(היינע)
לכבוד נ-ע-ר-ה.
מַה זֶּה יֶהֱמֶה לִבִּי, נַפְשִׁי דוֹאֶבֶת,
וּבְיָגוֹן קוֹדֵר מָה רוּחִי חֻבָּלָה?
חֲזוֹן בַּדִּים אֶחָד, חֲזוֹן עַצָּבֶת,
רֶגַע מִלְּבָבִי גָּרֵשׁ לֹא אוּכָלָה.
הָאָרֶץ תֶּחְשַׁךְ, אַט יִנְשֹׁף הָרוּחַ,
בִּדְמִי נָעִים יִשְׁטֹף פֶּלֶג הַמָּיִם;
וּבִגְאוֹן פֶּלֶא שִׂיא-הָהָר זָרוּחַ
בִּיקַר אוֹר נֹגַהּ, זִו שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.
שָׁמָּה עַל רֹאשׁוֹ עַלְמַת-חֵן יוֹשָׁבֶת,
הֲדוּרָה בִלְבוּשָׁה וִיפִי מַרְאֶיהָ;
כָּאֵשׁ תִּתְנוֹצֵץ סוּתָהּ הַמֻּצְהָבֶת,
וּבְמַשְׂרֵק זָהָב תִּשְׂרֹק תַּלְתַּלֶּיהָ.
שָׁם תֵּיטִיב וּתְסַלְסֵל שַׂעֲרוֹת הַכֶּתֶם
וּבְקוֹלָהּ הַנָּעִים שִׁיר לָהּ תָּרִיעַ;
וּצְלִילֵי פֶלֶא, צִלְצְלֵי צוּף וָקֶסֶם,
הֵד קוֹל זִמְרָתָהּ בַּמֶּרְחָב יַשְׁמִיעַ.
נֶגְדָּהּ בָּאֳנִי-שַׁיִט יָשׁוּט דַּיָּג נָעַר
וּמִמְּרוֹם הָהָר לֹא יִגְרַע עֵינֵהוּ…
לֹא מַשַּׁק הַנַּחַל רוּחוֹ בוֹ יָעַר,
וּלְרֻכְסֵי צוּרָיו לֹא יָשִׂים לִבֵּהוּ.
אֶחְשֹׁב, כִּי לַקֵּץ הַגַּלִּים יִבְלָעוּ
אֶת הַדַּיָּג גַּם יַחַד עִם הָאֳנִיָּה…
זֹאת לוֹ בִזְמִירָהּ, כִּי אָזְנָיו שָׁמָעוּ,
זֹאת לוֹ עָשָׂתָה הַבַּת הַיְפֵה-פִיָּה!! —