפְקֹד לִבּוֹת כָּל הַיְצוּרִים;

דָּן לִגְנִיזָה לֵב הָאָבֵל,

לֵב שֶׁנָּמַק מִיִּסּוּרִים.

רַק עַל מֵצַח הַעַלִּיזִים

הִתְוָה לַיְלָה תָּו שֶׁל חַיִּים: –

אוֹת הַצְּחוֹק עַל פְּנֵי הַמְטַיְּלִים,

אוֹת הַנַּחַת בָּעֵינַיִם!

כד

סוּפַת שֶׁלֶג. אֲנִי צוֹעֵד

תַּחַת חֻפַּת-שֶׁלֶג דַּקָּה,

וּבִמְעוֹנִי בְדִידוּת קָרָה

בָּאֲפֵלָה לִי מְחַכָּה.

נוֹפְלוֹת פִּתֵּי שֶׁלֶג קָרוֹת:

לָאֲדָמָה שְׁלִיחִים לְבָנִים

מִן הַשַּׁחַק הַמִּתְגַּעְגָּע

תַּחַת מָסָךְ שֶׁל עֲנָנִים.

שִׂיחַת שֶׁלֶג, שִׂיחָה קַלָּה,

שִׂיחַת אַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה

בֵּין הָאָרֶץ וְהַשְּׁחָקִים –

אַךְ הָאָרֶץ אֵינָהּ עוֹנָה.

וּפִי-שִׁבְעָה יִתְכַּס שַׁחַק

בָּעֲנָנִים-הַגַּעְגּוּעִים,

אַךְ הָאָרֶץ לֹא תִּתְרַצֶּה

וּפָנֶיהָ לְבָנִים-צְנוּעִים.

אָז הַשַּׁחַק כֻּלּוֹ נֶאֱנָח

וְהַצְּנִיעוּת כְּלֹא הָיְתָה…

גַּם אֲנִי מְקַבֵּל נְזִיפָה:

מַה לַּזָּר פֹּה? סוּר הַבָּיְתָה!

וַאֲנִי נֶחְפָּז לִי בְעַל-כָּרְחִי

תַּחַת חֻפַּת-שֶׁלֶג דַּקָּה,

וּבִמְעוֹנִי בְדִידוּת קָרָה

בָּאֲפֵלָה לִי מְחַכָּה.

כה

אֲנִי מַפְסִיק אֶת חֲלוֹמִי

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּאֲפֵלָה;

חֶרֶשׁ רוֹעֵד קוֹל הַנַּעֲרָה

בְּתַחֲנוּנִים וּבִשְׁאֵלָה:

חֻפַּת אַהֲבָה עַל רֹאשֵׁנוּ,

חוּט שֶׁל גִּיל אוֹתָנוּ קוֹשֵׁר.

אוּלָם, הַגֵּד, שַׂר לְבָבִי,

אַתָּה מִי וּמָה הָאשֶׁר?

יוֹם וְיוֹם לְךָ עָרַגְתִּי,

לֵיל עַל לֵיל שָׁאַפְתִּי צִלְּךָ –

אוּלָם, הַגֵּד, מָתַי אֶמְזֹג

כּוֹס שֶׁל אַהֲבָה בִּשְׁבִילְךָ?

אוֹת לִי יֵשׁ: עַל גַּב מִטָּתִי

לַיְלָה זֶה נִשְׁמָתְךָ עָפָה –

אוּלָם הַגֶּד-לִי: שַׁלָּמָה

קֹר הַקְּרָחִים תַּחַת כְּנָפָהּ?

רֶגַע אֹמַר: אַתָּה מֶלֶךְ,

צַעַר מְלָכִים חַי בִּלְבָבְךָ, –

אוּלָם הַגֵּד הֵיכָן גְּנוּזִים

אוֹצְרוֹת כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ?

