מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּאַחֲרוֹנֵי דִּמְדּוּמַי...

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בְּאַחֲרוֹנֵי דִמְדּוּמַי אֲשׁוֹטֵט, וּבְנוּדִי

אַחַת אַחַת כֹּה אֶשְׁכַּל אֶת יִקְרוֹת יִעוּדִי.

וְהָעֶרֶב הַבָּא יִמְצָאֵנִי בְתִתִּי

עַל הֶָאֶבֶן בַּדֶּרֶךְ אֶת מַשָּׂא אֲמִתִּי.

וְכֹה אֵשֵׁב לַשָּׁוְא, וּבַעֲתִידִי לֹא אָדוֹן: –

כְּשָׁלִיחַ שֶׁנִּתְעָה עִם אִגֶּרֶת פִּקָּדוֹן.

וְלַשָּׁוְא יֵבְךְּ לְרַגְלַי, מְזֵה כַעַשׂ וְרָעָב,

זֶה עֲבָרִי הַנִּפְשָׁע שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶת פְּלָאָיו.

רַק הָרוּחַ, נִיב בְּרֵאשִׁית וְהֵד כָּל הַנְּצָחִים,

יַגִּיד בָּרוּר עַל אָזְנִי אֶת קֵץ הַנִּסְלָחִים.

אַף הוּא רַחוּם וְיַגִּיד: מָה הַדּוֹר הַזּוֹנֵחַ –

וַעֲתִיד כָּל הָרְחוֹקוֹת לְךָ דַּיָּן סוֹלֵחַ.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

שמע ישראל

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ויהי היום, ובבוקר לא עבות אחד נראה בטוֹמאשוֹב העיירה, שעל גבול גליציה, בחור עני. ואותו הבחור מצניע לכת ונחבא, ואינו נראה אלא לפרקים, כשהוא בא לבקש אוכל.

מילא, כל הפושט יד…

וכיון שהבחור ההוא אינו מבקש פרוטות ואינו לוקח שום מאכל, אלא פת חרבה – בודאי שאין בודקים למזונות.

אבל זר ומשונה הבחור. עינים לו והן כאילו צופות למרחקים, ואינן רואות את הנעשׂה בד' אמות שלהן. וכן האזנים, עושׂה הוא בתנוך אזנו כמו שעושׂין בעפעפי העינים, כאילו הוא חש וקולט תמיד קולות וצלילים ממרחקים… אף-על-פי שהדממה בעיירה כדממה קודם תקיעת שופר.

ומשום שהוא צופה ומאזין למרחוק, הוא נרעש כשפונים אליו בדבּוּר קל, ונחרד כאילו הרגיזוהו משנתו בעולם אחר…

וכשהוא שומע ועונה, אינו משיב אלא בתכלית הקצור: “הן” או “לאו”.

וכשצריך לענות יותר, הוא מתבלבל תיכף, ונאחז באיזה סבך. מצחו מזיע, עיניו נחרדות, וסוף-סוף הוא משתתק.

וכשרוצה איזה בעל-בית להשתמש בו לשם שליחות, הבחור נשמע לו; הוא הולך אחרי הצו, אבל אינו ממלאו לעולם. נעלם הוא לאיזה ימים ושב, ודברים בפיו – מעולם התוהו… ולא מחמת עצלות, חס ושלום, אלא מתוך הרהורים והזיה, רחמנא ליצלן…

– היית במקום פלוני?

– הן…

– ואותו האיש מצאת…

– רק היום…

– ועד היום?

עד היום – התבלבל מאד. בדרך הלוכו פגש עכבר… ואותו העכבר היה מצפצף. ובלי ספק תעה ולא מצא דרך. אחר-כך קראו לו ממרום… איזו צפור קראה לו, חזר לאחוריו, וכדומה, ואל מקום שליחותו בא היום…

ואת האיש מצא וזה אמר לו… אך מה שאמר לו כבר נשכח, או שלא הבין מלכתחילה. הפכפך הבחור, ומחייך הוא בתמימות ומבקש סליחה, ופושט את ידו הצנומה:

– פת לחם…

במשך כל הזמן לא אכל מאומה.


בעיירה בלי מסחר ועסקים, בימות-החמה, ימים ארוכים של בטלה, – יושבים להם בעלי-הבתים בחלונותיהם, מביטים החוצה ומפהקים… ושוב נושׂאים עיניהם אל השוק, אולי ירחם, ויקרה דבר-מה, ויהי ענין לענות בו ולהמלט מן השעמום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.