מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאָמָּן

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָאָמָּן, יִקְצֹר רִישׁ, כֵּן יִבְחַר גּוֹרַל-אִישׁ:

לִשְׁבִילֵי-קֵץ אִם יֵט, אֵין חָדָשׁ בָּם וּסְעָרוֹת,

וּלְטשׁ לֹא יֹאבֶה עוֹד אֶת שְׁנוֹתָיו, צְבָא עֲשָׂרוֹת;

אוֹ דֶרֶךְ יִבְחַר לוֹ, מְחוֹז מַחֲלִיפֵי כֹּחַ,

וְהֵיטִיב מְאֹד לִקְצֹף וְהִרְבָּה מְאֹד לִשְׂמֹחַ

עַל שָׁפָל וְעַל רָם: – רַק עֵינוֹ תַחַז בָּם.

וּבְמִדְרוֹן דַּרְכּוֹ זֹאת כִּי יִחַר לוֹ לִרְאוֹת

אֶת צְעָדָיו כְּבוּלֵי-שָׁוְא וּפָעֳלוֹ רֹאשׁ לֹא יָרִים, –

וְגָבַר עוֹד מִשְּׁעוֹת אֶל כְּבוֹד מַזָּלוֹת זָרִים;

וּבְמַעֲלֵה דַרְכּוֹ יִיף כַּגִּבּוֹר הַצָּנוּעַ:

לְמַעֲשָׂיו יֵדַע חֹק, וּלְבָבוֹ לֹא יָנוּעַ –

וַעֲזָבָם גַּם לַצָּר בַּאֲבַק הַזְּמַן הַזָּר.

וּבְרוּץ הַצֵּל מִמְּקוֹם הַמָּוֶת בָּא לִרְזֹם,

וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז, – כִּי חֶרְפַּת גֵּו אֲנוּשָׁה

תַּעֲטֵהוּ זִקְנַת-אִישׁ, אַךְ נַפְשׁוֹ נָצְרָה לְבוּשָׁהּ, –

וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז בְּעֵינֵי חֵקֶר זָרוֹת,

כְּצִיר, עַל דַּרְכּוֹ תְהוֹם, הַתָּר אַחֲרֵי מַעְבָּרוֹת,

כְּצִיר אֶת דְּבָרוֹ רַב לְאַחֵר לֹא יֵצַו.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

[מֶנְדֶּלִי לְדוֹרֵנוּ]

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

[כלפי י.רבינוביץ]

ב“הצפירה”, בפיליטון בשם “מעט ספקות” – המאמר הזה הועתק כולו ב“האור” – דן מר י. רבינוביץ בדבר השפעתו של מנדלי מו“ס על ספרותנו ומטיל ספק בערכה הרב של השפעה זו. הפיליטון הזה, בצירוף הערת – או יותר נכון קריאת מערכת “הצפירה” לאחרים, שיבואו ויבררו גם כן את דעתם בזה, תמוה הוא במקצת. שהרי כלום יש מקום להוכחות בדברים כמו אלה? ואם הסופר משליך לפנינו מיני מבטאים כמו: ”איזו שאיפות משותפות אתם מוצאים לבני דורנו ולו” (למנדלי)? “וכי היה לו איזה יחס לשאיפות הלאומיות והסוציאליות של דורנו” – אז מה הוא מוכיח בזה? אני, למשל, יכול גם אחר כך לחשוב, שהשאיפות לחיים יותר טובים, יותר מבוססים, יותר אמיתיים, יותר יפים – עיקר שאיפות בני דורנו וטובי בני כל הדורות – משותפים לנו ולאמן הגדול בעל “מסעות בנימין השלישי” ו“בעמק הבכא”; שלבעל “בימי הרעש”, “לא נחת ביעקב” ואפילו טיפוסו של שלמה וועקער יש “איזה יחס” לשאיפות הלאוּמיות והסוציאליות של דורנו. “איזה תהום בין מנדלי ופרץ!” – קורא המטיל ספק בוודאות. ובכן מה זה מוכיח? ה“תהום” הזה, אמנם, ישנו. פרץ, למשל, מסוגל לעת זקנתו לכתוב את הפיליטונים הבלתי-ברורים, הנפוחים הקוקטיים שלו בגליונות-ה“פריינד” האחרונים על ה“תוהו לא דרך” של המודרניים הדומים במדרגת מוסרם לבורחים מן הקאטוֹרגה, מבלי לחשוש כלל, פן ישאלוהו: ודרכך אתה, פרץ? היפוך כושי עורו?… מנדלי, לעומת זאת, לא כתב ולא יכתוב כך לעולם: אצל הסבא מאז ומעולם הכל ברור ופשוט ואמיתי. אבל מה זה נוגע? פרץ הוא סופר גדול על פי דרכו, ומנדלי, אליבא דידי, עוד יותר גדול על פי דרכו (עוד ב“החץ” קרא פרץ בעצמו למנדלי – “הנשר הגדול”; אגב, אז היה פרץ אחר קצת: לא כל כך “מיושב”, לא כל כך “יודע” דרך…). מר רבינוביץ מעיד על עצמו, שהוא לא קרא את יצירותיו הראשיות של מנדלי עד עכשיו, בימי היובל, ועכשיו כשקראן הוא “עומד ותוהה”. אבל גם זה מה מוכיח? מי שהיו צריכים לקרוא את הדברים בזמנם, אלה, כפי הנראה, קראו, הושפעו, ולבם מלא רגשי-הערצה ל“חיי שלמה” וליצירות החיים ההמה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.