אוֹ בֵין אַלְפֵי אוֹבְדֵי דֶרֶךְ

אַתָּה יְחִיד הַהֲזָיָה,

גַּם צַעַרְךָ – צַעַר אוֹבֵד,

גַּם כּוֹכָבְךָ לְךָ לֹא הָיָה? –

חֶרֶשׁ רוֹעֵד קוֹל הַנַּעֲרָה

בְּתַחֲנוּנִים וּבִשְׁאֵלָה;

אֲנִי מַפְסִיק אֶת חֲלוֹמִי

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּאֲפֵלָה.

כו

אַב הָרַחֲמִים, אַב הָרַחֲמִים,

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, מֶה הָיָה!

יוֹמָם בָּטֵל אָנִי. לַיְלָה

אֲנִי שׁוֹתֶה כּוֹס הֲזָיָה.

רְאֵה לָרִיק תַּאֲוָתִי הָיְתָה

וַאֲנִי נִדַּח בֵּין נִדָּחִים;

לִי מָנַעְתָּ רוּחַ מוֹשֵׁל

וְנָתַתָּ לִי לֵב מְלָכִים.

אֲנִי מֶלֶךְ, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן,

יֵשׁ בִּגְנָזַי כֶּתֶר זָהָב;

יוֹם וָיוֹם מַרְגָּלִית טוֹבָה

אֲנִי עוֹבֵט בְּיַד הָרָעָב.

כְּבָר בַּשּׁוּק הִכְרַזְתִּי כְּרוּזִי,

כְּבָר גַּם נַפְשִׁי שָׁם נִשְׁתַּקְּעָה;

וּבַת-מַלְכָּה אַחַת נָאָה

בַּעֲלִיָּתִי לִי מְחַכָּה.

דַּל אֲנִי וְהִיא לֹא תֵדַע,

מַשָּׂא שָׁוְא לָהּ אֲנִי נִבָּא;

אַךְ בַּהֲלֹךְ הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן

אֵיךְ אֲפַיֵּס אָז אֶת לִבָּהּ?

שְׁנֵינוּ נֵשֵׁב אָז וְנִשְׁתֶּה

לְשִׁכָּרוֹן כּוֹס הֲזָיָה. –

אַב הָרַחֲמִים, אַב הָרַחֲמִים,

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, מֶה הָיָה.

כז

נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָתִי עִם כְּנִיסַת הַגְּשָׁמִים,

בְּהִרְהוּר יְצִירָה אֶתְיַגַּע יוֹם תָּמִים,

וְנִלְאֶה אָנֹכִי בִשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים

מִלְּבַקֵּשׁ חֲרוּזִים רְצוּצִים וּפְגוּמִים,

מִלְּזָרוֹת, מִלְּהַקְדִים, מִלְּהַשְׁפִּיל הַמִּלִּים –

וְלָעֶרֶב אֲסַיֵּם בִּקְרִיעַת הַגְּוִילִים.

לֹא זֹאת הַמַּחְשָׁבָה, הַצּוּרָה לֹא כֹה-הִיא!

הוֹי, בּוֹאִי-נָא, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, נָא בוֹאִי,

וּמַה שֶּׁנִּשְׁתַּיֵּר בִּלְבָבִי מֵאִשִּׁי

הַלַּיְלָה הַזֶּה לִי בַּחֲרוּזִים הַגִּישִׁי.

פֶּן יִתַּם כָּל כֹּחִי לְרִיק וּלְעַצָּבֶת,

פֶּן תִּכְבַּד עָלַי הַבַּטָּלָּה עַד מָוֶת.

כח

אַתְּ אוֹמֶרֶת לְנַחֲמֵנִי –

אֵין לִי צֹרֶךְ בְּתַנְחוּמִים;

קַר וְאָפֵל הָיָה יוֹמִי,

מַה לִי יִתְּנוּ הַדִּמְדוּמִים?

אָח אָמַרְתִּי לַשִּׁמָּמוֹן,

לַבַּטָּלָה – אַתְּ אֲחוֹתִי,

זָר וְצַר לִי נְתִיב הַחַיִּים,

אֵין תַּקָּנָה לִי עַד מוֹתִי.

