מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַבְּתוּלוֹת מֵרָגוּזָה

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בִּנְתִיב הַכּוֹכָבִים,

וְצוֹפִים יָבִיאוּ בְּמִסְפָּר אֶת צְבָאָם;

כְּחָק-אֵל בַּל-יִמּוֹט גְּבוּלוֹתָם נִצָּבִים,

וְחֹק לֹא יְכַזֵּב הָאֵל אִם לֹא זָעָם.

וּתְבוּנַת הָאָדָם מִמַּעַל נִפְתַּחַת.

וּלְמִשְׁטָר צוֹפִיָּה הָאָרֶץ מִתָּחַת.

אַךְ תְּמוּרוֹת וְחִידוֹת בִּמְזִמּוֹת הָעִתִּים.

וְתַאֲוַת הַנְּצוּרוֹת עַד מָרוֹם חוֹתֶרֶת.

וְהוֹבְרֵי-שָׁמַיִם בָּאוֹתוֹת מַבִּיטִים,

וּכְנִכְתָּם לְעֵינָם נְתִיב-הַתִּפְאֶרֶת.

הֵם צוֹפִים בַּמַּחֲזֶה וּגְמוּלָם נִפְלָאוֹת,

וּמְבַשְׂרִים אֶל-נָכוֹן הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת.

וַיֻּגַּד בָּעָם: דָּרַךְ כּוֹכָב לֹא-נוֹדָע,

וּבְדַרְכּוֹ יִתְנַכֵּל אֶל מַסְלוּל אֲדָמָה;

זֶה שִׁבְטוֹ כְּחֶרֶב, אֲיֻמָּה בְּהוֹדָהּ,

וְאֹדֶם נְקָמוֹת בְּעֵינוֹ הַקָּמָה.

מֵאַחֲרָיו מְצוּלוֹת עַרְפִלִּים נִסְעָרוֹת,

כְּרִשְׁתוֹת אֲבַדּוֹן לְיוֹם-הָעֲבָרוֹת.

וַתִּגְדַּל הָאֵימָה וַתֶּחֱזַק בֶּעָרִים,

כִּי רַבָּה כָּל תְּנוּבָה בִּשְׂדוֹת הַחַטָּאִים;

כִּשְׂמָמִית תְּתַפֵּשׂ בָּרְחוֹבוֹת הַצָּרִים,

כְּפֶרֶס תְּקַנֵּן עַל בָּתִּים נִשָּׂאִים.

וְחִישׁ אֲבַק-עִיר אֶת הַזְּוָעָה יַפְרִיחַ,

וּזְבוּבֵי בַּלָּהוֹת נִבְרָאִים מִשִּׂיחַ.

וְרָגוּזָה הָעִיר אַף הִיא הָמְתָה לַשְּׁמוּעָה

וַיְשַׁוַּע לְנֹחַם וּצְדָקָה גַם עַמָּהּ;

הַחוֹטֵא בָהּ יֵבוֹשׁ מִדַּרְכּוֹ הַפְּרוּעָה,

מִשֹּׁבֶל עַנְוָתָהּ – הַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה.

כִּי עַז יוֹם-הַמִּשְׁפָּט – וְאִישׁ לִבּוֹ נָבוֹן

לֹא יִשָּׂא מַעֲמָסָה, אִם חֶסֶד אוֹ עָווֹן.

כְּנֵטֶל לַלֵּב הֵד הַמַּעֲשִׂים הַגְּמוּרִים,

וּמְחוֹת אוֹתָם יֵלֶא גַם גִּבּוֹר גַּם חָכָם;

אַךְ כְּבֵדִים מִכֹּל מַאֲוַיֵּי בִכּוּרִים,

לֹא חִלְּלָם עֹנֶג וּכְאֵב לֹא חֲנָכָם.

מֵעֹצֶב מַעֲמָסָה, עֲנֻגָּה וּסְתוּמָה,

מִתְאַפְּקָה וּמְצַפָּה הַבְּתוּלָה בְּתֻמָּהּ.

