בְּחַצְרוֹת הָאֻמָּה תִבֹּלְנָה לְאִטָּן
הַמִּלִּים הַיָּפוֹת שֶׁאָפְסָה אֲמִתָּן, –
כְּמוֹ פְרָחִים שֶׁנָּשְׁרוּ וּדְמוּתָן עוֹד אִתָּן.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּפְקֹד חֲצַר הַשַּׁלֶכֶת
וְרַגְלְךָ תִרְמֹס גַּם מִלָּה דוֹעֶכֶת,
וְלֹא תִשַּׁח לִרְאוֹת וְלֹא תַעֲמֹד מִלֶּכֶת.
הֵן קַלּוּ כַּחֲלוֹם גַּם לְפָנִים, בְּעוֹדָן
רַעֲנַנּוֹת בְּרֵיחָן וּמְלֵאוֹת מִסּוֹדָן,
וְהֵן זוֹנוֹת אֶל-שָׁוְא וְהַלֵּב שָׁב וּפוֹדָן.
וּמָה עוֹד אַחֲרִיתָן כִּי תִשְׁוֶה בְדִמְעָה,
וּבְזֵכֶר הַבָּא עִם שְׁאָר-אֱמֶת מַכְלִימָה,
וּבְעֶצֶב הַבָּז לַחֲלוֹף אֲשֶׁר רִמָּה?
כֹּה תֵלֵךְ, כֹּה תַחֲרִישׁ – וְלֹא תִמְנֶה מִסְפָּרָן,
עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת אֵד כְּאֵב לֹא עֲבָרָן,
וּלְמִלָּה עוֹד חַיָּה אִישׁוֹנָן לֹא קָרָן.
וּפִתְאֹם – גַּם זֹאת: מִלָּה אַחַת יְחִידָה: –
שֶׁנָּתְנָה כָל נַפְשָׁהּ לְעַמָּה לִידִידָהּ,
שֶׁיָּפְתָה דוֹר-דּוֹר מֵרְמָזִים וְחִידָה. –
גַּם מָחָר! אָז תִּשַּׁח בְּאֶפֶס מַחֲשָׁבָה,
וְדִמְעָה נִמְהָרָה, לֹא עָשְׂתָה עוֹד כְּזָבָהּ,
כִּתְבַלּוּל הַפְּרִידָה בְּעֵינְךָ הַכָּבָה.