יוֹם וָיוֹם נוֹסָפִים שִׁירַי,

גַּם נְיָרוֹת תִּלֵּי-תִלִּים;

צְחוֹק וְחֵמָה לִי עֲלֵיכֶם,

בְּנֵי הַיּוֹצְרִים הָאֱוִילִים!

מַלְאָךְ רַע, שֶׁשְּׁמוֹ יְצִירָה,

בְּעַצְמוֹתַי בָּא כְּאֶרֶס –

לוּ יָכֹלְתְּ, אֲחוֹתִי, כַּבּוֹת

לַהֲבוֹת אִשּׁוֹ הַבּוֹעֶרֶת!

אַךְ אַל תְּנַחֲמִי, אַל תְּנַחֲמִינִי,

אֵין לִי צֹרֶךְ בְּתַנְחוּמִים,

קַר וְאָפֵל הָיָה יוֹמִי –

מַה לִּי יִתְּנוּ הַדִּמְדּוּמִים!

כט

גַּעְגּוּעִים בַּלֵּב,

אִגְּרוֹתַיִךְ בַּכִּיס; –

לוּ יָדַעַתְּ עַד-מָה אֲהַבְתִּיךְ –

וּבָכִית.

מֵעַל שְׂפַת יָם-הַתְּכֵלֶת, עַל נְיָרוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת

יוֹם וָיוֹם כּוֹתְבָה אַתְּ;

תְּרַחֲמִינִי רַק רַחֵם; וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךְ –

לוּ יָדַעַתְּ!

מֵת הַקַּיִץ לְאַט,

רֹךְ הָאֱלוּל כְּבָר גָּז;

מְלֹא הָעוֹלָם לִכְבוֹד שַׂר-הַסְּתָו

יֻצַּע פָּז.

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט

וְתָשׁוּבִי מִיָּם;

לַהַט דָּרוֹם בַּלֵּב, שְׁיָר חֲלוֹמוֹת בָּעַיִן,

יֵין הַקַּיִץ בַּדָּם.

שׁוֹב תָּשׁוּבִי אֵלַי

וְנָשַׁקְתְּ לִי לְאַט,

וְעָרִית לֹא עָלַי שְׁיָר הַחֲלוֹמוֹת הָרְחוֹקִים.

וִידַעְתִּיךְ וְלֹא אַתְּ.

מָה הַצְּחוֹק אוֹמֵר רָז

וּמֶבָּטֵךְ כֹּה רַךְ?

אֲהַבְתִּינִי לְפָנִים – וְלֹא מָתְקוּ עֵינַיִךְ

כָּל כָּךְ.

וּבְלֵיל חֹרֶף וּשְׁחוֹר

נֵשֵׁב יַחְדָּו וִיזַמְזֵם הַמֵּיחַם בַּלָּט,

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וָתֹם

מִלֵּב לְלֵב שָׁט.

וּמֶבָּטִּי מְלֵא-רֹךְ

דֹּם יִתְחַנֵּן: תְּנִי אָשְׁרִי לִי, תְּנִי,

כַּחוֹלֶמֶת גַּם אַתְּ; אַךְ יָדַעְתִּי: בַּחֲלוֹמֵךְ

לֹא אֲנִי.

ל

כְּשֶׁהָיְתָה הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה

בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מַזְהִירָה,

נִכְנַסְתִּי לְהֵיכַל הַדִּמְיוֹן

וְהָיָה לִי גִלּוּי יְצִירָה.

רַעְיָתִי אָז יָשְׁנָה לְבַדָּהּ

וְשָׁפַע כָּאוֹר לֹבֶן בְּשָׂרָהּ;

כְּשֶׁנִּכְשְׁלוּ עֵינַי – נֶעֶלְבָה

רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְסָרָה.

נִזְדַּעְזְעוּ רִיסֵי רַעְיָתִי

וּלְקוֹל נְשִׁיקָתִי הֵקִיצָה;

לְבָנָה חִוֶּרֶת וּפְגוּמָה

בְּעַד וִילוֹן הַחַלּוֹן הֵצִיצָה.

