כְּטוֹב לְשׁוֹן נְבוֹנִים כֵּן תִּיטַב עוֹד אַחֲרִיתִי

בְּמִשְׁלֵי דוֹר יְשָׁרִים וּבְמַרְאוֹת עָם חֲדָשִׁים:

אֲשֶׁר יָדַעְתִּי דוּמָם וּכְסוֹדִי עַז דִּמִּיתִי –

וְהָפַךְ נִגְלוֹת רַבּוֹת וִיהִי לְנִיב אֲנָשִׁים.

חֲזוֹנִי אֲשֶׁר רָבַץ בְּסֵפֶר לֹא-פָתוּחַ,

כִּדְמוּת בּוּל אֶחָד נִדָּח לֹא נִסָּה אִישׁ הֲזִיזוֹ, –

וּבָא עֱלִי הַזְּמַן הַמְכַתֵּת גָּלְמֵי רוּחַ

וְכִתְּתוֹ לִשְׁבָרִים וּלְזִיקִים יַךְ חֲזִיזוֹ.

וַאֲנִי אִם אֶרְאֶה אָז בְּעֵינִי הָעֲשֵׁשָׁה

כִּי בָא הָעָם לְלַקֵּט חֲזוֹנִי הַמִּתְפּוֹרֵר –

וְאֵבְךְּ בְּגַאֲוַת הֶבֶל לְמַרְאֵה זוֹ יְרֵשָׁה

עֲרוּפַת הוֹד כְּלֶקֶט לֹא יָדַע יַד מְשׁוֹרֵר.