רקע
יעקב שטיינברג
הַפְּרִידָה מֵרוּסִיָּה בִּשְׁנַת 1914
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

חֲרוּזִים מִתּוֹךְ מַחְבֶּרֶת יְשָׁנָה


הָהּ, אַרְצִי הַמְּלֵאָה לְשׁוֹנוֹת וּלְאֻמִּים –

אֵי יוֹם אֶזְכְּרֶנּוּ וִיהִי לִי תַנְחוּמִים?

אַתְּ כֶּלֶא הָיִית לִי – וְלָכֵן אִפָּרֵד

בְּפַרְפֵּר עוֹד נַפְשִׁי וּלְבָבִי עוֹד חָרֵד.

רַק זַעַם שָׁמַיִךְ הִרְעִיפוּ עָלַי,

רַק קוֹצִים לִי הֶעֱלוּ כָּל הַר בָּךְ וָגַיְא;

לֹא לִי שִׁיר צִפּוֹרֵךְ, לִי חַרְגּוֹל לֹא רָן

בִּנְעֹם צֵל הַבֹּקֶר בְּמַחֲבוֹא הַגָּן.

הַיְּעָרוֹת מִתְלַחֲשִׁים, הַנְּהָרוֹת נִגָּרִים

וְעַרְבַת הַבְּרָכָה לְכָל הָעֲבָרִים: –

וַאֲנִי בִּיקוֹד שֶׁמֶשׁ מֶבָּטַי כִּלִּיתִי,

וָאֶשְׁמַם בַּחֲלוֹמוֹת בְּטֶרֶם אִוִּיתִי.

כִּי נִלְאֶה הָאָדָם – יֵשׁ יִקְרֶה לְעִתִּים –

מִשִּׂיג וּמִדְּבָרִים, וְקָץ בַּאֲבָנָיו

וְשָׂטַם אֶת כְּלוּבֵי הַקִּרְיָה הַמְּעִיקִים;

וְרֶגֶשׁ בּוֹ נֵעוֹר, חֲרִישִׁי וְעָנָו,

תּוֹבֵעַ זִיו שֶׁמֶשׁ מִסְתַּלְסֵל בֵּין דְּשָׁאִים

וְעוֹרֵג לַחֲלוֹמוֹת עִם עֶרֶב נִבְרָאִים,

וּלְקֶשֶׁב עֲרָבוֹת הַבָּא עִם חֲשֵׁכָה;

עֲרֵמַת הַשַּׁחַת מַקְטִירָה אֶת רֵיחָהּ,

הַחַרְגּוֹל הָאַחֲרוֹן מְסַיֵּם פִּזְמוֹנוֹ, –

וַעֲיֵף לֵב וָעַיִן לְאִטְּךָ תֵּרָדֵם,

רַק עֵר עוֹד לַחֲצָאִין לְבָבְךָ וִיגוֹנוֹ

וְחָבוּי לְמֶחֱצָה הַשֶּׁמֶשׁ הָאָדֹם.

אִם מַר בְּךָ לִבְּךָ וְאִם נַפְשְׁךָ רָמָה –

כִּבְחֵיק אֵם פֹּה תִּישַׁן בְּחֵיק הָאֲדָמָה.

וַאֲנִי בִּימֵי חַיַּי בְּאוּקְרַיְנָה הַחֲמוּדָה

אֲפָפַתְנִי רַק בְּדִידוּת נוֹשָׁנָה וַחֲלוּדָה,

וְטֶרֶם שָׁם אֵדַע הַמְּנוּחָה כִּי תִנְעָם;

לְחִנָּם שָׁם שָׁפְרוּ שָׁמַיִם, וּלְחִנָּם

הַדְּנֵיפֶּר יַט גַלָּיו בִּנְתִיב הָעֲרָבוֹת

וְשׁוֹקְטוֹת עַל מֵימָיו הַצַּפְצָפוֹת הַנָּאווֹת;

וְטֶרֶם עוֹד אֶטְעַם אֶת מֶתֶק הָרְגָעִים,

עֵת שָׁבִים הַקּוֹצְרִים בַּשִּׁירָה הָרְגִילָה

וּקְרוֹנוֹת שֶׁל בָּר עוֹד נִמְשָׁכִים וּבָאִים

וּפַעֲמוֹן הַכְּפָר כְּבָר יְצַלְצֵל לִתְפִלָּה.