וַיַּךְ נֹחַם עַז אֶת כָּל בְּתוּלוֹת הַקִּרְיָה,

וּבְשָׂרָן עֲלֵיהֶן מַזְכֶּרֶת שִׁגָּיוֹן;

לְבָבָן יִתְפַּלֵּץ כִּקְלִפָּה מִפִּרְיָהּ,

וְתֻמָּן הַקּוֹרֵן תֵּדַעְנָה רַק עָיֹן.

וּכְכַלָּה בִּמְלֹאת אַהֲבָתָהּ הַכְּלוּלָה –

עַל דּוֹד תְּשׁוּקָתָהּ תִּתְרַפֵּק כָּל בְּתוּלָה.

חִישׁ נוֹקְפִּים הַיָּמִים, וְגֶפֶן-הַחַיִּים

כְּמוֹ מִסְפַּר יְרָחִים שָׂרִיגֶיהָ עוֹד תַּעַשׂ;

אֵין צַו וְאֵין נוֹגֵשׂ עִם עַנְוַת עַרְבַּיִם,

וּבְטֶרֶם-לֵיל חָדְלוּ גַם לַעַג גַּם כָּעַס.

אַךְ אַהֲבָה וָנֹעַר, הָאָח וְהָאָחוֹת,

מַעְפִּילִים אֶל חִשְׁקָם בִּדְרָכִים נִדָּחוֹת.

יֵשׁ כֵּף עִם-רָגוּזָה: אֶל צַלְעוֹת גַבְנֻנָּיו

תִּתְעַלֵּם מְצוּלַת-יָם עַזָּה וּשְׁחֹרָה;

רַק שְׁבִיל-פֶּרֶא אֶחָד אֶל שִׂיאוֹ יְגֻנָּב,

וּבְקֶרֶב הָעָם “כֵּף-הָאֵימִים” לוֹ קֹרָא.

וְשָׁם, עַל תְּהוֹם יָם וּתְהוֹם יוֹם-הַפְּקֻדָּה,

הִתְעַלְּסוּ הַבְּתוּלוֹת בַּעֲזוּבָה חֲמוּדָה.

בִּמְסִלַּת נֶאֱהָבִים הָעֵת תָּחִישׁ צַעֲדָהּ,

וּכְלֶכְתָּהּ כֵּן תַּבְשִׁיל אֶת פְּרִי-הָאַהָבִים;

וּכְתֹם רֵאשִׁית חֶמְדָּה הָעַלְמָה לְבַדָּהּ

מִנֹּחַם כְּבָר תֵּבְךְּ עַל חֲלוֹמוֹת נֶעֱזָבִים.

הַשְּׁכוֹל וְהָעֹנֶג כְּאַחִים תְּאוֹמִים,

וְכָזָב יֵשׁ עָף עַד חֶזְיוֹנוֹת מְרוֹמִים.

לַשָּׁוְא נִבְּאוּ צוֹפִים נוֹרָאוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

כִּכְתָב עַל פְּנֵי מַיִם כֵּן צִיּוּן בַּזְּמַנִּים;

הָאָרֶץ הַיְשָׁנָה כְּאֶרֶץ נְדָבוֹת,

וּבִטְחוֹן אֵין-חֵקֶר פָּנֶיהָ מְתַנִּים.

רַק אֻמְלָל וְנוֹאָשׁ מֵאַהֲבַת סְתָרִים

יַרְשִׁיעוּ אֶת הַבְלֵי הַחַיִּים הַיְקָרִים.

וּבְשׁוּב הֲבֵל-עוֹלָם וַתָּשָׁב הַכְּלִמָּה.

וּגְמוּל שָׁב לַהוֹן וּכְאֵב לָאֲבֵדָה;

מְעַט דִּבַּת כָּבוֹד לַנֶּפֶשׁ נְעִימָה

מִסְּגֻלַּת שִׁגְיוֹנוֹת יְקָרָה וּכְבֵדָה.

וְעַלְמוֹת הַחֵן, אֲשֶׁר הָרוּ לִתְשׁוּקָה,

לְנַפְשָׁם כְּבָר חָפְרוּ בְּאֵר-תּוּגָה עֲמֻקָּה.

בַּחוּץ וּבַחֲדָרִים תְּשַׁכֵּל הַבּוּשָׁה,

וְרַחְמָן יֶהֱמֶה מֵרֹךְ בְּלִי-הֲפוּגוֹת;

וְשָׁם, עַל הַכֵּף, מְנוּחָתָן נְטוּשָׁה,

וּשְׁסוּעָה הִיא כֻלָּהּ מִנְּשִׁיקוֹת עֲנֻגּוֹת.

