מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אלף לילה ולילה: סִפּוּר מְנַהֵל-הַמֶּשֶׁק

מאת: אלמוני/ת , תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

קרית ספר; 1969

סוגה:

שפת מקור: ערבית

דַּע, שֶׁהָיִיתִי בַלַּיְלָה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ חֲבוּרָה שֶׁסִדְּרָה קְרִיאַת קֻרְאָן בִּמְקוֹם אֲסֵפַת חֲכָמִים. כְּשֶׁקָּרְאוּ הַמַּקְרִיאִים וְגָמְרוּ, עָרְכוּ הַשֻּׁלְחָנוֹת, וְהָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁאָר מִמַּה שֶׁהִגִּישׁוּ זִרְבָּאגָ’ה, הָיְינוּ חֲלִיטַת-כַּמּוֹן. נִגַּשְׁנוּ לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה, וְהָיָה אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָסוֹג וְנִמְנָע מִלֶּאֱכֹל עִמָּנוּ. הִשְׁבַּעְנוּהוּ לֶאֱכֹל.וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנָּהּ. הִפְצַרְנוּ בוֹ מְאֹד. אָמַר: "אַל תַּפְצִירוּ בִי, שֶׁדַּי לִי בְמַה שֶׁאֵרַע לִי מֵאֲכִילָתָהּ. נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבֵית-שִׁיר זֶה:


שָׂא אֲדוֹנֶיךָ עַל כַּפֶּיךָ וְסַע לְדַרְכֶּךָ,

וְהִתְבַּשֵּׂם בְּבָשְׂמוֹ אִם מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ.


כְּשֶׁגָּמַר אָמַרְנוּ לוֹ: “בֵּאלֹהִים אָנוּ מַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ, מַה הַסִּבָּה שֶׁאַּתָּה נִמְנָע לֶאֱכֹל מִזִּרְבָּאגָ’ה זוֹ?” אָמַר: “מִשּׁוּם שֶׁאֵינִי אוֹכֵל הֵימֶנָּה עַד שֶׁאֵינִי נוֹטֵל יָדַי אַרְבָּעִים פַּעַם בְּסַבּוֹן וְאַרְבָּעִים פַּעַם בַּעֲפָצִים וְאַרְבָּעִים פַּעַם בְּסֻבִּין, בְּסַךְ הַכֹּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים פָּעַם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צִוָּה בַּעַל-הַהַזְמָנָה אֶת נְעָרָיו וְהֵבִיאוּ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ. נָטַל יָדָיו כְּפִי שֶׁאָמַר וְאַחַר כָּךְ נִגַּשׁ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ וְיָשַׁב וְהוֹשִׁיט יָדוֹ, כְּשֶׁהוּא נִרְאֶה כְּחוֹשֵׁשׁ, וְשָׁלַח יָדוֹ לַזִּרְבָּאגָ’ה וְאָכַל כְּשֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַצְמוֹ וַאֲנַחְנוּ תְמֵהִים עָלָיו תַּכְלִית הַתְּמִיהָה. הָיוּ יָדָיו רוֹעֲדוֹת, וְרָאִינוּ שֶׁהַבֹּהֶן גְּדוּעָה וְהוּא אוֹכֵל בְּאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. אָמַרְנוּ לוֹ: “מַשְׁבִּיעִים אָנוּ אוֹתְךָ בֵּאלֹהִים, מַה לְבָהָנְךָ שֶׁהוּא כָּךְ? מִתְּחִילַת בְּרִיאַת אֱלֹהִים הוּא, אוֹ שֶׁאֵרַע לְךָ מַה שֶּׁהוּא?” אָמַר: “אֵין בֹּהֶן זֶה בִּלְבָד כָךְ, אֶלָּא גַם בֹּהֶן יָדִי הַשְּׁנִיָּה וְכֵן שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלָי. הִסְתַּכְּלוּ נָא”. גִּלָּה אֶת בֹּהֶן יָדוֹ הַשְּנִיָּה וּמְצָאנוּהוּ כָּזֶה שֶׁל הַיְמָנִית, וְכֵן שְׁתֵּי רַגְלָיו בְּלִי בֹּהֶן.כְּשֶׁרְאִינוּהוּ כָךְ רָבְתָה תְמִיהָתֵנוּ וְאָמַרְנוּ לוֹ: "קָצְרָה רוּחֵנוּ לִשְׁמוֹעַ סִפּוּרְךָ וְסִבַּת קִצּוּצָן שֶׁל בְּהוֹנוֹת יָדֶיךָ וּבְהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ וְסִבַּת נָטְלְךָ אֶת יָדֶיךָ מֵאָה וְעֶשְׂרִים פָּעַם.

אָמַר: "דְּעוּ שֶׁאָבִי הָיָה סוֹחֵר מִן הַסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים, וְהָיָה הַגָּדוֹל בְּסוֹחֲרֵי מְדִינַת בַּגְדָאד בְּיָמָיו שֶׁל הַכַלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד, וְהָיָה שָׁטוּף בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן וּשְׁמִיעַת זִמְרַת הַנֵּבֶל, וּכְשֶׁמֵּת לֹא עָזַב כְּלוּם. זִמַּנְתִּי לוֹ כָל צָרְכֵי קְבוּרָתוֹ וְסִדַּרְתִּי לוֹ קְרִיאוֹת קֻרְאָן לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ וְהִתְאַבַּלְתִּי עָלָיו יָמִים וְלֵילוֹת. אַחַר-כָּך פָּתַחְתִּי חֲנוּתוֹ, וּמָצָאתִי שֶׁלֹּא עָזַב אַחֲרָיו אֶלָּא סְחוֹרָה מְעַטָּה וְעָלָיו חוֹבוֹת רַבִּים. בִּקַּשְׁתִּי אֶת בַּעֲלֵי-הַחוֹב לְהַאֲרִיךְ רוּחָם וּפִיַּסְתִּי אוֹתָם, וְהָיִיתִי מוֹכֵר וְקוֹנֶה וּמְסַלֵּק לְבַעֲלֵי-הַחוֹב מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ. וְלֹא פָסַקְתִּי מִכָּךְ מֶשֶׁךְ זְמַן רָב עַד שֶׁסִּלַּקְתִּי הַחוֹבוֹת וְעוֹד הוֹסַפְתִּי עַל הַקֶּרֶן שֶׁלִּי.

בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, רָאִיתִי נַעֲרָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה עֵינִי יָפָה הֵימֶנָּה. עָלֶיהָ תַכְשִׁיטִים וּמַחֲלָצוֹת מְפֹאָרוֹת, וְהִיא רוֹכֶבֶת עַל פִּרְדָּה וּלְפָנֶיהָ עֶבֶד וְאַחֲרֶיהָ עֶבֶד. עָצְרָה בַּפִּרְדָּה בְרֹאשׁ הַשּׁוּק וְנִכְנְסָה וְנִכְנַס אַחֲרֶיהָ מְשָׁרֵת וְאָמַר: “גְּבִרְתִּי, צְאִי וְאַל תִּוָּדְעִי לְאִישׁ, שֶׁלֹּא תַצִּיתִי בְּתוֹכֵנוּ אֵשׁ לֶהָבָה”. סָךְ הַמְּשָׁרֵת בַּעֲדָהּ שֶׁלֹּא יִרְאוּהָ, כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה לַחֲנֻיּוֹת הַסּוֹחֲרִים, לֹא מָצְאָה חֲנוּת מְפֹאֶרֶת מֵחֲנוּתִי. הִגִּיעָה לַחֲנוּתִי וְהַמְשָׁרֵת אַחֲרֶיהָ. יָשְׁבָה לְיַד חֲנוּתִי וְנָתְנָה לִי שָׁלוֹם, וְלֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם שִׂיחָה יָפָה מִשִּׂיחָתָהּ וּדְבָרִים נְעִימִים מִדְּבָרֶיהָ. גִּלְּתָה פָּנֶיהָ וְהִבַּטְתִּי בָהֶם מַבָּט שֶׁגָּרַם לִי אֶלֶף אֲנָחוֹת. דָּבַק לִבִּי לֶאֱהֹב אוֹתָהּ, וְהָיִיתִי חוֹזֵר וּמִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:


אֱמֹר לַנָּאוָה צְעִיפָהּ צִבְעֵי יוֹנִים לוֹ עֲדִי:

אָכֵן רַק בַּמָּוֶת אֶמְצָא מָנוֹחַ מִסִּבְלִי.

יְהִי נָא חַסְדֵּךְ עָלַי, לְמַעַן אֵרָפֵא מֵחָלְיִי.

לְמַתַּת יָדֵךְ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי.

וּכְשֶׁשָּׁמְעָה שִׁירִי עָנְתָה לְעֻמָּתוֹ בְּבָתֵּי-שִׁיר אֵלֶּה:

חָרַב לִבִּי מֵאַהַב וְאִם הִסַּעְתֶּם דַּעְתְּכֶם,

כִּי אָכֵן לְבָבִי לֹא אָהַב זוּלַתְכֶם.

וְאִם עֵינִי נָשָׂאתִי אֶל יֹפִי מִבַּלְעֲדֵי יָפְיְכֶם,

הִנֵּה לֹא יַשִּׂיגָהּ אַחֲרֵי רִחֶקְכֶם שְׂשׂוֹן פְּגִישַׁתְכֶם,

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי לֹא תָסוּר מִלִבִּי אַהֲבַתְכֶם,

וְלִבָּתִי אֲבֵלָה, אֲסִירַת-תְּשׁוּקַתְכֶם.

הִשְׁקַתְנִי תְשׁוּקָה כּוֹס צְלוּלָה מֵאַהֲבָה אֲלֵיכֶם,

וּמִי יִתֵּן בְּעֵת הִשְׁקַתְנִי הִשְׁקְתָה גַם אֶתְכֶם.

קְחוּ עִמָּכֶם עַצְמוֹתַי וְרוּחִי לְכָל מַסַּעֲכֶם,

וּבְכָל אֲשֶׁר תָּנוּחוּ קִבְרוּנִי לְעֻמַּתְכֶם,

וְקִרְאוּ בִשְׁמִי לְיַד קִבְרִי, תַּעַנְכֶם

אַנְחַת-עַצְמוֹתַי בְשָׁמְעָן קְרִיאַתְכֶם.

וְאִלּוּ אָמְרוּ לִי: “מַה זֶּה מֵאֱלֹהִים תִּשְׁאָלִי?”

אָמַרְתִּי: “רְצוֹן אֱלֹהִים וְאַחֲרָיו רְצוֹנְכֶם, אִחוּלִי”.


כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ, אָמְרָה: “עֶלֶם, יֵשׁ אֶצְלְךָ גִּזְרַת אָרִיג הֲגוּנָה?” אָמַרְתִּי: “גְּבִרְתִּי עַבְדֵּךְ עָנִי, וְאוּלָם הַמְתִּינִי עַד שֶׁיִּפְתְּחוּ הַסּוֹחֲרִים חֲנֻיּוֹתֵיהֶם, וְאָבִיא לָךְ מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה”. שׂוֹחַחְנוּ אֲנִי וְהִיא,כְּשֶׁאֲנִי צוֹלֵל בְּיַם אַהֲבָתָהּ וְשׁוֹגֶה בְחִשְׁקִי בָהּ, עַד שֶׁפָּתְחוּ הַסּוֹחֲרִים חֲנֻיּוֹתֵיהֶם. קַמְתִּי וְלָקַחְתִּי לָהּ כָּל מַה שֶׁבִּקְּשָׁה, וְעָלָה מְחִירוֹ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְהוֹשִׁיטָה כָל זֶה לַמְשָׁרֵת. נְטָלוֹ הַמְשָׁרֵת וְהָלְכוּ אֶל מִחוּץ לַשּׁוּק. הִגִּישׁוּ לָהּ אֶת הַפִּרְדָּה וְרָכְבָה מִבְּלִי שֶׁהִגִּידָה לִי מֵאַיִן הִיא, וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי לוֹמַר לָהּ זֹאת. כְּשֶׁדָּרְשׁוּ הַסּוֹחֲרִים מִמֶּנִּי אֶת הַמְּחִיר, עָרַבְתִּי לָהֶם בְּעַד הַחוֹב שֶׁל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, וּבָאתִי הַבַּיְתָה וַאֲנִי שְׁכוּר אַהֲבָתָהּ. שָׂמוּ לְפָנַי מַאֲכָל וְאָכַלְתִּי לְגִימָה, אַךְ הִרְהוּרַי בְּיָפְיָהּ וְחִנָּה הִשִּׂיאוּ דַעְתִּי מִן הָאֹכֶל. בִּקַּשְׁתִּי לִישׁוֹן וְנָדְדָה שְׁנָתִי, וְלֹא פָסַקְתִּי מִכָּךְ שָׁבוּעַ יָמִים, עַד שֶׁתָּבְעוּ מִמֶּנִּי הַסּוֹחֲרִים מָמוֹנָם. בִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם לְהַאֲרִיךְ רוּחָם שָׁבוּעַ שֵׁנִי.אַחֲרֵי הַשָּׁבוּעַ בָּאָה רְכוּבָה עַל הַפִּרְדָּה וְעִמָּהּ סָרִיס וּשְׁנֵי עֲבָדִים. נָתְנָה לִי שָׁלוֹם וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, אֵחַרְתִּי לְהָבִיא לְךָ מְחִיר הָאָרִיג. עַכְשָׁו הָבֵא אֶת הַחַלְפָן וְטוּל אֶת הַמְּחִיר”. בָּא הַחַלְפָן, וְהוֹצִיא לוֹ הַסָּרִיס אֶת הַמְּחִיר, וְקִבַּלְתִּיו. הָיִיתִי מְשׂוֹחֵחַ אֲנִי וָהִיא עַד שֶׁרַבּוּ הַבָּאִים לַשּׁוּק, וּפָתְחוּ הַסּוֹחֲרִים חֲנֻיּוֹתֵיהֶם. אָמְרָה: “קַח לִי כָזֹאת וָכָזֹאת”. לָקַחְתִּי לָהּ מִן הַסּוֹחֲרִים מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה. נָטְלָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה לָהּ, וְלֹא דִבְּרָה אֵלַי דָבָר בְּעִנְיָן הַמְּחִיר. אַחֲרֵי שֶׁהָלְכָה הִתְחָרַטְתִּי עַל זֶה, שֶׁכֵּן לָקַחְתִּי מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה בְּאֶלֶף דִּינָר. כְּשֶׁנֶּעֶלְמָה מֵעֵינַי אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: “אֵיזֶה דָבָר הוּא אַהֲבָה זוֹ? נָתְנָה לִי חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים וְנָטְלָה בְאֶלֶף דִּינָר”. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁלֹּא אָבוֹא לִידֵי פְשִׁיטַת-הָרֶגֶל, בִגְלַל מַה שֶּׁחַבְתִּי לִבְנֵי-אָדָם וְאָמַרְתִּי: “הֲרֵי אֵין הַסּוֹחֲרִים מַכִּירִים אֶלָּא אוֹתִי. אֵין אִשָּׁה זוֹ אֶלָּא רַמָּאִית, עָקְבָה אוֹתִי בְּיָפְיָהּ וְחִנָּה, רָאֲתָה שֶׁאֲנִי עוּל יָמִים וְשִׁטְּתָה בִי, כְּשֶׁלֹּא שְׁאִלְתִּיהָ אֲפִילוּ לִמְעוֹנָהּ”. לֹא פָסְקוּ הִסּוּסַי, וּמַה גַּם שֶׁאָרַךְ זְמַן הֵעָדְרָהּ יוֹתֵר מֵחֹדֶשׁ יָמִים. תָּבְעוּ מִמֶּנִּי הַסּוֹחֲרִים מָמוֹנָם וְלָחֲצוּ אוֹתִי עַד שֶׁהִצַּעְתִּי קַרְקְעוֹתַי לִמְכִירָה וְהָיִיתִי צָפוּי לִכְלָיָה.

