אֶחֱזֶנּוּ לַשָּׁוְא – וּזְכַרְתֶּם כִּי נִדַּחְתִּי,

וְנִקְלוֹת אֵין בְּכַפִּי, מִבְּרִיתְכֶם הַחֲנֵפָה;

וּגְרַרְתֶּם כְּנוֹשָׁנוֹת כָּל שָׂרִיד בְּאַמְתַּחְתִּי,

וּקְרֹא: יְחִי הָאִישׁ, וְשֶׁבַח מְלֹא-הָאֵיפָה.

וַאֲנִי כְבָר צֵל לֹא-עָז וְגֵר גַּם אָז בֵּין צְלָלִים

וְנוֹטֵר לֹא יִתְּנֵנִי בְסוֹד חֲנוּטִים קְדוֹשִׁים;

זֶה מֹחִי קְלִפָּה רֵיקָה, וּסְפָרַי הַנִּבְהָלִים

מָגִנָּם אָבָק רַב מִפַּחַד כְּסִילִים נוֹשִׁים.

וּבָאתֶם בֵּית-הָעֵקֶד וְעַלְעֵל בָּם בִּרְעָדָה,

וּשְׁאֹל: מָה רֹגֶז זֶה וְאֵיכָה זְמַן לֹא בְלָמוֹ;

וְאָץ לְהָשִׁיב אַיִן. הָאֶחָד אֲשֶׁר יָדַע –

לְבָבוֹ קִיא-תוֹלָעִים וְאֵד בֵּין אֵדִים דָּמוֹ.