בָּאַשְׁמוּרָה הַשְּׁנִיָּה פִּי-שִׁבְעָה

יִמְתְּקוּ חֲמוּדוֹת הָאִשָּׁה;

אָז טְבוּלָה בְאֵשׁ כָּל נְשִׁיקָה,

צוֹרֶבֶת כָּל לְחִישָׁה וּלְחִישָׁה.

אַךְ בֵּין נְשִׁיקָה לִנְשִׁיקָה שָׁמַעְתִּי

כְּעֵין מַשַּׁק-כְּנָפַיִם חֲרִישִׁי: –

זֹאת קוֹנְנָה רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ

עַל חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אִשִּׁי.

לא

מְטַפְטְפִים גְּשָׁמִים כִּילָדִים

הַשּׁוֹנִים מִשְׁנָתָם עֲצֵלִים…

חֲסַל מַעֲשֵׂה-חֹרֶף וְתָקְפּוֹ,

וּצְמָחִים מוֹרִיקִים וּגְדֵלִים.

רַק צְחוֹק הָאוֹר חָסֵר לָעוֹלָם –

הַשֶּׁמֶשׁ אֵינֶנָּה מַזְהִירָה,

וּמְמַלֵּא הָאָבִיב תַּפְקִידוֹ

כְּמוֹ כְפָאוֹ הַשֵּׁד שֶׁל יְצִירָה.

וּכְכַלָּה הַנְּמוֹגָה בִּדְמָעוֹת

לִבְחִירָהּ הַטּוֹב שֶׁיִתְמַהְמָהּ –

כֵּן מַרְאֵה הָאָרֶץ הָרְטֻבָּה,

הַמְפַלְלָה דוּמָם לַחַמָּה.

הַיָּמִים נִגְמָרִים בְּלִי צְבָעִים

וּמְשַׁעַמְמִים הַלֵּילוֹת הַקָּרִים;

מִתְנַדְּפִים גַּעְגּוּעֵי הָאַהֲבָה,

בְּלִי פִּתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת נִשְׁאָרִים.

כָּךְ מוֹצִיא הָאָבִיב תְּקוּפָתוֹ

בְּלִי כְחָל, בְּלִי צְבָעִים, בְּלִי זֹהַר,

אַךְ נִפְרָד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם

בְּגַעְגּוּעִים וּבְרֹךְ לֹא - יְתֹאַר.

לב

אַתְּ חַיִּי וּצְאִי בִמְחוֹלוֹת,

כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתְּ, אֲחוֹתִי

לְגַּעְגּוּעִים וְלִנְיָרוֹת

עִזְבִי אוֹתִי.

וַאֲנִי, דְּעִי, לֹא אוֹרִיד

לְזִכְרוֹנֵךְ דִּמְעָה דְלוּחָה:

יַחְבִּיאֵנִי בְסֵתֶר כְּנָפָיו

שַׂר-הַמְּנוּחָה.

מָה הַתְּלָאָה אוֹתִי מָצְאָה,

מַה לִּי יֶתֶר הַנִּדָּחִים?

יַשְׁמִיעֵנִי שַׂר הַיְצִירָה

שִׁיר-הַנְּצָחִים.

לג

לֵב הָאָדָם קַל לִשְׁלִיטָה –

אוּלָם יֵשׁ לְבָבוֹת סְגוּרִים;

בֵּית-נַפָּחִים הֵם הַחַיִּים

וּפַטִּישָׁם – הַיִּסּוּרִים.

וּמֵרִבְבוֹת לְבָבוֹת

קְצָתָם זוֹכִים – נַעֲשִׂים קָשִׁים:

קַר בִּשְׁבִילָם אוֹר הָעוֹלָם,

דַּל בִּשְׁבִילָם חֵן הַנָּשִׁים;

גַּם בְּרַק זָהָב לֹא יַכְנִיעֵם,

גַּם הַתַּאֲוָה בְלַהֲטָהּ;

אֵי הָאֵשׁ שֶׁתְּחַמֵּם סֶלַע,

הַחַלָּמִישׁ מִי יְפַתֶּה?