יָשַׁבְתִּי שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרַי, וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי, כְּשֶׁיָּרְדָה לְיַד שַׁעַר הַשּׁוּק וְנִכְנָסה אֵלַי. כְּשֶׁרְאִיתִיהָ חָלְפוּ עָבְרוּ הִרְהוּרַי וְשָׁכַחְתִּי אֶת הַמַּצָּב שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בוֹ. פָּתְחָה וְשׂוֹחֲחָה אִתִּי שִׂיחָתָהּ הַנָּאָה. אַחַר-כָּךְ אָמְרָה: “הָבֵא אֶת הַמֹּאזְנַיִם וּשְׁקֹל לְךָ מָמוֹנְךָ”. וְנָתְנָה לִי מְחִיר מַה שֶּׁלָּקְחָה וְתוֹסֶפֶת עָלָיו. אַחַר-כָּךְ הִשְׁתַּעְשְׁעָה עִמִּי בְשִׂיחָה, וְכִמְעַט שֶׁמַּתִּי מִשִּׂמְחָה וָגִיל, עַד שֶׁאָמְרָה לִי: “כְּלוּם אִשָּׁה לְךָ?” אָמַרְתִּי לָהּ: “לָאו, לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם אִשָּׁה”. וּבָכִיתִי. אָמְרָה לִי: “מַה לְּךָ שֶׁאַתָּה בוֹכֶה?” אָמַרְתִּי לָהּ: “בִּגְלַל דָּבָר שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי”. אַחַר-כָּךְ לָקַחְתִּי דִינָרִים אֲחָדִים וּנְתַתִּים לַסָּרִיס וּבִקַּשְׁתִּיו לִהְיוֹת הַמְתַוֵּךְ בֵּינֵינוּ. צָחַק וְאָמַר: “הִיא חוֹשֶׁקֶת בְּךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אַתָּה בָהּ, וְאֵין לָהּ חֵפֶץ בָּאָרִיג, וְאֵין כָּל זֶה אֶלָּא בִּגְלַל אַהֲבָתְךָ לְךָ. דַּבֵּר אֵלֶיהָ כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, שֶׁהִיא לֹא תָשִׁיב אֶת פָּנֶיךָ לְכָל מַה שֶׁתֹּאמַר”. רָאֲתָה אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי נוֹתֵן לַסָּרִיס אֶת הַדִּינָרִים וְחָזְרָה וְיָשְׁבָה. אָמַרְתִּי לָהּ: “עֲשִׂי נָא צְדָקָה וָחֶסֶד עִם עַבְדֵּךְ, וְסִלְחִי לוֹ לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר”. וְשַׂחְתִּי לָהּ מַה שֶׁלִבִּי רוֹחֵשׁ, וּמָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. עָנְתָה וְאָמְרָה: “סָרִיס זֶה יָבוֹא בִשְׁלִיחוּת מֵאִתִּי, וְתַעֲשֶׂה כָל מַה שֶׁיֹּאמַר לְךָ הַסָּרִיס”. וְקָמָה וְהָלְכָה. קַמְתִּי וּמָסַרְתִּי לַסּוֹחֲרִים מָמוֹנָם וְנִכְנַס לָהֶם הָרֶוַח, וְאוּלָם אֲנִי, לֹא נִשְׁאַר לִי אֶלָּא הַצַּעַר עַל שֶׁנִּפְרְדָה חֲבִילָתֵנוּ, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן כָּל לֵילִי.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהַסָּרִיס בָּא אֵלַי. חָלַקְתִּי לוֹ כָבוֹד וּשְׁאִלְתִּיו עַל אוֹדוֹתֶיהָ. אָמַר לִי: “חוֹלַת אַהֲבָה הִיא”. אָמַרְתִּי לוֹ: “פָּרֵשׁ לִי עִנְיָנָה”. אָמַר לִי: “נַעֲרָה זוֹ, הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אֵשֶׁת הַכַלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד הִיא שֶׁגִּדְּלַתָּהּ בְּבֵיתָהּ וּמִנַּעֲרוֹתֶיהָ הִיא, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה רְשׁוּת לָצֵאת וְלָבוֹא, וְנָתְנָה לָהּ, וַהֲרֵי הִיא עַכְשָׁו כִּמְפַקַּחַת. שָׂחָה לַגְּבִירָה עַל אוֹדוֹתֶיךָ וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיאָהּ לְךָ, אָמְרָה גְבִרְתָּהּ: “אֵינִי עוֹשָׂה זֹאת עַד שֶׁלֹּא רָאִיתִי עֶלֶם זֶה, וְאִם רָאוּי הוּא לָךְ, אֲנִי מַשִּׂיאֵךְ לוֹ”. וּבְכֵן מְבַקְּשִׁים אָנוּ לְהַכְנִיסְךָ לֶחָצֵר. וּכְשֶׁתִּכָּנֵס לֶחָצֵר וְלֹא יַרְגִּישׁ בְּךָ אָדָם, תַּגִּיעַ לִידֵי נִשּׂוּאִין עִמָּהּ. אַךְ אִם יִתְגַלֶּה עִנְיָנְךָ יַתִּיזוּ אֶת רֹאשְׁךָ. וְעַכְשָׁו מָה אַתָּה אוֹמֵר?” אָמַרְתִּי: “הֵן, הוֹלֵךְ אֲנִי עִמְּךָ, וּמְקַבֵּל עָלַי כָּל מַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר”. אָמַר לִי הַסָּרִיס: “עוֹד הַיּוֹם כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה, לֵךְ אֶל הַמִּסְגָּד שֶׁבָּנְתָה אוֹתוֹ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה עַל שְׂפַת הַחִדֶּקֶל, וְהִתְפַּלֵּל בּוֹ וְלוּן שָׁמָּה”. אָמַרְתִּי: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב הָלַכְתִּי לַמִּסְגָּד וְהִתְפַּלַּלְתִּי בוֹ וְלַנְתִּי שָׁמָּה. כְּשֶׁקָּרְבָה שְׁעַת הַשַּׁחַר, רָאִיתִי שְׁנֵי סָרִיסִים שֶׁבָּאוּ וְתֵיבוֹת רֵיקוֹת אִתָּם. הִכְנִיסוּ אוֹתָן לַמִּסְגָּד. הָלַךְ הָאֶחָד וְנִשְׁאַר הַשֵּׁנִי אַחֲרָיו. הִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ, וַהֲרֵי הוּא זֶה שֶׁהָיָה הַמְתַוֵּךְ בֵּינִי וּבֵינָהּ. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה הוֹפִיעָה לְפָנֵינוּ הַנַּעֲרָה חֲשׁוּקָתִי, כְּשֶׁבָּאָה קַמְתִּי לִקְרָאתָהּ וְחִבַּקְתִּיהָ וְנָשְׁקָה לִי וּבָכְתָה, וְשׂוֹחַחְנוּ שָׁעָה קַלָּה. נְטָלַתְנִי וְהִנִּיחָה אוֹתִי בְתֵבָה וְנָעֲלָה אוֹתָהּ בַּעֲדִי. אַחַר-כָּךְ פָּנְתָה לַסָּרִיס שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֲפָצִים רַבִּים, וְצִוְּתָה לְמַלֵּא בָהֶם אֶת הַתֵּבוֹת, וְנָעֲלָה אוֹתָן זוֹ אַחֲרֵי זוֹ עַד שֶׁגָּמְרָה. נָשְׂאוּ הַסָּרִיסִים אֶת הַתֵּבוֹת לַסִּירָה, וְהֵשִׁיטוּ אוֹתָהּ לְעֵבֶר אַרְמוֹנָהּ שֶׁל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. הִצִּיקוּ לִי הִרְהוּרַי וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: "הֲרֵי הִתְחַיַּבְתִּי בְנַפְשִׁי בִּגְלַל תַּאֲוָתִי, יִצְלַח חֶפְצִי בְיָדִי אוֹ לֹא? "הִתְחַלְתִּי בוֹכֶה שָׁם בְּתוֹךְ הַתֵּבָה וּמִתְפַּלֵּל לֵאֱלֹהִים שֶׁיְחַלְצֵנִי מִצָּרָתִי. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָהֶם, הֲרֵי נָסְעוּ לְדַרְכָּם עַד שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַתֵּבוֹת לְשַׁעַר הָאַרְמוֹן. הוֹצִיאוּ הַתֵּבוֹת וּבְתוֹכָן זוֹ שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ, נְשָׂאוּן בֵּין מַחֲנֶה שָׁלֵם שֶׁל סָרִיסִים, שׁוֹמְרֵי הַהַרְמוֹן וּפְקִידָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַסָּרִיסִים, שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקָפַץ וְקָרָא לַנַּעֲרָה: “מַה הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תֵבוֹת אֵלּוּ?” אָמְרָה לוֹ: “מְלֵאוֹת הֵן חֲפָצִים לַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה”. אָמַר לָהּ: “פִּתְחִי אוֹתָן בְּזֹו אַחֲרֵי זוֹ, שֶׁאֶרְאֶה מַה בְּתוֹכָן”. אָמְרָה לוֹ: “וּמִשּׁוּם מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְפָתְחָן?” גָּעַר בָּהּ וְאָמַר: “אַל תַּאֲרִיכִי בִדְבָרִים, תֵּבוֹת אֵלּוּ יֵשׁ לְפָתְחָן”, וְקָפַץ עַל רַגְלָיו. בִּקֵּשׁ לִפְתֹּחַ תְּחִלָּה אוֹתָהּ תֵּבָה שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ, וְאַך נָגַע בָּהּ, אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתַי וְרַגְלַי הָלְכוּ מַיִם, עַד שֶׁיָּצְאוּ הַמַּיִם דֶּרֶךְ הַתֵּבָה. אָמְרָה לְרֹאשׁ הַסָּרִיסִים: “אָדוֹן, הִנֵּה חִיַּבְתָּ אֶת רֹאשִׁי וְאֶת רֹאשְׁךָ, שֶׁהִפְסַדְתָּ חֲפָצִים הַשָּׁוִים אַלְפֵי דִינָרִים. הֲרֵי תֵבָה זוֹ בְתוֹכָהּ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וְאַרְבָּעָה כַדִּים מֵי זַמְזָם1 וַהֲרֵי נִפְתְּחוּ וְהַמַּיִם נוֹזְלִים עַל הַבְּגָדִים, שֶׁבְּתוֹךְ הַתֵּבָה וְנִפְסַד צִבְעָם”.

