גַּם כִּי אֶתֹּם לָרִיק, וַעֲמָלִי הַזַּךְ
יַד אֱוִילִים תִּטְּשֶׁנּוּ בְּאַשְׁפַּתּוֹת הַדּוֹר –
בִּרְכַּת עָנְיִי בְּמוֹתִי לֹא אֹבֶה עֲצֹר:
לוּ יִשָּׂגֵב כְּחָדָשׁ לְבַבְכֶם שֶׁשַּׁח!
לִבְּכֶם שׁוֹשָׁן בַּסְּתָו: נוֹדֵף רֵיחוֹ הַטּוֹב,
אַף גַּם יִיף בִּדְמִי גָן, עַד הָרוּחַ לֹא נָד;
פִּתְאֹם יַשִּׁיר מֵאֵלָיו, וְלֹא נָגְעָה בּוֹ יָד,
מְטַר עָלִים רֵיחָנִים כְּשַׁלֶּכֶת לָרֹב.
כָּכָה יִפְּלוּ יִצְרֵיכֶם, מֵתִים פֶּלִאים לִמְאֹד,
כְּרוּתֵי-חֶרֶשׁ מִלֵּב וְעֶדְנָתָם עוֹד בָּם;
נִגְרָר חִנָּם אַחֲרֵיכֶם זֶה שֹׁבֶל הַדָּם
בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בְּאַרְצוֹת-הַנּוֹד.