מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ציפור פלאים

מאת: מאיר מוהר

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; תרפ"ה?

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָיֹה הָיְתָה צִפּוֹר-פְּלָאִים

צִפּוֹר-חֵן וְרַבַּת-צְבָעִים,

בֵּין עֲנָפִים שָׁרָה,

גֵּאָה, שְׂמֵחָה, קַלַּת-דַּעַת.

אַךְ אֲהָהּ – וְהִיא צוֹלַעַת

וְכָנָף לָהּ נִשְׁבְּרָה.


אוּלָם שֶׁפַע נוֹצָה יָפָה

הַסְתֵּר הִסְתִּיר שֶׁבֶר-כְּנָפָהּ –

שַׂלְמַת-רִקְמָתָיִם.

תַּבְנִית רָבִיד כְּלִיל-תִפְאָרָה,

חֶמְדָּה לָעֵינָיִם.


וּמֵרֹב שִׁיר וְהָרִיעַ

זַךְ כַּכֶּסֶף מַקּוֹר פִּיהָ –

וְעֵינֵי תֹם בְּרֹאש לָהּ,

עֵינֵי זִיו וּכְחֻלּוֹת זֹהַר,

זֹהַר שְׁמֵי הָרוֹם לָטֹהַר,

וְרַגְלָהּ – רַגְלָהּ כּוֹשְׁלָה!


אַךְ כְּאַין הֵם כָּל אֵלֵּה

לִפנֵי עֶצֶם דְּבַר הַפֶּלֶא –

שִׁמְעוּ וְהִתַּמְהוּ:

בְּקֶרֶב גֵו הָעוֹף הַלָּז

פָּעֹם פָּעַם לֵב שֶׁל פָּז,

לֵב מֵאֵין כָמֹהוּ!


מִי לֹא נֶהֱנָה מִזִיוָה,

אֶל לֵב-מִי לֹא מָצָא נְתִיבָה

שִׁירָהּ הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ –

כָּל עוֹד שָׁמְרָה סֵתֶר-פִּנָּה

וּבצִנְעָה שָׁפְכָה רִנָּה –

לעֹנֶג לֵב שׁוֹמֵעַ.


עַד שֶׁגָדְלָה צִפּוֹר נַּאָה

רָם לְבָבָה, עֹז מְלֵאָה,

עָזְבָה קֵן וּפָרְחָה!

לַמֶּרְחַקִים נָדָה, נָעָה –

כַּמָה עָמָל, כַּמָה תְּלָאָה

מָצְאָה לָהּ עַל אֲרְחָה:


רָעֵי עוֹפוֹת אָפָפוּהָ,

יוֹדְעֵי טֶרֶף, קָלֵּי תְנוּעָה,

הָתֵל בָּה הֵתֵלוּ:

אֵיכָה תוּכַל לִמְצֹא קְצַת

מָזוֹן וּמִחְיָה בַּעֲדַת

זוֹלְלִים וְחוֹמְסִים אֵלוּ?


נָגְעוּ, פָגְעוּ בָהּ, כִּתְּרוּהָ,

שְׁנְנוּ חַרְטוֹם לָהּ, נִקְּרוּהָ,

מָרְטוּ נוֹצוֹת בְּשָׂרָהּ.

עַד מְהֵרָה – וְהִנֵּה תְלוּיָה

עַל כָּל עֵץ, כָּל גָּדֵר דְּחוּיָה

שִׁפְעַת כָּל הֲדָרָהּ –


וַיְהִי כָל עוֹבֵר עֲלֶיהָ, עָמַד

הִבִּיט בָּה וְלָצוֹן חָמַד,

“נַסִּי כֹּחֵךְ!” – בָּז לָהּ.

וְהַלֵּץ בִּלְבָבוֹ יָדַע

כִּי כְבָר מָטָה, אָזְלָה יָדָהּ

וּנְשִׁימָתָה אָזְלָה…


סוֹף כָּל סוֹף, בִּשְׁאֵרִית כֹּחָהּ

יָגְעָה, מָצְאָה אֵלָה שְּחוֹחָה,

שִׂיחַ דַּל וְעָנָו.

אָמֹר אָמְרָה: פֹּה אָנוּחַ,

אֶבְנֶה קֵן לִי, קֵן בָּטוּחַ,

בֵּין יְרַקְרַק עָנָף.