אָמַר הַסָּרִיס: “טְלִי תֵבוֹתַיִךְ וּלְכִי לַעֲזָאזֵל”. נָשְׂאוּ הָעֲבָדִים עַד מְהֵרָה אֶת הַתֵּבָה הָלְאָה וְאֶת שְׁאַר הַתֵּבוֹת אַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם בְּעוֹד הֵם מְהַלְּכִים, הִגִּיַע קוֹל לְאָזְנַי: “אוֹי, אוֹי, הַכַלִיף, הַכַלִיף”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָךְ, מֵת לִבִּי בְקִרְבִּי. וְאָמַרְתִּי הָאִמְרָה שֶׁכָּל אוֹמְרָהּ לֹא יֵדַע רָעָה, הַיְינוּ: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר”. אָכֵן בְּיָדַי הֵמַטְתִּי עַל עַצְמִי אָסוֹן זֶה“. שָׁמַעְתִּי אֶת הַכַלִיף אוֹמֵר לַנַּעֲרָה, אֲהוּבָתִי: “הוֹי, מַה הוּא זֶה בְתוֹךְ תֵּבוֹתַיִךְ אֵלּוּ כָאן?” אָמְרָה: “בְּתֵבוֹתַי בִּגְדֵי הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה”. אָמַר: “אִם כָּךְ, פִּתְחִי אוֹתָן לְפָנַי”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כֵן, הָיָה בָרִי לִי שֶׁאֲנִי מֵת, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “חַי אֱלֹהִים, יוֹמִי הָאַחֲרוֹן הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוּלָם אִם אֲנִי יוֹצֵא בְשָׁלוֹם מִזֶּה, הֲרֵינִי נוֹשֵׂא אוֹתָהּ מִבְּלִי שְׁהִיּוֹת. אַךְ אִם יִמְצָאוּנִי, יִשְׂאוּ אֶת רֹאשִׁי מֵעָלָי”. הִתְחַלְתִּי מְמַלֵּל מַאֲמַר הָעֵדוּת: מֵעִיד אֲנִי שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי אַללָּה, וְשֶׁמֻּחַמָּד הוּא שְׁלִיחַ אַללָּה”.

הִשִּׂיג הַשַּׁחַר אֶת שַׁהַרָזָאד וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָעֶשְׂרִים וְשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהָעֶלֶם אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת מַאֲמַר הָעֵדוּת, סִפֵּר כָּךְ: שָׁמַעְתִּי אֶת הַנַּעֲרָה אוֹמֶרֶת: “בְּתֵבוֹת אֵלּוּ הָפְקְדוּ בְיָדִי חֶפְצֵי הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה וּבְגָדֶיהָ, וְאֵינָה רוֹצָה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָם אָדָם”. אָמַר הַכַלִיף: “אַחַת הִיא לִי רְצוֹנִי שֶׁתִּפְתְּחֵן וְאֶרְאֶה מַה בָּהֶן”. קָרָא לַסָּרִיסִים וְאָמַר לָהֶם: “הַגִּישׁוּ אֶת הַתֵּבוֹת אֵלַי”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה וַדַּאי לִי שֶׁאֲנִי מֵת וְנִתְעַלַּפְתִּי. הִגִּישׁוּ הַסָּרִיסִים אֶת הַתֵּבוֹת בְּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ, וְלֹא מָצָא בְּתוֹכָן אֶלָּא תַמְצִיּוֹת רֵיחָנִיּוֹת וַאֲרִיגִים וּבִגְדֵי פְּאֵר. הִמְשִׁיכוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבוֹת, וְהוּא רוֹאֶה בְתוֹכָן אַךְ בְּגָדִים וַחֲפָצִים אַחֵרִים עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה אֶלָּא הַתֵּבָה שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ, וּכְבָר שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם לְפָתְחָהּ. מִהֲרָה הַשִּׁפְחָה אֶל הַכַלִיף וְאָמְרָה לוֹ: “זוֹ שֶׁלְפָנֶיךָ אַל תִּפְתַּח אֶלָּא לְעֵינֵי הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, שֶׁכֵּן סוֹד הוּא מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, צִוָּה לְהַכְנִיס אֶת הַתֵּבוֹת. בָּאוּ הַסָּרִיסִים וְנָשְׂאוּ אוֹתִי בַּתֵּבָה שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ, וְהִנִּיחוּ אוֹתִי בֵין שְַׁאָר הַתֵּבוֹת בְּאֶמְצַע אוּלָם הַהַרְמוֹן. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִי, הִנֵּה יָבֵשׁ רִיקִי בְחִכִּי.

