קַלּוּ זֶה-כְבָר כָּל הַפְּחָדִים הַכְּבֵדִים: –
שִׁגָּיוֹן כְּבָר צָרַף אֶת סִיגָיו בַּמַּסָּה,
וְעַל מַחְשׂוֹף הַמָּוֶת כָּל-נַפְשִׁי מְכַסָּה.
רַבּוֹת הָרְאֵיתִי: – וְרַבִּים הֵם עֵדִים
בֵּין טוֹבִים וְרָעִים כִּי שַׁבְתִּי לִכְרֹעַ
אֶל שָׁפָל וָדָל – אַחֲרֵי רְאוֹת מִגָּבֹהַּ.
גַּם אֲשֶׁר שַׁבְתִּי לִרְאוֹת גְּבוּל-הַקְּסָמִים
בֵּין אשֶׁר לְעָתִיד, הָאַחִים הַשְּׁנַיִם –
לֹא כְסוּת לִי יָצַרְתִּי, לֹא גַאֲוַת שְׂפָתַיִם.
עָמֹל עָמַלְתִּי עִם רַבִּים נִכְלָמִים
לִמְצֹא מַחֲבוֹא זֶה, אֲשֶׁר שָׁם לֹא-עוֹד נִירָא
אֶת בְּכִי בְּשָׂרֵינוּ וַאֲמִתָּם הַטְּמִירָה.