מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אחזנו לשווא - וזכרתם כי נידחתי]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶחֱזֶנּוּ לַשָּׁוְא – וּזְכַרְתֶּם כִּי נִדַּחְתִּי,

וְנִקְלוֹת אֵין בְּכַפִּי, מִבְּרִיתְכֶם הַחֲנֵפָה;

וּגְרַרְתֶּם כְּנוֹשָׁנוֹת כָּל שָׂרִיד בְּאַמְתַּחְתִּי,

וּקְרֹא: יְחִי הָאִישׁ, וְשֶׁבַח מְלֹא-הָאֵיפָה.

וַאֲנִי כְבָר צֵל לֹא-עָז וְגֵר גַּם אָז בֵּין צְלָלִים

וְנוֹטֵר לֹא יִתְּנֵנִי בְסוֹד חֲנוּטִים קְדוֹשִׁים;

זֶה מֹחִי קְלִפָּה רֵיקָה, וּסְפָרַי הַנִּבְהָלִים

מָגִנָּם אָבָק רַב מִפַּחַד כְּסִילִים נוֹשִׁים.

וּבָאתֶם בֵּית-הָעֵקֶד וְעַלְעֵל בָּם בִּרְעָדָה,

וּשְׁאֹל: מָה רֹגֶז זֶה וְאֵיכָה זְמַן לֹא בְלָמוֹ;

וְאָץ לְהָשִׁיב אַיִן. הָאֶחָד אֲשֶׁר יָדַע –

לְבָבוֹ קִיא-תוֹלָעִים וְאֵד בֵּין אֵדִים דָּמוֹ.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

לא כלום

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

כשאבדה לו, לקיטין, משרתו הדלה והמשעממה, ששעות עבודתה היו שתים-עשרה למעת-לעת ושכרה קרוב לעשרה שילינגים לשבוע, לא התחיל לבקש לו אחרת נאה הימנה או בדומה לה, כי אמר בלבו: אדרבא…

פירושה של “אדרבא” זו היה לאמור: כל זמן שהיתה איזו אחיזה, עוד נדחה אותו הדבר מאליו, מיום ליום ומפרק לפרק; עכשיו, כשנפסק ההמשך הארוך וה“בֶּזסמיסליני” (קיטין ידע רק רוסית) על-ידי כוח מן הצד, הרי טוב מאוד, הרי הגיעה השעה, הרי אדרבא ואדרבא…

ה“דבר”, בעצם, הוחלט אצלו כבר, עוד אשתקד, כמדומה, מיד אחר המעשה בדומה-לזה של רעו הגבוה, היחיד… וכבר אז התחיל הוא קיטין – הנמוך, הצהבהב ואוהב-החברה –­ לדבר על אודות ומכר אלמוני, “שהם עוד יחיו מאה שנה”… כלומר: הני אינשי הנם מסוג של ילדי החיים, בעוד שיש אנשים הבטוחים במותם, וגומר… אלא שאז לא עברו חדשים מועטים, והוא נדחף על-ידי איזה כוח דוחה – ושוב “בּזסמיסליני” – אל אחת מבירות אירופה, כשהוא צופה ומקווה בשביל עצמו בעמקי לבבו לאיזה מאורע חדש, חשוב, נסיי…ומדבר בפיו על אותם האנשים, “שיחיו עוד מאה שנה”, בעוד שחשבון-נפשו הוא ברור…

ומכיוון שחשבון-נפש זה היה ברור, הלך רפיון-גופו ורפיון-תכונתו הלוך והתחזק. בשרו העלה צרעת מרישול בחילוף-לבנים, גם הדגים-המלוחים שהיה החנוני נותן לו לארוחתו בבוקר ובערב היו לא מן המבריאים ביותר… ובעלת מעונו התחילה מספרת לשכנותיה פלאי פלאים על דיירה המשונה, כשהיא מוכיחה להם בעליל, שלית דין בר-נש לגמרי וכי לכניסת אותה הבתולה הבלה אליו, אף על פי שהיא עצמה, בעלת-הבית, אסרה עליו זאת, אין מה לחשוש.

ברם, אף על פי כן, כל הזמן שהתנהג הכל כשורה, היו הימים חולפים, הימים והלילות, וכל דבר לא אירע. כל דבר. בעלת-הבית לא מצאה מעולם את הדלת סגורה מבפנים כל היום ולבה לא נקף ולעזרה לא קראה, והוא לא נמצא מעולם מוטל על המיטה, כשאותה הצלוחית ניצבת על השולחן ריקה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.