סוֹף סוֹף נָתְנָה לִי אֲהוּבָתִי לָצֵאת וְאָמְרָה: "אַל תִּדְאַג וְאַל תִּפְחַד. יִרְחַב לִבְּךָ וְתָנוּחַ דַּעְתְּךָ, וְשֵׁב עַד שֶׁתָּבוֹא הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה.

יָשַׁבְתִּי, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁנִּכְנְסוּ עֶשֶׂר נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת דּוֹמוֹת לִלְבָנוֹת. הִתְיַצְּבוּ בְמַעֲרָכָה בִשְׁתֵּי שׁוּרוֹת, חָמֵשׁ לְעֻמַּת חָמֵשׁ, וְאַחֲרֵיהֶן נִכְנְסוּ עֶשְׂרִים נְעָרוֹת אַחֵרוֹת, בְּתוּלוֹת וּשְׁדֵיהֶן נָכוֹנוּ, וּבְתוֹכָן הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, שֶׁלֹּא יָכְלָה כִּמְעַט לִצְעֹד מֵרֹב כֹּבֶד הַתַּכְשִׁיטִין וְהַמַּחֲלָצוֹת שֶׁעָלֶיהָ. כְּשֶׁבָּאָה נִתְפַּזְּרוּ הַנְּעָרוֹת מִסְּבִיבוֹתֶיהָ. פָּנִיתִי אֵלֶיהָ וְנָשַׁקְתִּי הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ. נָתְנָה לִי אוֹת לָשֶׁבֶת, וְיָשַׁבְתִּי לְפָנֶיהָ. הִתְחִילָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי לְמַצָּבִי וּלְיַחַשׂ-אֲבוֹתַי, וְעָנִיתִי לָהּ עַל כָּל מַה שֶּׁשָּׁאֲלָה אוֹתִי עָלָיו. שָׂמְחָה וְאָמְרָה: “חַי אֱלֹהִים,לֹא הִכְזִיב תִּקְוָתִי זֶה שֶׁטִּפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי נַעֲרָה זוֹ”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לִי: “דַּע שֶׁנַּעֲרָה זוֹ הִיא אֶצְלֵנוּ בְמַעֲלַת בַּת הַיּוֹצֵאת מִמֵּעֵינוּ, וּמִשְׁמֶרֶת-אֱלֹהִים תִּהְיֶה אִתְּךָ”. נָשַׁקְתִּי הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ, וְהִסְכִּימָה שֶׁאֵשָּׂא נַעֲרָה זוֹ לְאִשָּׁה. צִוְּתָה עָלַי לַעֲמֹד אִתָּם עֲשָׂרָה יָמִים. עָמַדְתִּי אִתָּם זְמַן זֶה, מִבְּלִי שֶׁאֵדַע עַל אוֹדוֹת הַנַּעֲרָה דָבָר, אֶלָּא שֶׁהָיוּ נְעָרוֹת אֲחָדוֹת בָּאוֹת אֵלַי בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְשָׁרְתֵנִי.לְאַחֲרֵי זְמַן זֶה בִּקְּשָׁה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה מִבַּעְלָהּ נְשִׂיא-הַמַּאֲמִינִים רְשׁוּת לְנִשּׂוּאֵי שִׁפְחָתָהּ, וְנָתַן לָהּ רְשׁוּת, וְצִוָּה לָתֵת לָהּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינָר. שָׁלְחָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לַקָּאצִ’י וְלָעֵדִים. וּבָאוּ וְכָתְבוּ שְׁטָר-נִשּׂוּאַי אוֹתָהּ, וְאַחֲרֵי זֶה עָרְכוּ אֶת מִינֵי הַמְּתִיקוּת וְהַמַּטְעַמִּים וְחִלְּקוּם בְּכָל הַחֲדָרִים. וְהִמְשִׁיכוּ בְכָךְ מֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים אֲחֵרִים. אַחֲרֵי עֶשְׂרִים הַיָּמִים הִכְנִיסוּ אֶת הַנַּעֲרָה לְבֵית-הַמֶּרְחָץ לְשֵׁם כְּנִיסָתִי אוֹתָהּ. אַחַר כָּךְ הִגִּישׁוּ שֻׁלְחָן וְעָלָיו הַמַּאֲכָלִים, וְהָיְתָה בְתוֹךְ הַשְּׁאָר קַעֲרַת זִרְבָּאגָ’ה מְמֻלָּאָה סֻכָּר וְעָלֶיהָ מֵי-וְרָדִים מְסוּכִים מֹר, וּבְתוֹכָהּ חֲזוּת אֶפְרוֹחֵי תַרְנְגֹלוֹת מְטֻגָּנוֹת וְזוּלַת זֶה מִכָּל הַמִּינִים הַמַּרְחִיבִים אֶת הַדַּעַת. וְחַי הָאֱלֹהִים, לֹא הִמְתַּנְתִּי עַד שֶׁבֵּרְכוּ אֶת בִּרְכַּת-הַסְּעֻדָּה וְנִגַּשְׁתִּי לַזִּרְבָּאגָ’ה וְאָכַלְתִּי מִמֶּנָּה עַד כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי, נִגַּבְתִּי יָדַי אַךְ שָׁכַחְתִּי לְרָחֲצָן. נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב עַד שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם וְהִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּרוֹת. בָּאוּ הַמְזַמְּרוֹת עִם תֻּפֵּיהֶן, וְהֵסִירוּ לְעֵינַי אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פְּנֵי הַכַּלָּה, וְהוֹלִיכוּ אוֹתָהּ, כְּשֶׁהֵם מְקַבְּלִים מַתְּנוֹת זָהָב, עַד שֶׁהִקִּיפוּ אֶת כָּל הָאַרְמוֹן כֻּלּוֹ. אַחַר-כָּךְ הֵבִיאוּ אוֹתָהּ אֵלַי וְהֵסִירוּ מַה שֶּׁהָיָה עָלֶיהָ מִן הַלְּבוּשִׁים. וּכְשֶׁנִּשְׁאַרְתִּי אִתָּהּ לְבַדָּהּ בַּמִּטָּה, וְאֵינִי מַאֲמִין עֲדַיִן שֶׁאָמְנָם לִי הִיא, הֵרִיחָה בְיָדִי רֵיחַ הַזִּרְבָּאגָ’ה. כְּשֶׁהֵרִיחָה אֶת הָרֵיחַ נִזְעֲקָה זְעָקָה גְדוֹלָה. יָרְדוּ אֵלֶיהָ הַנְּעָרוֹת מִכָּל עֲבָרִים. נִרְעַדְתִּי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֶת הָעִנְיָן. אָמְרוּ לָהּ הַנְּעָרוֹת: “מַה לָּךְ אֲחוֹתֵנוּ?” אָמְרָה לָהֶם: “הוֹצִיאוּ מֵעַל פָּנַי אֶת הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה, שֶׁחֲשַׁבְתִּיו לְבַר דַּעַת”. אָמַרְתִּי לָהּ: “מַה הוּא זֶה שֶׁנִּתְגַּלָּה לָךְ מִשִּׁגְעוֹנִי?” אָמְרָה: “מְשֻׁגָּע, כֵּיצַד זֶה אָכַלְתָּ מִן הַזִּרְבָּאגָ’ה מִבְּלִי לִרְחֹץ יָדֶיךָ? חַי הָאֱלֹהִים, אֵיִני מְקַבֶּלֶת אוֹתְךָ בִּגְלַל חֹסֶר שִׂכְלְךָ וְרֹעַ מַעֲלָלֶיךָ”. תָּפְסָה שׁוֹט שֶׁהָיָה לְצִדָּהּ וְהִצְלִיפָה עַל גַבִּי וְעַל תּוֹשַׁבְתִּי עַד שֶׁנִּתְעַלַּפְתִּי מֵרֹב הַמַּכָּה. אַחַר-כָּךְ אָמְרָה לַנְּעָרוֹת: “טְלוּהוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל רֹאשׁ שׁוֹטְרֵי הָעִיר שֶׁיְקַצֵּץ אֶת יָדוֹ שֶׁאָכַל בָּהּ זִרְבָּאגָ’ה וְלֹא רְחָצָהּ.” כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָּךְ, אָמַרְתִּי: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר, כְּלוּם תְּקַצְּצִי אֶת יָדִי עַל שׁוּם שֶׁאָכַלְתִּי זִרְבָּאגָ’ה וְלֹא רְחַצְתִּיהָ?” הִפְצִירוּ בָהּ הַשְּׁפָחוֹת וְאָמְרוּ לָהּ: “אֲחוֹתֵנוּ אַל תָּשִׁיתִי עָלָיו חַטָּאת עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הַפָּעַם”. אָמְרָה: “חַי אֱלֹהִים אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲקַצֵּץ מַשֶּׁהוּ מִגַּפָּיו”.

