רקע
יעקב שטיינברג
הִנֵּה דַף אֶחָד יָשָׁן...
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

הִנֵּה דַף אֶחָד יָשָׁן1 – מַרְאֵה דָם בְּצַלֶּקֶת,

אַחֲרָיו נִשְׁלָם דַּף חָדָשׁ בִּלְשׁוֹן אֵימָה זוֹעֶקֶת.

וְכֵן תָּרוּץ הַמְּגִלָּה, הִיא מְגִלַּת הָאֻמָּה,

אֲשֶׁר כְּתָבָהּ דְיוֹ שְׁחֹרָה עַל-גַּב אֱמֶת אֲדֻמָּה.

תַּחַת כִּפַּת כָּל דִּבָּה וְכָל מְזִמָּה רַעֲנַנָּה

קִדְּשָׁה רִשְׁעָה זְבָחֶיהָ לֶאֱלִילָהּ בֶּן-זְמַנָּהּ.

וּבִמְחִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ עוֹד הַחִידָה מְצַפָּה

בֵּין עֲצָמוֹת לְבָנוֹת, שְׂרִיד קְהִלָּה וְטַפָּהּ.

דּוֹרוֹת עוֹבְרִים כְּצִירִים, תּוּר וּשְׁאֹל לְפִתְרוֹנָם –

אַךְ שְׁאוֹל חִידָתֵנוּ סְגוּרָה תַחְתָּם וְאֵין עוֹנָם.

יָבוֹא יוֹם – וְעֵין חוֹזִים תִּרְאֶה אוֹר בַּנִּסְתָּרוֹת

אֲשֶׁר גָּבְהוּ וְעָמְקוּ בַּתְּהוֹם וּבְמַזָּרוֹת;

רָזֵי עוֹלָם יִבֹּלוּ – עַד אֱוִיל יֶאֱסֹף חִנָּם

קְלִפַּת פְּלָאִים נִרְקָבָה, נַעַר קָט אֶת גַּרְעִינָם;

הַזְּמַן יִטְהַר כִּבְדֹלַח, וּבְרִית עִתִּים חֲדָשָׁה

תִּבְרָא בְרִיאָה לִצְדָקָה: אַחֲרִית כְּלִמָּה לָרָשָׁע;

וְכָל נִכְלֵי הָאָדָם, שִׁרְצֵי עָבָר נִבְהָלִים,

קוֹרְעִים עוֹרָם הַיָּשָׁן וּמִתְחַמְּקִים כִּצְלָלִים: –

אָז, בִּמְלֹא תֵבֵל אֹמֶן – חִידַת עַמְּךָ לְבַדָּהּ

תָּשִׁיב לַעַג לְחוֹקְרָהּ וּלְשֵׁן כִּלְיוֹ הַחַדָּה.


  1. “שָן” במקור המודפס, צ“ל ”יָשָׁן“ – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות