רקע
יעקב שטיינברג
סְלִיחוֹת
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

 

א

גִּבּוֹרִים הֵם לִטְחֹן אֲבַק חֲזוֹנוֹת בָּלִים,

וּבְחֶדְרָם לְלֹא זָר יִתְאַמְּנוּ כְּאֻמְלָלִים

לִתְפֹּשׂ כָּל שֶׂפֶק רֵיק, לִלְחשׁ: הֲבֵל-הֲבָלִים.

מִמִּבְצַר שְׁמוֹתֵיהֶם יְבַזּוּ בְּרִית הָאֵם,

וְזָנֹה אֶל הַבָּנִים – וְאִם גַּם יוֹדְעִים הֵם

כִּי אֵמוּן אֶחָד יֵשׁ, הָאֵמוּן אֵין לוֹ שֵׁם.

בִּצְחוֹק מַחְתֶּרֶת קַר יִלְעֲגוּ לְאָב נָבוֹן

הַנּוֹתֵן זְהַב מַּסֹּרֶת לְבֵן וּבַת עֵרָבוֹן,

וּמוּסַר בְּרֵאשִׁית נוֹרָא לִרְבֹּץ עַל פֶּתַח עָווֹן.

וּבְלֶכְתָּם לִקְרַאת זִקְנָה – וְחָפְצוּ גַם בְּזֹאת,

כִּי יִטְּעוּ בְּעוֹד-מוֹעֵד לְזִכְרָם עֵץ-הַבְּכוֹת,

וְתָבוֹא בַּת לִפְקֹד וְיָבוֹא בֵּן לִרְאוֹת.

 

ב

עֲווֹנוֹתֵינוּ קָטְנוּ מִנִּי-סְפֹר,

כְּגַרְגְּרִים הַבְּלוּלִים גַּם בָּאוֹר.

בְּאוֹר הַיּוֹם, קִוִּינוּ בוֹ לִגְאֻלָּה,

רוֹחֶשֶׁת עוֹד מַכְשֵׁלָה זוֹ הַבְּלוּלָה.

וְאֵל הָרַחֲמִים רַחֲמָיו כִּי יְצַו –

וְחָפְרָה יַד הָאֵל בַּנְּחִיל הָרַב.

וֵאלֹהֵינוּ גָדוֹל הוּא וְנוֹרָא,

וּבְמֵי עֲווֹנוֹת רִשְׁתּוֹ לֹא מְזֹרָה.

וְרָאָה תֶּבֶל עָם וְקָץ בַּכֹּל,

וְהֵמַר מְאֹד: לֹא יַסֵּר וְלֹא מְחֹל.

וַאֲנַחְנוּ כֵן, בִּמְאֵרָה זוֹ הַחוֹלָה,

מִדּוֹר לְדוֹר, מִגּוֹלָה אֱלֵי גוֹלָה.

 

ג

דָּמִינוּ בְּלֵיל זֶה לְעִיר נִשְׂרָפִים:

עוֹד שָׂרִיד בָּהּ, וְלִבָּהּ עִי וְעָשָׁן;

יוֹשְׁבֶיהָ סוֹפְקִים כַּף, וְגִצִּים עָפִים

אֶל סְכָךְ שֶׁל קַשׁ, אֶל גַּג רְעָפִים יָשָׁן.

וְיַלְדֵי שְׁכוֹל בָּתֵּיהֶם הָפְכוּ אוּדִים,

יְעַלְּעוּ דִּמְעָה רֵיקָה, דִּמְעָה מֵתָה;

וּשְׂרִידֵי עָם לִשְׁאֵרִית עִיר עוֹד צְמוּדִים,

יְגֵעִים בְּדֵי אֵשׁ, כִּי רָחַק צֵאתָהּ.

וּזְקֵנִים, עַל צְרוֹרוֹתָם הַמֻּצָּלִים,

יַחֲלִיפוּ חֶרֶשׁ שִׂיחַת תֹּם רְגִילָה:

לֹא אַחַת אָכְלָה אֵשׁ, וְיֵשׁ מְשָׁלִים.

וְשָׁבוּ בוֹנִים עוֹד וְעִיר עַל תִּלָּהּ.

המלצות קוראים
תגיות