הָלְכָה וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינַי עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא רְאִיתִיהָ. אַחֲרֵי עֲשֶׂרֶת יָמִים בָּאָה וְאָמְרָה: “הוֹי, שְׁחוֹר-הַפָּנִים, אֲנִי אוֹרְךָ כֵּיצַד אוֹכְלִים זִרְבָּאגָ’ה וְאֵין רוֹחֲצִין אֶת הַיָּדַיִם”. קָרְאָה לַשְּׁפָחוֹת וְכָבְלוּ אֶת יָדַי לְגַבִּי, וְנָטְלָה תַּעַר חַד וְקִצְּצָה בְהוֹנוֹת יָדַי וְרַגְלַי כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, חַבְרַיָּה. הִתְעַלַּפְתִּי, זָרְתָה עָלַי אַבְקָה וּפָסַק שֶׁטֶף הַדָּם. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “אֵינִי אוֹכֵל עוֹד זִרְבָּאגָ’ה כָּל יְמֵי חַיָּי, עַד אִם רָחַצְתִּי אַרְבָּעִים פַּעַם בַּעֲפָצִים וְאַרְבָּעִים פַּעַם בְּסֻבִּין וְאַרְבָּעִים פַּעַם בְּסַבּוֹן”. הִשְׁבִּיעָה אוֹתִי שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל זִרְבָּאגָ’ה עַד אִם אֶרְחַץ כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם. וּכְשֶׁהִגַּשְׁתֶּם לִי זִרְבָּאגָ’ה זוֹ, נִשְׁתַּנָּה מַרְאִי וְאָמַרְתִּי עִם לִבִּי: “בְּעֶטְיוֹ שֶׁל מַאֲכָל זֶה קֻצְּצוּ בְהוֹנוֹת יָדַי וְרַגְלַי”. אָמַרְתִּי: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲקַיֵּם שְׁבוּעָתִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי”. אָמְרוּ לוֹ כָל הַחַבְרַיָּה שֶׁהָיְתָה בְאוֹתוֹ מַעֲמָד: “וּמַה הוּא שֶׁהָיָה בְךָ אַחֲרֵי כֵן?” אָמַר: “אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָהּ נָחָה דַעְתָּהּ וְהָיִינוּ יְשֵׁנִים אֲנִי וָהִיא, וְשָׁהִינוּ בְכָךְ זְמַן מַה עַד שֶׁאָמְרָה אֵלַי בְּאַחַד הַיָּמִים:” הֲרֵי אַנְשֵׁי חֲצַר הַכַלִיף אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁאֵרַע בֵּינְךָ וּבֵינִי, וְלֹא נִכְנַס לְחָצֵר זוֹ אָדָם זָר זוּלָתְךָ, וְאַף אַתָּה לֹא נִכְנַסְתָּ לְכָאן אֶלָּא בְחַסְדָּהּ שֶׁל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. אֵין זֶה מָקוֹם נָאֶה לְשִׁבְתֵּנוּ". נָתְנָהּ לִי חֲמִשִּׁים אֶלֶף דִּינָר וְאָמְרָה: “טוּל דִּינָרִים אֵלֶּה וְצֵא וּקְנֵה לָנוּ בָהֶם חָצֵר נָאָה”. הָלַכְתִּי וְקָנִיתִי וְהֶעֱבַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלָהּ מִן הַמָּמוֹן וְכָל מַה שֶּׁאָגְרָה מִן הָאֲרִיגִים וְהַחֲפָצִים יִקְרֵי-הָעֵרֶךְ לְאוֹתָהּ חָצֵר שֶׁקְּנִיתִיהָ. זוֹהִי סִבַּת קְצִיצַת בְּהוֹנוֹתַי.