גַּם אֲנִי בֵין בְּנֵי הַבַּרְזֶל:

לִבִּי נִצְרַף כְּבָר וְיָצָא

קַר כַּבַּרְזֶל, קַר כַּזִּקְנָה,

שֶׁבְּלִי עֵת עָלַי קָפָצָה.

כָּאֲרִי בְּתוֹךְ הַסּוּגַר,

עֵת הֶהָמוֹן הַמִּסְתַּכֵּל

יַרְהִיב לַחֲרִיד גְּאוֹן שַׁלְוָתוֹ –

מִי בְאֶבֶן, מִי בְמַקֵּל.

אַךְ הוּא מַחֲרִישׁ: הוּא שְׁתַּעְבֵּד

רַק לַכְּלוּב וְלֹא לֶהָמוֹן;

יָהִיר שׁוֹכֵב הוּא, כְּבַד-רַעְמָה

וּבְמַבָּטוֹ רַק שִׁמָּמוֹן!

גַּם בְּצֵאת מִגְּרוֹנוֹ רַעַם,

לֹא לַבְּרִיּוֹת הוּא מְכֻוָּן:

נִבְרָא הוּא לְסִימַן חֵרוּת

וּמִתְנַדֵּף בִּלְתִּי מוּבָן.

כָּךְ אֲנִי, אֲסִיר הַכְּרַכִּים:

שְׁאַל לִשְׁמִי – מַה טִּיבוֹ, מִי הוּא?

אֵין יוֹדֵעַ. פִּנָּה צָרָה

בָּעֲלִיָּה לִי הִקְצִיעוּ.

מִטַּת בַּרְזֶל, חַלּוֹן אָטוּם,

לֶחֶם צַר הַבָּא בְּנִסִּים;

גַּם בְּצֵאתִי אֶל הָרְחוֹבוֹת

מְבַזִּים אוֹתִי וּמַכְעִיסִים:

מִי שֶׁיֵּשׁ-לוֹ פֵּרוּר אשֶׁר,

מִי שֶׁיֵּשׁ-לוֹ אִשָּׁה נָאָה,

נִדְחָק מַרְאֶה לִי בְּאֶצְבַּע:

"רְאֵה, מַה שִּׂחֲקָה לִי הַשָּׁעָה,

אוּלָם אַתָּה מִסְכֵּן, מִסְכֵּן".

אַךְ אֲנִי לֹא אֵדַע קִנְאָה:

בֵּין גַמָּדִים אֲנִי שָׁבוּי,

אֵלֵךְ אֶשְׁכַּב לִי בַּפִּנָּה.

אוּלָם יֵשׁ שֶׁנֵּטֶל נְעוּרַי

מֵעִיק לִי כְאוֹמֵר: דַּע-נָא –

מְתוּקִים, מְתוּקִים חַיֵּי-אֱנוֹשׁ

וּמִדָּתָם קְטַנָּה, קְטַנָּה.

גַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נָטַל

לָשֵׂאת עָלָיו עׂל שָׁמַיִם,

לָשֵׂאת עׂל נְשָׁמָה גְדוֹלָה –

הֲכִי יִחְיֶה פַעֲמַיִם?

שִׁיר חֲרוּזִים אָז יִוָּלֵד,

נִבְרָא הוּא לְסִימַן גְּבוּרָה;

חֲרוּזַי צוֹחֲקִים צְחוֹק שֶׁל חֵרוּת,

וַאֲנִי עָלֵז עַל הַתְּמוּרָה.

לד

כּוֹתֵב הַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב,

רוֹמְזִים כּוֹכָבִים בַּלֵּילוֹת, בַּלֵּילוֹת,

חוֹלְמוֹת עֵינֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים אֲהוּבוֹת:

יָפִים הַחַיִּים.

נוֹהֲרִים עָבִים עֲדָרִים עֲדָרִים,

לִבָּם גַּל אֵפֶר וּמְאִירִים שׁוּלֵיהֶם,

רָקוּם בִּזְהָבָם חֲלוֹם הַתַּעְתּוּעִים:

יָפִים הַחַיִּים.

