(קהלת ג' כ"א)

לוּ אֵדַע כִּי אָמְנָם אַחֲרֵי מוּתֵנוּ,

עֵת כִּי יִתְפָּרֵד וִיהֹרַס חָמְרֵנוּ,

כַּצִּפּוֹר אֶל קִנָּהּ לִמְעוֹנֵי מָעַל

מֵעֵמֶק הַבֶּכֶה נַפְשֵׁנוּ תָעַל;

כַּצֵּל תִּדֹּד תֵּבֵל וּמַחֲשַׁכֶּיהָ,

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים יֶחֱזוּ עֵינֶיהָ…

אוֹר עוֹלָם עַל רֹאשָׁה יָחֵל לִזְרֹחַ,

וּבְצֵל עֲצֵי עֵדֶן תִּמְצָא מָנוֹחַ

מִתְּלָאוֹת אֵין מִסְפָּר וּמְרִי עַצָּבֶת

זוּ רַבַּת לָהּ שָׂבְעָה פֹּה בַצַּלְמָוֶת:

אָז פַּלְגֵי דִמְעוֹתַי לֹא עוֹד נָזָלוּ

עַל תִּקְוֹת עֲלוּמַי כֶּעָשָׁן כָּלוּ;

אָז עָקַת כָּל שֶׁבֶר לֹא עוֹד נָשָׂאתִי,

מֵעֲמַל הַחַיִּים לִי מִפְלָט מָצָאתִי!

חִישׁ מִבְּלִי מֹרֶךְ מוֹסְרוֹתַי נִתַּקְתִּי

וּלְאֶרֶץ מַרְחַקִּים לִנְדֹּד הִרְחַקְתִּי! —

כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי אֲסִיר עֳנִי שָׁבֶת

פֹּה בִכְלוּא חשֶׁךְ וּמְאוּרַת צַלְמָוֶת,

לִרְאוֹת כָּל הַיּוֹם אַךְ יָגוֹן וָכָעַשׂ

וּמְצוּקוֹת אֵין קֵצֶה תָּמִיד לָדָעַת…

אֲזַי נִגְעֵי לִבִּי מַהֵר נָשִׁיתִי,

עַל עָבִים קַלִּים שָׁמַיְמָה דָאִיתִי;

כַּנֶּשֶׁר חִישׁ עַפְתִּי עַל כַּנְפֵי רוּחַ

מִבּוֹר שָׁאוֹן זֶה לִמְקוֹר אוֹר זָרוּחַ!

לִמְקוֹם גִּיל עוֹלָמִים, אַהֲבָה וָחֹפֶשׁ,

לִמְקוֹם יָשִׂישׂ כָּל לֵב, תַּעֲלֹז כָּל נָפֶשׁ. —

מַה נָּעִים אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לִזְנֹחַ,

כָּל עָמָל וָפֶגַע מַהֵר לִשְׁכֹּחֶ,

לִדְאוֹת כָּרֶגַע לִמְעוֹן כּוֹכְבֵי בֹקֶר,

הִתְעַנֵּג נֶצַח בִּנְעִימוֹת אֵין חֵקֶר!…

**

אַךְ אוּלַי עַד עוֹלָם מֵעַפְרוֹת קֶבֶר

נֶפֶשׁ אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ לֹא תַעַל אֵבֶר,

וּתְהָתְלִי בָנוּ הוֹ, תִּקְוָה כוֹזָבֶת,

כִּבְעֶת-חַיֵּינוּ גַּם אַחַר הַמָּוֶת?

אוּלַי גַּם שָׁם לִמְקוֹם יֵרֵד גֵּוֵנוּ

כָּאֶבֶן בִּמְצוּלָה תִּצְלֹל רוּחֵנוּ,

וּבְיוֹם כִּי תִזְנַח חֶשְׁכַּת אֶרֶץ שָׁחַת

תִּמָּלֵט מִן הַפָּח, תִּפֹּל בַּפָּחַת? —

הָהּ, זֹאת כִּי אֶזְכֹּר רוּחִי בִי נֶעְכֶּרֶת,

וּמִכְּאֵב אָנוּשׁ בַּת-עֵינִי נִגָּרֶת;

אָנָה, הָהּ, נָנוּס, נָתוּר מִפְלָט לָנוּ,

עֵת פִּגְעֵי חֶלֶד יַרְגִּיזוּ אוֹתָנוּ?

אָן אֵפוֹא נַחְפְּשָׂה וּנְבַקֵּשׁ עֶזְרָתָה,

אִם סָבִיב אַךְ מַחֲשָׁךְ, בַּלְהוֹת אֵימָתָה! —

הָהּ, מַר גוֹרָלֵנוּ, יִלְדֵי עַצָּבֶת,

כִּי נָקוּץ בַּחַיִּים, נִפְחַד מִמָּוֶת…