סֹב אֶל פְּנֵי הָאַחְרִית וּדְמֵה לַעֲלֵה-שַׁלֶּכֶת,

זֶה כַנּוֹ מָט לִנְשֹׁר וְרִקְבוֹן פָּז עַל פָּנָיו: –

בְּאֹדֶם נֶאֱמָן תִּיף חֲרָטָה מְבֹרֶכֶת,

וּגְאוֹן כָּל קֵץ יְסֻפַּר בְּרֶמֶז כְּמִישָׁה עָנָו.

עֲמַל כָּל פְּרִיחָה בָּא וְתַם כְּחֵטְא קַדְמוֹנִי,

וּמְרִי כָּל רָצוֹן מָהוּל בְּקִנְאַת חַיִּים דְלוּחָה;

אַךְ מִי זֶה, תָּם אוֹ עִקֵּשׁ וִיתַעֵב פִּתְרוֹן עֹנִי,

וְשַׁח בְּעֹל הַתְּלוּנָה בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַמְּנוּחָה?

הַפִּתְרוֹן דַּל וְעִוֵּר – אַךְ נֹחַם וַעֲנָוָה

יוֹבִילוּ אוֹתוֹ חֶרֶשׁ כִּדְמוּת שׁוֹשְׁבִינִין שְׁנַיִם;

וְהֵם יְהַלְּכוּ בֶטַח בַּנְּתִיבָה הַנֶּעֱצָבָה,

וְהֵם יֵיטִיבוּ רְאוֹת עַד קְצֵה כָּל גְּבוּל הַחַיִּים.