(היינע)

הַיּוֹם רַד לַעֲרֹב, נָטָה צֵל עַרְבָּיִם,

שׁוֹבָב יֵבְךְ הַנַּחַל, דָּכְיָיו יֶהֱמָיוּ;

וַאֲנִי יוֹשֵׁב בָּדָד עַל חֹף הַמָּיִם,

וּבִמְחוֹל הַגַּלִּים עֵינַי יֶחֱזָיוּ…

לִבִּי יִרְחַב כַּיָּם, רוּחִי הוֹמִיָּה,

וּתְשׁוּקָה עַזָּה קִרְבִּי מִתְלַקַּחַת

לָךְ, בַּת עֲדִינָה, לָךְ, עַלְמָה פוֹרַחַת,

לָךְ, מַלְכַּת נַפְשִׁי, נַעֲמָה הַיְפֵה-פִיָּה!

הַמְּרַחֶפֶת תָּמִיד נֶגְדִּי בָרוּחַ

וּבַכֹּל, בַּכֹּל אֵלַי הִיא דוֹבָרֶת:

בַּהֲמֻלַּת הַנַּחַל וַהֲמוֹת הָרוּחַ,

גַּם בִּשְׁאוֹן אַנְחוֹת רוּחִי הַנִּשְׁבָּרֶת! — —

בִּקְצֵה מַקְּלִי בַחֹל יָדִי כוֹתָבֶת:

“אֶת-נַעֲמָה הַיָּפָה נַפְשִׁי אוֹהָבֶת!”

אַךְ גַּלֵי זַעַם בַּחֹף הִשְׁתַּפָּכוּ

וּמִכְתַּב-יָהּ זֶה בִּגְאוֹן שִׁטְפָם מָחוּ. —

הוֹ, מַקַּל קָנֶה רָצוּץ, עֲפַר-חוֹל שָׁטוּחַ,

גַּם בָּךְ, נַחַל בּוֹגֵד, לֹא עוֹד לִבִּי בָטוּחַ!

הַשָּׁמַיִם יֶחְשְׁכוּ, קַדְרוּת יִלְבָּשׁוּ,

דָּכְיֵי הַמַּיִם יוֹסִיפוּ יִגְעָשׁוּ,

וּלְבָבִי בִי יוֹתֵר הִשְׁתּוֹבֵב רֶגַע,

וּבְיָד חֲזָקָה מִיַּעֲרֵי נָרְוֶגַה

רַב-הָאַלּוֹנִים מִשֹּׁרֶשׁ הִסַּעְתִּי

וּבְלֹעַ הַר-עֶטְנַא אוֹתוֹ הִשְׁקַעְתִּי,

וּבְעֵט-עֲנָק זֶה, הַטָּבוּל בִּדְיוֹ שַׁלְהָבֶת,

עֲלֵי כִפַּת הַשָּׁמַיִם יָדִי כוֹתָבֶת:

“אֶת-נַעֲמָה הַיָּפָה נַפְשִׁי אוֹהָבֶת!”

כָּל לַיְלָה מֵאָז בִּמְרוֹמֵי רָקִיעַ

מִכְתַּב אֵשׁ הַלָּז יִתְנוֹצֵץ יוֹפִיעַ;

וּבְנֵי הַדּוֹר הַהוֹלֵךְ, גַּם דֹּרוֹת הַבָּאִים

יִקְרְאוּ בַלֵּילוֹת מֵעַל סֵפֶר הַשָּׁמָיִם

אֶת הֶחָקוּק בָּם בִּכְתָב הַלַּהָבֶת:

“אֶת-נַעֲמָה הַיָּפָה נַפְשִׁי אוֹהָבֶת!”