וַאֲנִי אִישׁ הַחֲלוֹם, לָאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה –

שֶׁתֹּם הִיא מַשְׁפִּיעָה וְעֹז הִיא נוֹתֶנֶת,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִנֵּצַח הַשֶּׁמֶשׁ וְאוֹרָהּ

וּמְנוּחַת הַנֵּצַח בְּחֻבָּהּ נִטְמֶנֶת;

הַכְּמֵהָה אֵלֵינוּ בִּפְרָחִים-עֵינַיִם

וְהוֹגָה אֵלֵינוּ בְּלַחַשׁ הַקָּמָה,

וְגוֹמְרָה בִרְכָתָהּ כִּכְלוֹת מַאֲוַיִּים

וַעֲיֵפִים מִתְדַּפְּקִים עַל שַׁעַר הַדְּמָמָה: –

כָּל יָמַי עָרַגְתִּי לָךְ, אִמִּי-אַדְמָתִי,

וְאוּלָם עַד כִּלְיוֹן עֲלוּמַי כְּבָר בָּאתִי –

וּמַשְׁמִים עוֹד אֵשֵׁב בְּתוֹךְ כָּל הָעֵדָה.

וְתֻמֵּךְ לִי זָר וְאֶת רֵיחֵךְ לֹא אֵדָע.

כִּי לִבִּי כְבָר שָׁב מֵחֲלוֹמוֹתָיו הַגְּדוֹלִים,

וֶאֱמוּן מַאֲוַיַּי – הַמֶּרְחָב הַשָּׁקֵט,

מִסְתַּתֵּר וּמְזֻקָּק בְּשִׁפְעַת גִּבְעוֹלִים –

רַק פֶּרַח אֶל פֶּרַח בַּמְּנוּחָה יִלָּקֵט;

הָעַיִן תְּחַפֵּשׂ בִּנְתִיבוֹת הַנְּמָלָה,

וְקָלְטָה הָאֹזֶן רַק זִמְזוּם הַדְּבוֹרָה;

וְאִם יִדְאַב הַלֵּב עוֹד לְאַהֲבָה וּמְרוֹרָהּ,

לַהֲמוֹן חַיִּים רַב אִם נַפְשְׁךָ כָּלָה –

חַכֵּה עוֹד מְעַט: כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

וּמְאוֹרֵי הַלַּיְלָה מַקְדִּימִים לִנְתִיבָם;

וּבְהָאִיר כּוֹכָבִים וּדְמָמָה שׁוֹפַעַת –

וְרָמְזוּ לְךָ הֵם: מַה חַיֶּיךָ, מַה טִּיבָם.

הַגָּן וְהַשָּׂדֶה וּשְׁנָת בְּתוֹךְ שַׁחַת –

אֶת כָּל זֶה מִמֶּנִּי מָנַעַתְּ, אֶרֶץ סְלַוִּים;

הַבְּדִידוּת הִיא הָיְתָה לִי רֵעָה רַק אַחַת

וְכַעַשׂ וָבוּז – מַלְאָכֶיהָ הַמְלַוִּים.

וַיִּהְיוּ כָּל חַיַּי כְּבִנְיָן שֶׁל כְּשָׁפִים

שֶׁנִּסְתָּר מוֹצָאוֹ וַחֲדָרָיו אֲלָפִים,

וּבְכָל חֶדֶר וָחֶדֶר, בְּכָל אוּלָם וְאוּלָם

הָעֶצֶב עִם בְּנֵי-לְוָיָתוֹ נִשְׁתַּקַּע,

וְכֻלָּם לְבוֹאִי שָׁם מְחַכִּים עִם עֻלָּם

וְכָל אֶחָד לִי אוֹרֵג אֶת רִשְׁתּוֹ וּמְחַכֶּה.

