מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלף בית

מאת: מאיר מוהר

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; תרפ"?

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַוָּז

אַוָּז בֶּן אַוָּז וּלְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת

וּנְעָלַים לְרַגְלָיו כְּדֶרֶךְ בַּר-דַּעַת

אַךְ מִזְמֹר שִׁיר אֶחָד בְּפִיו, וְאֵין שֵׁנִי:

גַּע–גַּע כָּל הַיּוֹם, לֵאמֹר: אַוָּז הִנֵּנִי.


בֻּבָּה

בֻּבָּה נִרְפָּה וַעֲצֵלָה,

לֹא עוֹבֶדֶת, לֹא עֲמֵלָה,

יַלְדָּה טוֹבָה וִיפֵיפִיָּה

טוֹרְחָה כָל הַיּוֹם בִּשְׁבִילָהּ:

מַשְׁקָה אוֹתָהּ וּמַאֲכִילָהּ,

וְהִיא אַף “תּוֹדָה” אֵין בְּפִיהָ!


גָּמָל

גָּמָל גִבֵּן, נוֹדֵד צִיָּה

עוֹבֵר אוֹתָהּ פְּסִיעָה, פְּסִיעָה,

מִקְצֵה מִדְבָּר עַד קָצֵהוּ –

יִשָּׂא גַבְנוּנוֹ עָלֵיהוּ.


דֹּב

דֹּב הַיַּעַר, גַּס, מְסֻרְבָּל,

בְּפַרְוָה שְחוֹרַת-עוֹר מְכֻרְבָּל,

נוֹהֵם קוֹלֵי-קוֹלוֹת.

פִּתְאֹם, הֵידָד! עֲלֵי שְתַּיִם

יַעֲמֹד, יִמְחָא הַכַּפַּיִם,

אַף יֵצֵא בִמְחוֹלוֹת.


הֹדִּי

הֹדִּי לָבוּש בִּגְדֵּי צְבָעִים

הִנֵּה בָא מֵאַרְצוֹת פְּרָאִים.

מַבִּיט אִלֵּם – אִיש אֵין בִּינָה.

אֵינוֹ מֵבִין שְׂפַת הַמְּדִינָה.


וָו

וָו מִקִּיר קוֹרֵא: יְלָדִים!

בֹּאוּ, תְלוּ עָלַי הַבְּגָדִים.


זָמִיר

זָמִיר נֶחְבָּא בֵין עֳפָאִים,

יִשְפֹּךְ רִנָּה – פִּלְאֵי פְלָאִים.

קְטַנָּה צִפּוֹר זוּ, זְעִירָה

וְכָל הַיַּעַר מָלֵא שִירָהּ!


חָתוּל

חָתוּל עָנֹג, רַךְ וְעָנָו

יִרְאַת אֱלֹהִים עַל פָּנָיו!

צַדִּיק, תַּם וּתְמִימִים פְּעָלָיו –

וְאוּלָם – שִׁמְרוּ אֶת הֶחָלָב.


טַוָּס

טַוָּס גֵּאֶה שָׂשׂ בִּגְוָנָיו:

מִי כָּמֹהוּ נֶהְדַּר זָנָב?

בְּגַן יְטַיֵּל לוֹ לְאִטּוֹ –

מִי זֶה, מִי יִתְחָרֶה אִתּוֹ?


יֶלֶד

יֶלֶד נֶחְמָד, מָלֵא חֵן

פָּנָיו תָּמִיד שׂוֹחֲקוֹת הֵן.

וּמֶה חָרוּץ בָּחוּר זֶה:

“שְמַע” יוֹדֵע כְּבָר עַל פֶּה!


כֶּלֶב

כֶּלֶב נֶאֱמַן בֵּית אֲדוֹנָיו,

תָּמִיד יִשְׁמֹר פְּקֻדַּת קוֹנָיו.

לַיְלָה שׁוֹקֵד הוּא עַל נָווֹ –

אוֹי לַגַּנָּב יָעֹז לָבוֹא!


לוּל

לוּל שֶל עוֹפוֹת – דִּירָה נָאָה:

תַּרְנְגֹלֶת יוֹצְאָה, בָּאָה.

דִּירָה טוֹבָה זוּ מַה שְּׂכָרָהּ?

בֹּקֶר בֹּקֶר בֵּיצָה בָרָה.


מֹאזְנַיִם

מֹאזְנַיִם, מֹאזְנַיִם

כַּפּוֹת לָהֶם שְתַּים

הָרֵיקָה – עֶלְיוֹנָה

הַמְּלֵאָה – תַּחְתּוֹנָה

בִּין-רֶגַע, חִישׁ קַל

יוֹדְעוֹת כָּל מִשְׁקָל.


נָחָשׁ

נָחָש זוֹחֵל, עָפָר אוֹכֵל

חוֹנֶה מִדְבָּרִיּוֹת.

מֵטִיל הָרַעַל עַל כָּל שַעַל.

שׂוֹנֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת.


סוּס

סוּס אָבוּס, מְהִיר רָגְלַיִם,

הוּא הַטּוֹב בְּבַעֲלֵי חַיִּים.

חוֹרֵשׁ, מוֹשֵׁךְ, נוֹשֵׂא עֹל,

עַל כֵּן יֹאהֲבוּהוּ כֹל.


עֲגָלָה

עֲגָלָה מַה-קַּלָּה,

אוֹפַנִּים אַרְבָּעָה.

יוֹם וְגַם לַיְלָה

נָדָה וְנָעָה.