מַה נִּשְׁתַּנּוּ בַעֲמָלָהּ

פְּנֲי הַצִּפּוֹר הָאֻמְלָלָה –

עַיִן לֹא תַכִּירָהּ!

כֹּה וָכֹה עוֹד שָׂרִיד נִשְׁאַר

לְזֵכֶר הוֹדָהּ אֲשֶׁר נִשַּׁר:

נוֹצַת פָּז מַזְהִירָה…


כַּזִּכְרִיָּה הַנּוֹבֶלֶת,

כָּהֲתָה עֵינָהּ, עֵין הַתְּכֵלֶת.

יָרְדָה, יָרְדָה פְלָאִים!

אַך מַקּוֹרָהּ, זֹךְ מַקּוֹרָהּ,

שָׁאַר לָהּ מִימֵי הָאוֹרָה,

לָשִׁיר שִׁיר-נְכָאִים.


בָּדָד יָשְׁבָה, בָּכְתָה בָדָד,

גָּז גְּאוֹנָהּ, עֻזָּהּ שֻׁדָּד, –

עַתָּה קָנְתָה דָעַת,

כִּי לֹא לָהּ, לֹא לָהּ הִתְחָרוֹת

עִם בְּנוֹת מִינָהּ הַנִּמְהָרוֹת,

לֹא לָהּ הַצּוֹלָעַת.


וְהִנֵּה עוֹרֵב שָׁמָּה נִקְרָה,

שָׁמַע קוֹל הַשִּׁיר – וַיִקְרָא:

מִי זֹאת, מִי הַשָּׁרָה?

הַאַתְּ הִיא, בַּעֲלַת בֶּכִי? – הַסִּי!

פֶּן אֲכַלֶּה בָךְ אֶת כַּעֲסִי!

שִׁירֵךְ לִי לְזָרָא!


צְאִי, צְאִי מִפֹּה וּלְכִי לָךְ!

לִי הַשִּׂיחַ, לֹא בִשְׁבִילָךְ! –

וּבְזַעְמוֹ עָט אֵלֶיהָ –

קְרַע! וַיִּקְרַע מִשַּׂלְמָתָהּ

הָאַחֲרוֹנָה בְנוֹצָתָהּ –

פְּלֵיטַת יִקְרוֹתֶיהָ.


אָז לֹא קָמָה בָהּ עוֹד רוּחַ,

דֹּם נֶאֱנְקָה, דֹּם תָּשׁוּחַ,

אַרְצָה רֹאשׁ כָּבָשָׁה.

תּוֹעָה, צוֹלְעָה עַל יְרֵכָהּ

שֵׂרְכָה דַרְכָּהּ בַּחֲשֵׁכָה,

אֹבְדָה וְנוֹאָשָׁה:


עַתָּה אָבַד לִי הַכֹּל!

עַתָּה מָנוֹס לִי הַשְּׁאוֹל –

אֶבְרַח מִדְבַּר שְׁמָמָה;

שָׁם אֲבַכֶּה מַר גּוֹרָלִי,

אֶשְׁפֹּךְ חֶרֶשׁ שִׁיר עֲמָלִי

וְאֶגְוַע שָׁם בִּדְמָמָה.


אָכֵן יָצְאָהּ כָּל הֲדָרָהּ,

אֵי תִפְאַרְתָּהּ, רְבִיד צַוָּארָהּ?

אֵיפֹה הוֹד שַׂלְמָתָהּ?

אַף מַקּוֹרָהּ, מַקּוֹר כַּסְפָּהּ

הוּעַם צִבְעוֹ, זִיווֹ נִסְפָּה

בְּשֶׁטֶף יַם דִּמְעָתָה.


וַיְהִי כִרְאוֹת הַצִפּוֹר כָּכָה,

נַפְשָׁהּ קִרְבָּהּ הִשְׁתַּפָּכָה.

שָׁאֲלָה לִגְוֹעַ –

אַךְ בִּגְדֹל מְאֹד הַצַּעַר

נִגְלָה לָהּ מֵעָל הַסַּהַר,

נִחֵם מִגָּבֹהַּ:


צִפּוֹר טוֹבָה! עוֹף אֵין-בִּינָה!

מַה זֶּה יֵצַר לָךְ, עֲדִינָה –

מְעַט הַחֵן וּבְרַק-שָׁוְא?

וְלָךְ יֵשׁ רַב עוֹד, עֹשֶׁר-עַד,

הוֹן לֹא תַשִּׂיג אוֹתוֹ יַד

לְעוֹלָם, יַד מְבַקְשָׁיו!