וְאַחַר לִי נִטְפַּל יְצוּר טְהוֹר-עֵינַיִם –

וַנֵּתַע בְּבִנְיַן הַכְּשָׁפִים גַּם שְׁנַיִם.

וַאֲנִי עַתָּה נָד. וְכִי תִשְׁאַל לִי: אָנָה –

שְׁאַל לַבּוֹרֵחַ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

כָּמוֹנִי כָּךְ נִמְלָט צְבִי פֶרֶא מֵעֹל,

כָּךְ נִשָּׂא בַסּוֹעָה גַם גַּרְגֵּר שֶׁל חוֹל.

וַאֲנִי אֶחָד הוֹלֵךְ בְּלִי שְׁלוֹם הַמּוֹלֶדֶת

וּבְלֶכְתִּי גַם בְּרָכָה מֵאָח לֹא הִצַּלְתִּי;

וּמִי אוֹתִי יָחֹן בְּדִמְעָה רוֹעֶדֶת –

וַאֲנִי רַק בָּרַחְתִּי וּמְאוּם לֹא שָׁאַלְתִּי.

כָּךְ עוֹמֵד עֵץ זָקֵן מְסֻבַּל עֲנָפָיו,

וְאָבִיב בָּאָרֶץ וְרוּחַ לֹא טָפַף: –

וּפִתְאֹם וּפֹארָה יְרֻקָּה תִּקָּרַע,

מִשְׁתַּטְּחָה מִתַּחַת בַּחוֹל כְּבָר כְּזָרָה.

הָהּ, אַרְצִי רוּסִיָּה! אִם עֵינִי דוֹמַעַת –

לֹא יִרְאַת מוּג-לֵב אֶת דִּמְעָתִי הוֹלִידָה.

לֹא מְאֵרַת יוֹם בָּא עִם אֵימַת הַחִידָה.

לִי חֵפֶץ יֵשׁ עָז – בְּלִי קְלָלָה נִרְתַּעַת,

זוֹ קִלְלַת עֶבֶד הַנָּס מֵאֲדוֹנוֹ,

חָפַּצְתִּי הִפָּרֵד מִמֵּךְ לְעוֹלָמִים;

הֶעָבָר כְּבָר תָּם, הַחֶשְׁבּוֹנוֹת נִשְׁלָמִים –

שְׂאִי שְׁלוֹמִי: לִי נִשְׁאַר גּוֹרָלִי וִיגוֹנוֹ.

מָה אֶכְעַס? בִּמְקוֹם רֶגֶל אֱנוֹשׁ דּוֹרֶכֶת –

גַּם לִי וּלְכָל אַחַי הַשִּׂנְאָה מוֹלֶכֶת;

אֵי קְלָלָה שֶׁתַּחֲרִיד אֶת לֵב כָּל-הָעַמִּים

וְתַרְעִים כְּהֵד בְּמִדְבָּרוֹת נְשַׁמִּים?

כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ – וַאֲנִי רַק לְבָד,

מָה אֶכְעַס וַאֲקַלֵּל בְּיוֹם אֲנִי נָד?

אָנֹכִי רַק מַחֲרִישׁ וְשׁוֹאֵל לַבָּאוֹת.

וְעוֹד אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת עֵינַי בְּלִי-דְמָעוֹת

לִמְאוֹרֵי הַלַּיְלָה הָרוֹמְזִים כִּנְבוֹנִים,

וְשׁוֹאֵל לִי פִתְרוֹן: עַל מָה וּמַדּוּעַ

אֵין מִקְלָט בָּעוֹלָם לַלֵּב הַצָּנוּעַ?

אַךְ דְּמָמָה וְכוֹכְבֵי הַלַּיְלָה אֵין עוֹנִים.

וְאָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מֶבָּטִי הַקָּר,

וּמָגוֹר לֹא אֵדַע וּלְלִבִּי לֹא צָר,

כִּי חִידָה נָשָׂאתִי בְּיוֹם אֲנִי נָד: –

כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ – וְאָנֹכִי לְבָד.

המלצות קוראים
תגיות