סוּס מוֹשֵׁךְ מִזְרָחָה

סוּס מוֹשֵׁךְ מַעֲרָבָה

עֲגָלָה נִמְשָׁכָה

מִדָּן עַד בְּאֵר-שָׁבַע.


פִּיל

פִּיל זֶה, אַפּוֹ בִּמְקוֹם כַּפּוֹ:

בּוֹ אֶל גְּרוֹנוֹ שָׂם מְזוֹנוֹ.

רַבִּי פִיל, הוֹי – אַל בְּאַפְּךָ:

הֵיכָן הִיא מִטְפַּחַת אַפְּךָ?


צִפּוֹר

צִפּוֹר קַלַּת הַכְּנָפַיִם!

טוֹב חָלְקֵךְ תַּחַת שָׁמַיִם:

אוֹר וּדְרוֹר וּתְכֵלֶת רוֹם,

וְאַוִּיר טָהוֹר כָּל הַיּוֹם!


קוֹף

קוֹף לֵיצָן מְחַקֶּה וּמְעַוֶּה פָּנָיו

לְנֶגֶד כָּל אָדָם הָעוֹבֵר לְפָנָיו.

פְּנֵי עַצְמוֹ לוּ רָאָה הַקּוֹף הַתָּמִים

לֹא הָיָה מְחַקֶּה עוֹד אִישׁ לְעוֹלָמִים.


רְאִי

רְאִי, רְאוּ! רְאִי, רְאוּ!

עַל הַקִּיר הִנֵּה הוּא.

כָּל הַנִּרְאֶה, נַעֲשָׂה פֹּה –

נִרְאָה, נַעֲשָׂה שֵׁנִית בּוֹ.


שוּעָל

שוּעָל הִתְגַּנֵּב הַכְּפָרָה עִם עֶרֶב!

אוּלַי יַצְלִיחַ מְעַט לִטְרֹף טֶרֶף,

קִדְּמוּהוּ הַבְּרִיּוֹת בְּמַקְלוֹת וּכְלָבִים,

גֵּרְשוּהוּ בְחֶרְפָּה כְאַחַד הַגַּנָבִים.


תַּן

– תַּן, לָמָּה תִּבְכֶּה

מִדֵּי לַיל בְּלֵיל? –

"צְחוֹקִי הַבְּכִיָּה

וְשִׁירִי הַיְלֵל!"

מאיר מוהר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר מוהר
רקע
מאיר מוהר

יצירותיו הנקראות ביותר של מאיר מוהר

  1. ציפור פלאים (שירה)

לכל יצירות מאיר מוהר בסוגה שירה

לכל יצירות מאיר מוהר

יצירה בהפתעה
רקע

המנגן העיוור

מאת ולדימיר קורלנקו / אלתר דרויאנוב (פרוזה)

פרק ראשון

א.

הילד נולד בדממת חצות לילה, בבית אחד האצילים העשירים אשר בנוף הדרומי מערבי. האֵם הצעירה שכבה על מטתה כנדהמה ותהי כמו שכחה תבל ומלואה. אפס כי בהשָּׁמע בחדר קול גניחתו הראשונה של הנולד התנודדה היולדת על משכבה, מבלי לפקוח את עיניה העצומות. שפתיה נעו, כמו לוּ חפצה להגיד דבר, אך קולה נחבא ולא נשמע. פניה השחרחורים, המלאים רוך ונעימות, שעוד טרם נמחקו מעליהם רשמי הילדות, נעוו ויביעו קצר-רוח וענות-לב, כילד מפונק החש פתאם איזה מכאוב שאינו רגיל בו.

המילדת הרכינה את ראשה ותט את אזנה לשפתי היולדת הלוחשות.

– מדוע… למה הוא זה? – שאלה החולָה בלחישה.

המילדת לא הבינה את שאלתה. הילד השמיע קול בוכים שנית. בפני החולָה התרוצץ רגש כאב אנוש ועמוק ומבין עיניה הסגורות התגלגלה דמעה.

– מדוע… למה? – כבראשונה לחשו שפתיה.

הפעם הבינה המילדת את שאלתה ותשיב במנוחת לב:

– הרי את שואלת, גברתי, מדוע יבכה הילד? הרגעי נא, – כך מנהגו של עולם.

אולם המענה הזה לא הניח את דעת האם, ותחרד ותתחלחל מדי פעם בפעם בהשמע קול בכי הילד, ותוסף לשאול בדאגה וקצר-רוח: מדוע… כך… משונה בכיתו?

ואולם המילדת לא האזינה שום דבר בלתי רגיל בקול בכיתו של הילד, ובראותה כי האם מדברת את דבריה כנבוכה ודבריה נאמרים, כנראה, מתוך חום הקדחת נסתלקה ממנה ותשים את לבה אל הילד.

האם הצעירה נאלמה דומיה, ורק לפרקים מצץ איזה רגש כאב אנוש, שלא יכל לבקוע החוצה באויר ותנועה, דמעות חמות ומלאות מעיניה. הדמעות הבקיעו מבין העפעפים השחורים ותתגלגלנה אשה אחרי רעותה על פני הלחיים הלבָנוֹת כשיש.

אפשר הדבר, כי לב האם הרגיש מאליו, כי יחד עם הנולד גח מרחם גם אסון נורא ואיום שעתיד להקדיר את עננו על פני עריסת הילד וּלְלַוֹת את החיים החדשים הללו כל הימים עדי שובם לעפרם.

ויכֹל, אמנם, להיות, כי באמת לא נאמרו הדברים אלא מתוך אש הקדחת ולא היה בהם שום ממש. יהיה איך שיהיה – הילד נולד עִוֵּר. –

ב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.