אָכַלְנוּ וְהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ. אַחֲרֵי-כֵן אֵרַע לִי עִם הַגִּבֵּן מַה שֶּׁאֵרַע, וְזֶהוּ כָל סִפּוּרִי וְשָׁלוֹם".

אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֵין הוּא מְשַׁעֲשֵׁעַ יוֹתֵר מִסִּפּוּר הַגִּבֵּן. לֹא כִי סִפּוּר הַגִּבֵּן מְשַׁעֲשֵׁעַ יוֹתֵר מִזֶּה. אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי תוֹלֶה אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם”. נִגַּשׁ הַיְהוּדִי וְנָשַׁק הָאָרֶץ וְאָמַר: "מֶלֶךְ הַדּוֹר, אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר נִפְלָא יוֹתֵר מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל הַגִּבֵּן ". אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הָבָה”.

פָּתַח וְאָמַר:


  1. הם מי הבור זמזם הנמצא בקרבת הכעבה במכה ונחשבים המה לסגולה ולרפואה.  ↩

אלמוני/ת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלמוני/ת (מחבר)
רקע
אלמוני/ת

יצירותיו הנקראות ביותר של אלמוני/ת

לכל יצירות אלמוני/ת בסוגה פרוזה

לכל יצירות אלמוני/ת

עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אח ואחות

מאת פסח קפלן (פרוזה)

##: סיפור לילדים

א.

– אַל תִּשְׁלַח יָד, יוֹסֵף, אַל תִּגַּע בְּכָל הַנִּמְצָא בָּזֶה! –

– לְמֹרַת רוּחֵךְ1 אֶשְּׁלַח יָד גַּם אֶקַּח! –

– אַל תַּפְרִיעֵנִי, יוֹסֵף, מֵהָכִין אֶת חֻקֵּי לִמּוּדַי, הֶרֶף מִמֶּנִּי! סוּר לְךָ מִזֶּה, פֶּן תִּשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ! –

– עַל אַפֵּךְ וְעַל חֲמָתֵךְ2 לֹא אָמוּשׁ מִזֶּה, גַּם אֶשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ; וְהִנֵּה, – שְׁפַכְתִּיו!…

יוֹסֵף קָפַץ מִמְּקוֹמוּ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ3; מֵעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְמַלְּטוּ4 שְׁבִיבֵי אֵשׁ הַחֵמָה, שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת וְהָרַכּוֹת הִלְבִּינוּ וַתִּרְעַדְנָה מֵרֹב זַעְמוֹ, וַיִּקְרָא:

– הוֹי, שָׂרָה, מַה זֶּה נִהְיָתָה!

– יוֹסֵף מַחֲמַדִּי, אִישּׁוֹן עֵינַי, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ? לָמָּה זֶּה שָׁפַכְתָּ אֶת הַדְּיוֹ עַל הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ?… הֵן תִּרְאֶה אִמֵּנוּ וְנֶעֶצְבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ, גַּם בְּךָ תִּתְאַנַּף… הֲלֹא אַךְ תְּמוֹל קָנְתָה אוֹתוֹ לִי בִּשְׁאֵרִית כַּסְפָּהּ… כִּי לֹא רַב הַכֶּסֶף בְּצַלַּחְתָּהּ! –

הַיַּלְדָּה חִוְרַת5 הַפָּנִים דִּבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל בּוֹכִים, וּבְעֵינֶיהָ הַבְּהִירוֹת כְּעֶצֶם6 הַשָּׁמַיִם נִרְאוּ שְׁנֵי אֶגְלֵי דִמְעָה, וַיִּתְגַּלגְּלוּ כִּשְׁנֵי סַפִּירִים מַזְהִירִים עַל לְחָיֶיהָ הַלְּבָנוֹת, וַיִּפְּלוּ עַל הַסֵּפֶר הַנִכְתָּם7 בַּדְּיוֹ, אֲשֶׁר אֲחָזַתּוּ בְּיָדֶיהָ הָרַכּוֹת וְהָרוֹעָדוֹת.

– מַה?! – קָרָא יוֹסֵף – הַחֲפֵצָה אַתְּ לְהִתְאוֹנֵן עָלַי בְּאָזְנֵי הָאֵם? נַסִּי נָא דָבָר אֵלֶיהָ, וְרָאִיתְּ אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָּךְ: הִנְנִי וְאוֹצִיא אֶת הַצִּפּוֹר הַקַּנַּרִית אֲשֶׁר לָּךְ מִכְּלוּבָה… הֶחָתוּל יַחֲרוֹק לָהּ שֵׁן זֶה כַּמֶּה… יוֹם, יוֹם יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לָהּ, וִילַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת שְׂפָתָיו… וְאַךְ יָצֹא תֵצֵא מִתּוֹךְ הַכְּלוּב, וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבְעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. גּוּרִי8 לָךְ מִפְּנֵי זַעְמִי!…


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

  3. ftn3  ↩

  4. ftn4  ↩

  5. ftn5  ↩

  6. ftn6  ↩

  7. ftn7  ↩

  8. ftn8  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.