וְשָׁמָּה תָבֹאנָה אֶת שִׁבְרָן לְתַנּוֹת,

וְתוּר אַחֲרֵי שִׁבְרָן מְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת.

וּבְאַחַד הַיָּמִים וַתִּגְמֹל עֲצָתָן,

וַיֵּלְכוּ נֵד אֶחָד בַּכֵּף אֶל הַמְּנוּחוֹת;

הַיָּם רָם לִקְרָאתָן כְּאוֹהֵב וְחָתָן,

וּמִשְׁבְּרֵי תְהוֹמוֹ כַּזְּרוֹעוֹת הַשְּׁלוּחוֹת.

וּבְקָפְצָן עוֹד עַלְמָה אֶל עַלְמָה דָבֵקָה –

וַתִּסְגֹּר עֲלֵיהֶן הַמְּצוּלָה אֶת חֵיקָהּ.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אהבה בצל הצלב

מאת אברהם שמואל שטיין (פרוזה)

ספרותנו החדשה – מחוץ לסיפורו של אשר ברש “הנשאר בטולידו” – כמעט ולא שאבה נושאים ודמויות מעולמם רב-העלילה של יהודי ספרד עד לגירוש.

אפס, דומֶה, כי עז הוא הדמיון במַרטירוֹלוֹגיָה ובהתפוררות החברתית-רוחנית של הגיטו הנאצי, על אף ריחוק הזמן ושוני הנסיבות, בין תקופת ספרד הנוצרית לבין ימי רב-הצוררים היטלר.

“אהבה בצל הצלב” – חציבת-מקור, סיפור היסטורי מועט, אך נאמן לאווירת תקופתו ולמקורותיה.


עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ – זה דוֹרוֹ של שְמָד.


א. ליבוּטֵי אהבה

לאִטה צונחת שמש רווּיית אש אל מעבר להרי קשׂטיליה. קרניה חובקות את השדות הירוקים אשר בעמק הנרחב, מנשקות פרחי-הבר הצבעוניים הזרועים באֲפָרים, מפזזות בין עלי עצים עבותי-ענף, מלטפות גליו הזכים של נהר טאחו, נרתעות, דהות, גוססות. ציפורים מתעלסות מנעימות שיר, מנתרות, נחבאות אל קניהן.

עדרים אחרונים של צאן ובקר שותים ליד הנחל. רועיהם לידם, מאיצים בהם, אל הכפרים המפוזרים פה ושם. נבחת כלבים מרחוק – ופעיית כבשים. ובאופק – כקצות חניתות שלופות אל על, ראשי המגדלים, אשר לכנסיות הנוצרים בטולידו העיר.

עם הדמדומים כמעט ולא תבחין בעלמה יעלת החן, החומקת בסמוך לנחל. מבטי הרועים מלווים גזרתה הדקה, תמירת הקומה. מי היא זאת ומה לה, לאשה הזאת, הלבושה כאחת השפחות הישמעאליות, במשכנות הרועים המרוחקים לאן תמהר לעת כזאת? הילוכה והבעת פניה אומרים גאון פנימי ועדנת אצילות טבועה בהם. דמות מסתורין היא, הרועה המוזרה הזאת, המהלכת בודדה באפָר, לא נזירה ולא בת רוזנים – כאחת מציפורי הנשף אשר יחלפו על פניך, לפתע, בשדות הרוגעים המבושׂמים, ולא תדע מאין באה ולאן תעוף והיא נעלמת בלב האפלה עטוּיית הסודות והנגינות. עוד מבטיהם האחרונים של הרועים ילווּהָ, בחשד מהול חרדה, וכבר הם מחישים צעדם ומתרחקים, מתרחקים…

בחורשה הקטנה, ליד קרחת העצים, היא נעמדת. האפר מגוּדל עשב גבוה, יבש, ריחני ונשימתו כנִמסכת בנשימת נעוריה הגועשים. כאיילה דרוכה עלי עין תצפה מבעד לעצים בכיוון אל העיר, אשר משם עומד לבוא בחיר-לבה רכוב על סוסו הקל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.