רקע
יעקב שטיינברג
חֲרוּזִים מִן הַחֻמָּשׁ
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

 

א: אַבְרָם

וְאַבְרָם רֹאשׁ הֶחָזוֹן: כָּל מַסַּת חַיָּיו מָשָׁל,

וְלַהַט מָשָׁל חָדָשׁ בֶּאֱמוּנָיו הַנִּדְגָּלִים;

זֶה גִזְעוֹ-עַז עוֹד קַיָּם וַאֲמִירוֹ-רַךְ כְּבָר נָשָׁל,

וּכְבוֹד הָאוֹן עַל גִּזְעוֹ וְזֵכֶר פְּרִי וְעָלִים.

כָּמוֹהוּ גְזָעִים רַבִּים בְּגַנֵּי עוֹלָם קְבוּעִים,

הָעֹז וְגַוַּן פְּנֵיהֶם מְשִׂיחִים אַדְנוּת עָבָר;

אַךְ מַה שֶּׁהֵמַר רֶגֶשׁ, שֶׁהִמְתִּיק גַּעְגּוּעִים –

הַזְּמַן הֲפָכוֹ עָפָר וּבְעַפְרוֹת עִתִּים קָבָר.

הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר דִּבֵּר עִם אֱלֹהִים חֲדָשִׁים –

יְנַפְנֵף בּוֹ גַם נַעַר כְּנַפְנֵף בְּדַל עֲנָפִים;

וַאֲשֶׁר קָץ בַּשִּׁפְחָה וְחוּס עַל גְּבֶרֶת נָשִׁים –

רוּחֵנוּ תִרְמֹס בוֹ כִּבְעָלִים הַנִּדָּפִים.

אֱוִיל וְחָכָם יַחַד יַגִּידוּ שִׁכְרוֹן-קְדוּמִים –

לִשְׁנִי רְגָשׁוֹת זֶה בְּמוֹפֵת הָעֲקֵדָה;

וְכוֹכְבֵי אַבְרָם כֻּלָּם כַּשְּׁבִיבִים הָעֲמוּמִים,

וְעַם מִגִּזְעוֹ קָם לְאוֹרָם קוּם לֹא יֵדָע.

 

ב: יִצְחָק

מֵאָבִיו שׁוֹנֶה מְאֹד: לֹא רָם עַד אַחְרִית יָמִים,

לֹא תָאֳמֵי הַגְּבוּרוֹת: הִלָּחֵם וְהִשְׁתָּאוֹת –

רַק אִישׁ עַל פִּי-בְאֵרוֹ, רַק דּוֹלֵה-חַיִּים תָּמִים

הַשּׁוֹאֵב בִּדְלָיַיִם הַהֹווֹת וְהַבָּאוֹת.

וְלֹא כִבְנוֹ לְגוֹרָל וּלְמוֹפְתָיו הַמִּתְנַבְּאִים,

וּלְסַעֲרוֹת גִּיל וְאָסוֹן הַמְעַפְּרוֹת עוֹד עַד-שֵׂיבָה –

רַק אָב וְגֶבֶר מַחֲרִישׁ, הַחַף כְּאָבוֹת רַבִּים

וּבְבֵיתוֹ קִנְאַת בָּנִים וְעָרְמַת אֵם תְּאֵבָה.

לְשָׂרַי נַעֲשָׂה שֵׁם וַתִּנּוֹן בּוֹ עַד-עוֹלָם,

וְרָחֵל תַּאֲוַת יַעֲקֹב וְחֶסֶד-עַד עַל קִבְרָהּ;

אַךְ יִצְחָק אִישׁ לְרִׁבְקָה – וְלֹא עוֹד נִשְׁמַע קוֹלָם

מִגַּאֲוַת שֵׁם לֹא-קֹרָא, מֵחֶמְדַּת נִיב לֹא נִבְרָא.

רַק מֶשֶׁךְ חַיִּים נִשְׁכָּח וְחִין מַזָּלוֹת קְצָרִים,

וּגְבוּל מִבֵּן לְבֵן, כִּתְהוֹם לְאֵם חוֹמֶלֶת: –

וְעֵינֵי יִצְחָק כֵּהוֹת וְקָמוֹת מוּל הַדְּבָרִים,

מֵאָז עֲקָדוֹ אָבִיו וַיַּרְא אֶת הַמַּאֲכֶלֶת.

 

ג: יַעֲקֹב

וְיַעֲקֹב אוֹהֵב רָחֵל וּגְמוּלוֹ עַז וְנוֹבֵל,

וּכְנָבְלוֹ כֵּן יַעֲלֶה גַוָּנָיו הַמַּרְהִיבִים;

כָּל צִבְעֵי קֶשֶׁת גֶּבֶר וְצֵל אֶל כֻּלָּם גּוֹבֵל, –

וַיִּזְקַן כֵּן עִם צִלּוֹ עַד הָיָה זַרְעוֹ שִׁבְעִים.

וּכְבָר גַּם כָּבְדוּ יָדָיו – וְחַיִּים עוֹד הַצְּבָעִים,

וְשֹׁבֶל אַהֲבָה נֶאְדָּר לֹא נָמַר עַל-פְּנֵי דְּרָכִים;

בְּחוֹל אֲרָם הַלּוֹהֵט בִּימֵי מְנוּסָה רָעִים,

וּבְהָמִיר גְּאוֹן הַלֵּב בַּנְּדוּדִים הַנִּמְשָׁכִים.

לֹא אָרַךְ יוֹם הָרַעְיָה – וּבְבוֹאוֹ בַעֲנָנָיו

וַיְהִי הָאוֹר אַרְגָּמָן וְלַהֲטֵי אֵשׁ עֲמֻקִּים;

לִנְפוֹצוֹת דִּמְיוֹן נָסַב זֶה מִקְרֵה רוֹעֶה עָנָו

וְרִגְבֵי יוֹם-וָיוֹם, תְּהוֹם וְהַר וְצוּקִים.

וַיִּהְיוּ יוֹם וָעֶרֶב לִשְׁקִיעָה אַחַת תַּמָּה,

וַתְּכַס בְּתַכְרִיךְ כָּבוֹד עַל לֵב הַשָּׂב שֶׁנָּדַם;

וְהִיא לְחֶמְדַּת עַיִן וּלְנֵס בְּקֶרֶב עַמָּהּ,

וְהִיא בְּמִסְפַּר שְׁקִיעוֹת בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם.

המלצות קוראים
תגיות