מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמִּשְׁפָּט

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּיָגוֹן תַּמּוּ גַם הָעִתִּים הָאַחֲרוֹנוֹת,

וְתֵבֵל כָּבְשָׁה דֹּם פָּנֶיהָ הַנִּזְעָמִים;

אָז תָּבֹאנָה יַחַד שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת

וַתְּדַבֵּרְנָה רִיב לְרַגְלֵי כֵס עוֹלָמִים.

"אָנֹכִי בַת-יְהוּדָה וְשִׁבְיִי הֵיכַל רוּחַ,

וָאֶזְנֶה עַמִּים רַבִּים, חֲרוּפָה וְנֶאֱמָנָה;

וַיְהִי הַיּוֹם וְנַפְשִׁי עָגְמָה מְאֹד לָנוּחַ,

וְלֹא שְׁלָחַתְנִי זֹאת לְמוֹלַדְתִּי הַיְשָׁנָה." –

"אָנֹכִי בַת-אֵירוֹפָּה, הַצְהֻבָּה וְהַתַּמָּה,

וּשְׁחֹרַת-עַיִן זֹאת בִּזְנוּנַי מוֹר רָקָחָה;

אֲנִי בְּעֶדְנַת בְּשָׂרַי וְהִיא בְּנַעֲוַת עַמָּהּ,

וַנְּהִי בִּבְרִית תְּאוֹמִים כִּקְדֵשָׁה לֹא-נִשְׁכָּחָה." –

וּכְדַבְּרָה כֵּן הִצְטַחֲקָה שׁוֹמֵמָה וְכוֹזֵבָה,

כִּצְחֹק לָרִיק הַקְּדֵשׁוֹת בְּעָרְמָה וּבְגַעְגּוּעִים;

רְעוּתָהּ בָּכְתָה חֶרֶשׁ מִמִּרְיָהּ וּמִכְּאֵבָהּ,

כִּבְכוֹת אַלּוּפַת זְנוּנִים לְעֹנֶג עוֹגְבִים שְׂנוּאִים.

וַתְּהִי הַדְּמָמָה פִּתְאֹם – לֹא מִשְׁפַּט אֵל לִצְדָקָה,

לֹא צְרִי נֶחָמָה אַחַת לְאָבְדַן שְׁנֵי לְבָבוֹת;

תְּהוֹם נְפָשׁוֹת שְׁתַּיִם לְרַגְלֵי יָהּ עָמָקָה,

וְקוֹל לֹא בָא לְמַעֲנֶה – לֹא חֵמוֹת, לֹא נִשְׂגָּבוֹת.

רַק רוּחַ שַׁדַּי חָלַף וַיִּלְאַט קוֹל חֲנִינָה,

וּמוּסַר עֶלְיוֹן נָבַע בְּכָל תֻּמּוֹ וּבְכָל רָזָיו:

– צְחוֹק קְדֵשָׁה וַהֲמוֹן פְּלָאָיו גַּם רוּחִי לֹא הֵבִינָה,

לֹא אֶפְתֹּר דִּמְעַת קְדֵשָׁה חֲבוּרַת תֹּם וְכָזָב.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים XXXIII

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)


“צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות: שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקר את הכל”…

יצאתי ולמדתי, ולא הבנתי כל זאת למה זה ועל מה זה זכה לבן לכל אותו הכבוד, שיעמוד בשורה אחת עם פרעה, ועוד בשורה גבוהה ממנו.

עמלק ופרעה, נבוכדנצר ופרעה, המן ופרעה, טורקווימדה ופרעה וכיוצא מבני “החברה היפה” ההיא שבכל דור ודור – “גזרה שווה” כזו אני מבין. אלה באמת שוים זה בזה והם בגדר ההיקש; אבל לבן ופרעה – כלום יש איזה “צד-השוה” בשניהם?

מצד אחד – מלך קשה, רשע עריץ, שלא ידע רחם, אכזרי, שבחר לו אומנות תַּלְיָנִית – לדכא ולרוצץ אומה אחת, שבשנים הרעות נתגלגלה למרות חפצה לארצו, לענותה, להזיק לה, לשעבדה בגוף ובנפש. ולתכלית זו הוא מתחכם להמציא גזרות חדשות לבקרים, להטיל על בני אומה זו מסים משונים ולשלול מהם את זכיותיהם. גם לשלח אותם מארצו אינו רוצה, או עושה עצמו כאילו אינו רוצה. וכשהם בארצו הוא – שולל מהם את זכיותיהם, תבן לא ינתן להם ולבנים אומרים להם: עשו ועשו… כך הוא פרעה, וכך דרכו.

וכנגדו מצד שני – איש פשוט, רמאי בינוני, כפרי עירום, שכל ערמתו ורמאותו לא עמדו לו אלא להונות את חתנו התם ולתת לו את לאה רכת-העינים במקום רחל יפת-התואר ויפת-המראה.

וכלום יש מקום להיקש ולהשואה בין שני אלה?

לבן… איני מצדד בזכותו ואיני מכניס אותו תחת כנפי. איני אוהב את הרמאים באשר הם, בין שהם בהיכלי-מלכים או בארמנות-מיניסטרים, באספות-מחוקקים או בבתי-המשפט, ובין שהם בבתי-המסחר ובשוק. הרמאות, חביבי, היא לעולם סמן של קטנות הלב והמח. הרמאים הגדולים והקטנים בזויים משום זה בעיני. אבל, הלא תודו, כי רב המרחק בין לבן ובין פרעה.

מה עשה לנו פרעה ומה עשה לנו לבן?

כמו שאמרתי, איני מצדד בזכותו, אבל כמדומה לי, שכל “יהודי כשר” במקומו היה עושה כמו שעשה הוא.

שערו בנפשכם: שתי בנות היו לי; הבכירה בוגרת, שכבר הגיעה לפרקה ועיניה רכות, וקשה למצא חתן בשבילה, קשה כקריעת ים-סוף…

והצעירה עדיין רכה בשנים; לא הגיעה עוד השעה לדאוג לשדוכיה. והיא דוקא יפה ועיניה יונים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.