קָשֶׁה לַגֶּבֶר נְתִיב הַנִּצָּחוֹן,

שֶׁבַע יְקַלֵּל וְשֶׁבַע יִתְאַזֵּר,

נִרְמָס בְּרַגְלֵי גוֹרָלוֹ – יְסַיֵּם:

יָפִים הַחַיִּים.

לה

דִּבְרֵי שִׁיר – רִקְמַת עָמָל וַחֲלוֹמוֹת,

סְפוּגֵי דְיוֹ – וְאוֹר נַפְשִׁי הֵם סְפוּגִים;

וּבְכָל גְּוִיל תְּלוּיוֹת עֵינַי וּבוֹחֲנוֹת

בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ וּבְרֶטֶט תַּעֲנוּגִים.

לַהַט עוֹמֵד בְּנֵס בֵּין הַשִּׁטִּין,

אֵפֶר קַר בְּמִשְׁבֶּצֶת שֶׁל מִלִּים;

עוֹלָם קַיָּם מִתְעַלֵּם בַּמְּגִלָּה –

וְהַדְּבָרִים מְרֻבִּים וּרְגִילִים.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אלמון האובד

מאת לואי פנדלטון / יוסף בן רחמים נתן מיוחס (פרוזה)

ספור הסטורי מימי מלוכת עתליהו ויואש מלך יהודה

הועלה על מכבש הדפוס על ידי הסתדרות המורים בארץ ישראל מנחה ליוסף בר“נ מיוחס אחד מראשוני המורים העברים בארץ ישראל במלאת לו שבעים שנה היום יום שני בשבת ר”ח שבט לשנת חמשת אלפים ששמאות תשעים ושמונה לבריאה

לאבינועם ילין

קְדוש העם וחביב המשפחה, מסור ונאמן לחנוך עמו בארצו

נורה מן המארב על מפתן חדר עבודתו ביום ה', ט“ז חשון צ”ח, ונקטף בדמי ימיו במוצאי-שבת, אור לי“ט חשון תרצ”ח

מָקדש בהערצה ובהוקרה

מאת דודו, המבכה את אבדתו

המתרגם

א: המלט נגבה

השחר טרם עלה, ובחצר הגדורה אשר לכהן הגדול בירושלים, רבץ גמל ועליו שני סלי נצרים1 מלאי סחורה יורדים לשני עבריו מזה ומזה, ואשה אחת עטופה לבנים ופניה מכֻסים בצעיף יושבת בין הסלים על כר הגמל מלמעלה. על יד הגמל עומדים שני פרשים מאנשי החיל הָכן ומחכים אך לעת הנָתן האות לצאת לדרך.

ובתוך הסל הימני ממעל שקוע נער אחד, והוא עטוף כלו בשמיכת-צמר, להגן עליו מִצִנַת-הלילה, ועל ידו עומדים איש ואשה ומתלחשים בקול דממה דקה.

שמע נא אלמון בני לכל דברי יהודית מינקתך, — אמר האיש הלבוש מחלצות כאחד הכהנים, בפנותו אל הנער, — את מקומך אַל תנח, ופניך לא יֵרָאוּ מן הסל החוצה, כי אנשים בני-בליעל מבקשים את נפשך, השמר לך אפוא פן תפול בידיהם. בלילה תבוא למקומך ולא תדע פחד עוד.

היה שלום — ילד נעים! — לחשה האשה גם היא בחבקה את הנער בזרועותיה. ובראותה כי עיניו זולגות2 דמעות הוסיפה:

הרגע נא, חביבי; עוד מעט ושבת לראות את פנינו, כי אלהי ישראל לימינך, הוא ישמר צאתך ובואך ולא יתן למשחית לנגע בך לרעה.

— הרגיעי את רוחו בדרך, יהודית — אמר הכהן, בפנותו אל האשה העטופה לבנים, — ספרי לו ספורים נעימים כאשר אהב, למען ישכח את עמלו ואת יגונו.

— כדבריך, אדוני, אעשה — ענתה האשה, ותפרש שמיכה על פני הסל לכסותו, ופני הילד לא נראו עוד.


  1. ftn2  ↩

  2. ftn3  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.