מָה אַתְּ בּוֹכָה, מִשְׁתּוֹחַחַת?

הֲשָׁכַחַתְּ? הַשָׁכַחַתְּ

דְּבַר הַלֵּב וּפְלָאָיו?

בְּקֶרֶב חָזֵךְ אוֹצָר לָךְ,

מִנִּי נֹעַר נוֹצָר לָךְ:

לִבֵּךְ – לֵב הַזָּהָב!.


צִפּוֹר שָׁמְעָה – הִתְנֶעְרָה,

וַיְהִי כְאִלּוּ בָקְעָה נְהָרָה

פִּתְאֹם הָעֲנָנִים:

וּמֵאָז עַד קֵץ יָמֶיהָ

קִדְּמָה כָּל הַבָּא עָלֶיהָ

בְּשִׁירַת גִּיל וּרְנָנִים.

מאיר מוהר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר מוהר
רקע
מאיר מוהר

יצירותיו הנקראות ביותר של מאיר מוהר

  1. אלף בית (שירה)

לכל יצירות מאיר מוהר בסוגה שירה

לכל יצירות מאיר מוהר

יצירה בהפתעה
רקע

פרמיה

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

פְּרֵמְיָה או לוֹטֶרְיָה – איני יודע בעצמי באיזה שֵׁם עלי לבחר. הדבר, שאני בא לסַפּר כאן, זר ונפלא כל-כך, עד שאין לו דמות, ואין לו דמות הרגיל בין כל המאורעות הרגילים והמצוים. רגילים אנו עכשו לכל מיני פּרֵמיות ולכל מיני לוֹטֶרְיוֹת היותר שונות ויותר משֻׁנות שבעולם. כל מה שהפה יכול לדַבּר והאֹזן לשמוע נכנס בגדר זו. מביצי וכו' ועד קרני ראם, מנדוּניה לבנות בוגרות ועד קרקעות ונחלאות, ששָׁוין תרפ"ט אלפים דינרים. אבל פרמיה זו, שאני בא לסַפּר בה, יחידה היא במינה: אדם חי עשה את עצמו לפּרמיה בעצמו, שאחרים יכולים לזכּוֹת בה…

כשראיתיו בפעם הראשונה, זה לי שנים הַרְבּה, היה פקיד קטן באחד מבתי-הבּנקים הגדולים. הקַסה של-יום היתה מסורה לתוך רשותו. נאמן ונקי-כפּים היה מאין כמוהו, דבר זה מובן מאליו, אלא שמי שראה אותו, הכיר בו מיד, שבשום אֹפן אי-אפשר לצרף אותו למנין של אותם שבעת חכמי אתוּנה הידועים; כשנולד, נשאר המִספּר שבעה ולא היה לשמונה. מין אידיוטיות נעימה ומין לב-טוב יחיד במינו היו מבצבצים מכל רמ"ח אבריו ומכל תנועותיו של אותו האיש הקטן והצהוב. המצח היה קטן ומשֻׁפּע, העינים היו קטנות וגוססות, רשמי-הפנים היו מעידים, שעבודת-המוח כאן אינה גדולה ורבה ביותר, אלא שהמהירות והפזיזות שלכל אברי הגוף הכבד הזה, גוף של דֹב, היו עושות אותו חביב על כל הבא עמו במגע ומשא. ובמגע ומשא היה בא עם כל. לא היה לך איש או אשה בעיר, שלא יָדע אותם או שלא יָדְעו אותו. כשהיה הולך ברחוב, לא זזה ידו כלל ממגבעתו והיה מוכרח לנַפנף אותה בכל רגע ורגע, בכדי לברך בשלום את כל רואה ואת כל נראה בדרך או להשיב ברכה למברכים. אלהים יודע, אֵי מזה היו לו מַכָּרים רבים כל-כך. טבעו של אדם זה היה בכך. מכיון שראה איש, מיד היה סופק לו על-גבי כּתֵפו מתוך חבּה יתרה והיה נעשה לו מיד ברגע הראשון לחָבר בלשון „אתה ”. ולא עוד, אלא שדִבּר על הכל, ודבר הרבה הרבה מאד, והכל במהירות והפזיזות ובשאון ובהתלהבות. מובן מאליו, כי עמקות יתרה אסור היה לבקש בדבריו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.